ולדי,ארבעים שקל לשעה

זאת שאני אצלה עובד תמיד מחייכת שאני בא, השערות שלה פרועים והעיניים חצי עצומות מלילה, מה שלומך, ולדי? היא שואלת, טוב, אני עונה, ברוך השם, כי ככה למדתי עונים פה. והיא ממשיכה בעיתון שלה, אחר כך אני מתחיל לנקות בית. ולדי, היא צועקת בקול חלש למה לא נעים לה, תוכל היום לנקות את החלונות במטבח? ואני עונה, בטח, אפילו חלונות שלה מלא שמן מהיא מבשלת ואחר כך לא מנקה, מחכה ולדי יבוא. אבל היום לא ככה, היום היא פתחה לי הדלת והפנים שלה היו לבנות ככה כמו מגבות שאצלה דווקא לא יוצאות לבנות מכביסה, ותיכף הלכה שכבה במיטה שלה, לא שואלת ולדי מה שלומך, גם אני לא שואל. כי היא במיטה למעלה ואני פה מנקה, בית שלה גדול מאוד. אני מנקה בית פתאום קולות כאלו של חולה לא מפסיק מחדר שלה. אני עולה בחדר שלה ורואה אותה רוחצת פנים במים. אני חולה ולדי, היא אומרת לי, חולה מאוד. את תהיי בריאה, אמרתי, מה יש אנגינה? כולם חולה עכשיו. לא אנגינה ,היא אומרת, הלוואי אנגינה, ושותקת. רוצה אני מכין תה?  ככה עם נענע מהגינה? והיא צוחקת קצת כי בהתחלה לא ידעתי מה זה נענע ולא רציתי עשבים בתה שלי. היא מסכימה ואני נותן לה תה ומסתכל איך ששותה והיא גם לא נעים לה, זה בסדר, ולדי, אתה לא צריך לשמור עלי, ואני הולך למטה ומנקה חלונות במטבח, טוב טוב מנקה כי היא מבקשת עוד שבוע שעבר ומנסה כל הזמן לשמוע אותה ושקט ואני לא יודע למה אבל הלב שלי דופק חזק ככה, ואני עולה למעלה ורואה אותה שוכבת בכר וכתפיים שלה זזות בשקט, בוכה. אני עם סמרטוט ביד לא יודע מה אני עושה, אני לא רגיל ככה היא תמיד מתלבשת יפה ואומרת, ולדי אני יוצאת, ועם תיק ביד משאירה לי כסף בדיוק ושואלת אם בסדר ורואים לא נעים לה היא הולכת ואני עובד. פעם היא אמרה לי פוגשת חברות שלה מכתה אלף בבית קפה אני חברים שלי מכתה אלף שמה ופה אין חברים, ואשה שלי לא הולכת באמצע יום בית קפה, פעם היא נתנה בגדים לאשה שלי ואישה שלי זורקת למה היא הולכת במודה גם גברת במודה אבל אולי מודה אחר.אני עומד שם עם סמרטוט ופתאום היא מסובבת ראש ומביטה בתוך עיניים. ולדי, היא בוכה, תראה מה קרה לי, ואני לא יודע מה עושים, אני רואה בתוך עיניים שלה כואב כמו הר יושב שם ולא זז. רגליים שלי מתקרבים בלי אני רוצה ופתאום היא בוכה עוד יותר ואני מתכופף מחבק גוף שלה רועד, ודמעות שלה מרטיב לי חולצה, אבל לא אכפת, זה חולצה של עבודה, והיא עוד בוכה וגם אני דמעות בעיניים ואז היא מפסיקה. אני כל כך מצטערת, היא אומרת, אתה לא צריך לראות את זה. זה בסדר, אני אומר, זה עבודה שלי קודם מנקה חלונות עכשיו לב שלך שלא תהיי עצובה. והיא קצת צוחקת, אתה מבין ולדי, היא אומרת, עוד לא ספרתי להם, איך אני יכולה לספר להם דבר כזה? אני אמא שלהם, והוא יש לו כל הדאגות בעבודה, ומי יעזור להם.. את תעזור להם, אני אומר, ככה מהר, לפני לא אדע מה להגיד. אבל אני לא.. והיא מפסיקה להגיד ואני לא יודע גם מה להגיד ואני מחזיק לה בידיים חזק ומרגיש נשמה שלה רועדת. פתאום היא נהיית לי חשוב יותר מכל דבר בחיים שלי.פתאום אני אוהב קול חלש שלה וזה שלא נעים לה מבלגן בחדר שלה ובארונות ושאני רואה אותו מגבת במקלחת מסריח כבר, ואני רוצה לצעוק אבל אני לא עושה זה רק אומר לה, את בן אדם טוב, אין הרבה בן אדם טוב, את נשארת פה. והיא שואלת, באמת? כמו ילדה קטן, ואני אומר, בטח, וקצת שמש בא לה בעיניים שצוחקות, והיא אומרת, ולדי אתה משהו משהו, ואחר כך היא אומר, די אני בסדר, הגזמתי, אתה יכול להמשיך, והיא לא אומרת לעבוד כי לא נעים לה אני עובד והיא ככה שוכבת במיטה. ואני הולך לנקות חדר של ילד גדול שלה והיא צועקת לי מלמעלה, תודה ולדי, ואם תוכל גם מתחת למיטה? ואני אומר בטח, בטח גם מתחת למיטה.