גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
רוצה להתחלק איתכם במשהו. לקראת ההצגה שלי הזמינו אותנו לטלויזיה לראיון, הלכנו אני ,שותפתי להצגה והמנהלת האמנותית של פסטיבל אישה בחולון, ישבנו לפני הראיון וחיכינו למאפרת,{אני די רועדת ומקווה שלא יבחינו} כשהמנהלת האומנותית קצוצת השער ובעלת המראה הנערי{גופיה לבנה, מגפיים עד לברכיים} המוקפד למרות שנותיה פתאום מביטה בי ומבלי ששאלתי היא אומרת: "תראי לי אותך" אני מביטה בה. "התסרוקת לא הולמת אותך" היא ממשיכה "ובכלל את נראית כמו דודה" היא מעיפה עוד מבט נוקב. "את צריכה יותר להתאפר".
במקום לענות תשובה מחוכמת שאחר כך עלתה בדעתי,{אני באמת דודה גאה או את נראית כמו נער מתבגר..} התחלתי להתנצל שצריך עוד לאפר אותי, ודווקא היום הייתי אצל הספר,ובכלל אני יכולה להראות יותר טוב לפעמים… אני ממש לא יודעת מה אמרתי בראיון אחר כך, כי הרגשתי מושפלת מכוערת וחלשה. אחר כך בבית חשבתי מה אני יכולה לקחת מזה? אולי האישה הגסה הזו היא השעור שלי? הגעתי למסקנה שלהעלב ולהתנקם{ כמה חברות הציעו נקמות יצירתיות…} לא מועיל לאף אחר ובטח לא לי, ואנשים נטפלים,כמו תרנגולות בלול, לגוזל החלש ומנקרים אותו, ואני לא אהיה הגוזל החלש. כנראה שידרתי חולשה, וחוסר בטחון וזהו, לא עוד. בהצגה הזו ובהפקה הזו אני אהיה חזקה ומלאת בטחון, כמה שיחות{יותר מכמה..} עם עצמי שכנעו אותי סופית. ושיניתי גישה, אמנם אני לא שחקנית, אבל אני לומדת מהר ואני יכולה להשתפר והכל בבטחון ובאסרטיביות. ומאז דברים השתנו, אני עולה על הבמה בבטחון, אני שומרת על כבודי ועל המקום שלי והתוצאות נכרות. בקצור, אני מרגישה שאני חייבת המון לגברת הקצוצה שלמדה אותי שעור חשוב!
גברת-ילדה
קראתי את הקטע פעמיים מרוב שאני בשוק. "תראי לי אותך". מה זה צריך להיות? אני עדיין בשוק. אני הייתי מורידה עליה כזה מבט וכאלה מילים על הראש.
אם נעזרת בזה טוב, אבל אני לא מסכימה שזה שיעור. זאת היא שצריכה לקבל שיעור, שיעור בלהיות בנאדם ולא בהמה מסריחה. וואלה בא לי לשטוף אותה חזק.
יעל, את לוחמת אמיתית, לי היו את התשובות והמבטים רק אחר כך, פשוט הייתי בשוק!
ידעתי שתתאפסי כשביטאת חששות.
לא כל אחד כותב מחזה
כולי הערכה ליוזמה לביצוע ועכשיו למסקנות . ללמוד ממך!
ואני לפני שנים הבנתי את זה: למה שהמבקר ירגיש טוב על זה שיתנשא עלי והקיא עלי את החרא שלו? אני מצטערת, אני מיד מלמדת אןתו שיעור בחזרה. לא מעליבה אןתו, אלא מבקרת אותו על כך שהוא מבקר אותי. אני מצטערת, מי שעושה לי חרא על הנשמה, יקבל את החרא שלו בחזרה עם ריבית.
אני טוענת שאת האנשים הנאחסים צריך לחנך. מישהו צריך לנער אותם. ואם כולנו היינו עושים את זה, היו מתמעטים האנשים הנאסים. הם פשוט חושבים שמותר להן כי עוברים להם בשתיקה.
ואגב, אינני מתכוונת לביקורת ספרותית, אלא למילות ביקורת בקטע חברתי.
אבל אם כבר נזכרתי בביקןרות ספרותית, אז בספר השלישי שלי כבר קיבלתי את החלסטרה על כמה מבקרים, והחזרתי להם מנה אחת אפיים. למטומטמת אחת כתבתי כזה מכתב, שהיא הפסיקה (בחיי!) לכתוב ביקורת ספרים. לשנייה השחרתי את הפנים בעיתון "הארץ" ונעזרתי לשם כך בכל דרך, כולל בעורך שלי.
בשני הספרים הראשונים עדיין האמנתי בשטות הזו של "חירות המבקר להגיד הכול", כי אני בעצמי מבקרת, ושתקתי על טעויות חמורות שכתבו לגבי ספריי. אבל בספר השלישי, כאמור, כבר נמאס לי.
תודה מירי, אם ידעת את חכמה ממני..
כמה רוע יש בעולם הזה. לא ייאמן. סיטואציה מוכרת. וגם המחשבות בדיעבד של כל התשובות היצירתיות שאפשר לענות.
האנשים האלה, אי אפשר לדעת מאיזה עולם אומלל הם נשלפים. טוב שתעלת את זה לעוצמה וחוזק.
את אישה אמיצה. בהצלחה!
כולנו נשלפים מעולם אומלל, שירה, אבל לא כולנו בהמות. לכן צריך לחנך את הבהמות, וסליחה אם אני נשמעת מורתית, אבל זה הם שצריכים לעבור שיעור בלסתום את הפה.
בעיני, מי שצריך לעבור סדרת חינוך, או "שיעור", הוא תמיד הפושע, לא הקורבן.
צריך להיזהר לא ל'הזין' את ה'פושע'. לפעמים חוסר יחס זה תגובה יותר קשה עבור אותם דוקרנים.
אי אפשר לשנות אותם.
לי יש כמה "הצלחות" כאלה. לא אומרת שבלב הם לא חושבים רעות, את זה איני יכולה לשנות, אבל לפחות הם מצנזרים את הפה שלהם.
אגב שירה, אבי לימד אותי הרבה דברים, אבל הדבר הכי חשוב שלימד אותי זה להתנהג בדרך ארץ. מה שהאישה הבהמה הזו עשתה זה חוסר דרך ארץ אלמנטרי. לכולנו יש ביקורת ומחשבות שליליות על הזולת, זה לגיטימי, אי אפשר למנוע את זה. אבל זה לא אומר שזה צריך לצאת מהפה. וזו לא צביעות, זה דרך ארץ. חברה תוכל להתקיים לאורך זמן רק אם תתנהג בדרך ארץ. יש לאדם חרא בלב? שילך ויוציא את זה על הכרית. אני לא צריכה לסבול מזה.
אז את מה שלא עשו ההורים, לפעמים החברה מסביב צריכה לעשות. כמו אדם שלא יודע שצריך לשים דאודורנט או שמסריח לו מהפה, מי שלא למד איך להתנהג בחברה, צריך שילמדו אותו.
יעל את אולי צודקת אבל אני חשבתי רק על עצמי והיא שתמשיך כך להעיר לעובר ושב, אני אתה גמרתי אפילו לא קשר עין
תודה שירה, באמת כמה רוע אפשר לבלוע?
חני, שימי עליה קצוץ (:
שמתי גבריאלה רק שזה לקח זמן..
חני יקרה,
את בטח יודעת שעל הבמה ובטלביזיה יש בעיה רצינית – בלי איפור כבד מן הרגיל אנשים נראים לפעמים בלי עיניים, בלי תווי פנים, משהו נורא. משום מה אנשים שלא מכירים אותנו ואולי לא יראו אותנו שוב מאפשרים לעצמם להיות גסים ורעים. זאת בדיוק הנקודה של סתימות שלהם. יום אחד את תחזירי לה. או מישהו אחר. ולא את ולא היא לא בטוח תדעו למה זה קרה. זה אי-שם בתת-מודע. זאת הטיפשות שלה. אי-אפשר להחזיר זמן אחורה. היא תקבל את שלה. חוק של הפעולה והתגובה. את לא צריכה לדאוג בכלל. והשיעור טוב.
כל הכבוד. ועליה – רחמים.
נקווה שתקבל גרא, ואם לא אני קבלתי ולטובה
חני
זה בטח ישמע לך מוזר, אבל היא דיברה על עצמה, היא בכל כוחה מנסה למחוק… -איך היא ניראת-
(תספורת קצוצה, מגפיים, רק שאף אחד לא ידע מה היה קורה אם הייתה מנסה להיות נשית…)
זה מה שהיא חושבת על עצמה… והופ, היא אמרה את זה לך!!!
היא לא התכוונה לרע…
כל הכבוד לך , שאת מתעסקת בעצמך, את אמן אמיתי
שלך טובה
טובה את חכמה, באמת חשבתי מה היה לה דחוף כל כך הרי אני לא ממש מזעזעת סיפים בצורתי,{וגם אם כן זה לא עניינה} והרי"הפוסל במומו פוסל"
חני מתוקה, בהצלחה!!!!!!!!!! אהיה יתך היום
תודה איריס יקרתי, ההצגה מחר, ואתמול היתה הגנרלית היה יופי אפילו נהניתי…
חני יקרה!
לענות על רוע באסרטיביות – זו גדולה, גם אם לא ענית לה בפועל.
הפעלת האסרטיביות לטובת חיזוק מעמדך בעינייך – חשובה ביותר ותביא לך יותר תועלת מאשר התפרצות על אדם קטן נשמה.
גם אני חושבת כך למרות שבבית כעסתי שלא עניתי
ואני בעיקר מרותקת להתנערות הזו שלך, חני, לאנרגיה החזקה, איסוף הכוח. הסצנה הזו שתארת, דמותה ודמותך, מרתקת. אולי חומר למחזה הבא?
תודה סמדר זו באמת תמונה למחזה אימים או סתם מחזה על נשים, למרות שמעולם לא נתקלתי באישה כזו
חני, איזו דרך ארוכה כדי להגיע לעוצמה. לעיתים אחת התחנות בדרך היא לדעת לקבל הערות שכוונתן למשוך את השטיח תחת הרגליים…אבל את יצאת גדולה- אספת עצמך לתחנה הבאה…
הנה מצאת בתוכך את התשובה ,חני, יקרה, התשובות הנכונות נמצאות בתוכנו . המשיכי לזקוף ראש ולצעוד בטוחות קדימה ,לכל גיל יש היופי שלו, ולפי התרשמותי את נראית יפה מאוד (סתם קנאית המאפרת הזאת)
או תודה חנה, את באמת חושבת{סתם צמאה למחמאות…}
כן !בטח!
תמי נכון כל כך למשוך תשטיח מתחת הרגליים זו ההרגשה
כל הכבוד חני!
חני יקרה, את הרי יודעת, הפוסל במומו פוסל, ויש למנהלת הזו בעיה עם המראה שלה. בהצלחה, במופע.
תודה אורה! למופע הבא כולכם מוזמנים
תודה לי-לי
היתה לי פעם חברה כזאת שרצתה כל הזמן לעשות לי דיאטה ולקנות לי בגדים ולעצב לי תדמית. בהתחלה ניסיתי להתמודד עם זה בהומור, אבל בסופו של דבר התפוצצתי ושלחתי אותה לעזאזל. מה שמצחיק שאני כל הזמן חשבתי שהיא נראית כמו זונה זקנה – כמה טוב כבר אפשר להיראות בגיל ששים עם טייטס מבריקים ושיער צבוע ארוך, אבל לא היה לי לב להגיד לה.
הצחקת אותי ענת עם התאור שלה כן, יש את המתקני אחרים האלו שלא רואים את עצמם
חני, תביאי את הקציצה הקצוצה נעשה לה במטע מניקור-פדיקור-לסל וחסל!
שולמית, לו היית יודעת אלו תוכניות נקמה היו לי אבל שבמטע הזה לא תעז לדרוך!!{פדיקור ללשון..}
סתם מתוך טימטום אמרה. וזה נשתל אצלך כי, כמו שאת כתבת בפוסט "דברים שלמדתי על עצמי":
"
1. אני לא יודעת מה לעשות עם הגוף שלי רוב הזמן.
2. אני מרגישה מסורבלת"
אל תשקי את זה שלא ייצמח.
פזרי קוטל עשבים, שלא לקלקל את הצמח היפה שאת.
תודה לוסי אני כבר לא משקה את זה!
חנילה – תראי לי אותך !!!
כן – זו את : חכמה ומוכשרת יפה ומצחיקה ויוזמתית ומקסימה ונעימה ועוד ועוד ועוד
ועכשיו יאלללה להראות להם את זה עללללל הבמה
נשיקות והצלחה
ריקי תודדדהההה!!! זו תהיה המנטרה שלי למחר!!! ונשימה
ברוווור נשימה עמוקה ויאלללה להנות 🙂
אני בשוק. כל הכבוד שהצלחת להגבר. זה היה קובר אותי עמוק.