איך החלטנו לגדל פיל

כדי לעשות לעצמי מצב רוח טוב יותר וכמחווה לנעמי ומוישלה, הורי הפילונים , אני מביאה תקציר של ספור אמיתי שספרתי לעצמי פעם, כשלא נולד לי הילד שכל כך רציתי, הספור קרם עור וגידים ובן זוגי שיתף פעולה וכל הכתוב פה באמת היה.


אחרי שחודש אחר חודש לא נולד לנו הילד שכל כך רצינו החלטנו לגדל פיל. הדירה היתה קטנה, שני חדרים וחצי והפיל גדול, לכן החלטנו לגדל אותו במגירה, כל היום הוא היה שוכב שם ומנמנם בשקט ובלילות היינו מוציאים אותו, מלטפים את פניו המתוקים ומשחקים אתו במשחקים שפילים אוהבים כמו תופסת צבעים או "חשבתי". הפיל היה חושב על משהו ואנחנו היינו צריכים לנחש, בדרך כלל הוא חשב על תינוק ואנחנו היינו מנחשים מיד, וזה העציב אותנו מאוד כי גם אנחנו חשבנו בדרך כלל על תינוק ולא רצינו להוריש לפיל את המחשבות הטורדניות שלנו, לכן החלטנו לשמח אותו וכל לילה ערכנו מסיבות. היינו קופצים ורוקדים ואוכלים קרמבואים שהפיל אהב מאוד. הפיל תמיד היה משמיע את הקולות הפיליים החמודים שלו ואנחנו חיבקנו ונישקנו אותו. ככה זה נמשך זמן מה ושמנו לב שהשכנים מביטים בנו בצורה מוזרה. יום אחד בדרכי לפח הזבל עם שקית ביד, עצרה אותי השכנה מלמטה, "מה קורה אצלכם בלילות?" היא שאלה," מה קורה?" התממתי, "תגידי את," היא אמרה, "לא קורה דבר," עניתי,"מוזר מאוד," היא הפטירה, "כי בלילה שמעתי קולות של פיל מאצלכם" לא עניתי אבל מאז השתדלנו להיות שקטים יותר ולא הרשנו לפיל להשמיע את הקולות הפיליים שלו, הוא נהיה עצוב אבל אנחנו לא שמנו לב כי בסוף החודש קרה הבלתי יאומן, הבדיקה הראתה שכן, יש לנו תינוק בבטן. לא ספרנו דבר לפיל ובלילה התחבקנו בשקט והיינו מאושרים. אבל הפיל לא, הוא הרגיש שמשהו קורה ולא רצה לצאת מהמגירה שלו. האמת שלא ניסינו לשכנע אותו יותר מדי, כי היינו עסוקים בלחכות לתינוק ולפעמים הוא נשאר במגירה שלו ימים ושבועות, עד שיום אחד כשחזרנו נרגשים מבדיקת האולטרה סאונד ראינו שהמגירה ריקה, הפיל עזב. אחרי כמה חודשים נולד לנו תינוק בדיוק כזה כמו שהפיל חשב. התינוק גדל במהירות אבל לא השמיע הגה, שרנו לו ודברנו אתו והוא שתק, יום אחד קנינו לו בובה של פיל, התינוק הושיט את שתי ידיו הקטנות לעבר הבובה אחז בה ואמר, "פיל!" מאז הוא לא נפרד מהפיל שלו. "פיל טוב" הוא אומר ומנשק אותו ואנחנו מביטים בו מאושרים, אבל לא לגמרי.