אני ילידת המושבה יבנאל בגליל, כיום אני גרה בהרצליה עם בעל ,שלושה ילדים ושני חתולים. כותבת ומנחה סדנאות כתיבה,ונפגשת עם ילדים מטעם אומנות לעם וסל תרבות לשיחות על ספרים וקריאה. הוצאתי לאור 15 ספרים וזכיתי בשני פרסים ספרותיים, כותבת ספורים לילדים, למבוגרים, שירה ומחזות, חלק משירי הולחנו ומחזה אחד הוצג בתאטרון קריאה.
כלניות וחיילים
בלב הירוק צומחים טנקים
גשם ברכה מרווה את קני התותחים
עוד מעט תפרחנה כלניות אדומות
נכון, אבל אני זכרתי לפני שנתיים שבני שרת ליד עזה נסענו לבקר והתותח שלו חנה בשדה כלניות מרהיב, מכל העולם באו לצלם את החיילים היורים מתוך שדה כלניות אדומות כדם.אני הרגשתי את האדום הזה של הפרח מזעזע
הכלניות האדומות פורחות על האדמה רווית הדם
החיילים ירוקים שחורים ואדומים ככלניות
שעליהן ירוקים (חקי) אבקניהן שחורים (עופרת)
ועלי הכותרת אדומים בשיא הפריחה
כזועקים לריקוד בשמלתה של כרמן הסוערת (ביזה)
דו קרב עקוב מדם המכבים.
לבני כומתה שחורה ומדים ירוקים
כשהיה נער רץ בשדה הכלניות בשמורת הטבע שבנגב
מי יתן והטנקים לא יחצו את שדה הכלניות
הבוער באדום.
חני זו שוב אני:) ראיתי הבוקר את מילות הבית הזה ממעוז צור ובמיוחד השורה השלישית יתכתבה לי מאוד עם שירך אבל הפוך. כאילו וכל מה שתארת מתוןאר הפוך בשורה הזו.
גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
"כלניות" היה כמדומני כינוי לצנחנים הבריטיים, ועל הטנקים חבל להשחית מלה.
נחכה לפרחים אחרים.
נכון, אבל אני זכרתי לפני שנתיים שבני שרת ליד עזה נסענו לבקר והתותח שלו חנה בשדה כלניות מרהיב, מכל העולם באו לצלם את החיילים היורים מתוך שדה כלניות אדומות כדם.אני הרגשתי את האדום הזה של הפרח מזעזע
אמיר, מה איתך? בון טון זה בון טון ותקינות פוליטית גם היא כבודה במקומה– אבל לא עכשו. טוב שיש לנו טנקים להגיב !
אני התכוונתי יותר לנגוד בין יפי הטבע לטנקים
חס וחלילה, חס וחס וחס שלא יפרחו חיילים כלניות אדומות…
שיר שמבטא תמצית החרדה לילדינו.
לוסי בזכותך שיניתי מעט את השיר, תודה
מצד שני, חני אולי זה מה שרצית להגיד, להתפלל שלא יהיו חיילים כלניות אדומות.
השיר יפה בעיני בגלל החיבורים האירוניים שבו.
תודה גיורא, כך התכוונתי
זה כמעט הייקו מלחמתי רווי אירוניה.
קצר וקולע, חני.
זה בטח יהדהד לי הערב כשאצפה במהדורות החדשות.
תודה שחר מיריו, שים לב לטבע החוגג הניבט מאחורי כלי הנשק
הכלניות האדומות פורחות על האדמה רווית הדם
החיילים ירוקים שחורים ואדומים ככלניות
שעליהן ירוקים (חקי) אבקניהן שחורים (עופרת)
ועלי הכותרת אדומים בשיא הפריחה
כזועקים לריקוד בשמלתה של כרמן הסוערת (ביזה)
דו קרב עקוב מדם המכבים.
לבני כומתה שחורה ומדים ירוקים
כשהיה נער רץ בשדה הכלניות בשמורת הטבע שבנגב
מי יתן והטנקים לא יחצו את שדה הכלניות
הבוער באדום.
מיכל מה שכתבת בעיני נפלא מאוד,כמו שיר הפורץ במחול סוער, מול האדום הבוער לעצור, אולי ריקוד האמהות החרדות
קצר וקולע. סימבול הכלניות האדומות כמה קשה ומעורר חרדה ככה מדוייק.
שיר קצר יפה ותמציתי המעמיד קונטרסט בין הטבע: פרחים ושדות לבין כלי משחית, נקווה שיבוא יום ופרחים יצמחו בקנה ובנות תצהלנה בצריח
הלוואי חנה יקרה, אבל מתי? אני מחכה לזה מאז היותי ילדה.
תודה לך רחל, כל שנה בחורף בישובי עוטף עזה יש "פסטיבל אדום," לכבוד הכלניות הפורחות שם בהמון ובאדום
טבע הקיום האנושי לימד שאי אפשר בלי שניהם, ושהפילוסופים יצעקו אחרת.
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים
חני זו שוב אני:) ראיתי הבוקר את מילות הבית הזה ממעוז צור ובמיוחד השורה השלישית יתכתבה לי מאוד עם שירך אבל הפוך. כאילו וכל מה שתארת מתוןאר הפוך בשורה הזו.
תודה רחל, והלוואי ובאמת נעשה נס לשושנים.
קשה ועצוב, חני
קראתי את הגירסה הראשונה ולא נמצאו לי מילים.
גם אותי היא הפחידה מדי, שיניתי, פחדתי שלמילים יהיה הרבה מדי כוח