גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
הייתי ילדה קטנה במושבה בגליל, גמרתי כמעט את כל הספריה של המושבה, אך לא זכור לי מפגש עם שירה, בכתה ו" הביאה המורה ספר לבן ממנו הקריאה שירים, לא האמנתי שקיים דבר כזה שמישהו יכול לכתוב כך, שירי רחל, למדתי אותם בעל פה, העתקתי למחברת וציירתי כל שיר, נסעתי לכנרת והייתי עומדת שם ליד הקבר שלה{זה היה ממש קרוב לבית שלי} וומדקלמת בלב את השירים שלה, התרגשות כמעט כזו עברתי אחרי שנים כשנתקלתי בשירה של אמילי דיקנסון, איך מישהו יכול לכתוב כך? חשבתי, איך מישהו כותב את הנשמה על כל רטטיה?
אני מביאה כאן שני שירים שכתבתי לכבודה של המשוררת הזו, כמובן עם טונות של צניעות, אבל עם צורך להביע במילים שאני מסוגלת את חווית אמילי דיקנסון שלי:
אמילי דיקנסון
משהו חמקמק
מדויק
מנחם וכואב.
זו הילדה
תמימה.
העולם מונח בכפה כמו עיר שבויה
בכדור שלג.
מנענעת אותו
במילים.
מפזרת אור וערפל
בנחיתה
לשורה האחת
שתלד ותמות.
======
פריסת שלום מהצפרים הכחולות
שבלא הסכמתן כלום לא קורה {שורות ממכתב של אמילי דיקנסון}
מעט אחרי הזריחה עדת צפרים כחולות תנחת
על דשא ביתי.
אני אצא אליהן בלבוש הלילה שלי
ברגליים יחפות.
אביט בתכלת גופן
שגונה כגון פרחי עין התכלת
שנתנו לי פעם את ליבם,
כשהייתי אחות לעולם
כשידעתי שפתם וצחוקם וחינם.
לפני שגופי ידע להבדיל
בין ריחו לריחם.
הן ינערו את הטל מנוצותיהן.
טיפות זערערות יצבעו
בתכלת עמוקה.
אני אנער את שערי בתנועה דומה
שתבריח אותן.
שניה לפני המעוף אדע
שראיתי דבר מה
שאסור לי לראות.
על הדשא נוצה אחת תכולה
פריסת שלום מהצפרים הכחולות
שבלא הסכמתן
כלום לא קורה.
השיר השני ממש נהדר, מלא רטט,חיים ויופי. הצטוט מאמילי בסוף השיר אולי מחליש אותו קצת. כל הכבוד. חוויה חזקה של כתיבה.
תודה חגית יקרה, למה את לא ישנה?
מרגש רגע הגילוי של השירה, והצלחת להעביר את צפרירי הלב, גם לי זה קרה בכתה ו" כשמנהל בית הספר החליף את המורה והביא איתו את רבינדרנט טגור , ועד שלא קניתי אותו בגיל 14 עם הכסף הראשון שהרווחתי מעבודה בקיץ לא נחה נישמתי.
" העולם מונח בכפה כמו עיר שבויה בכדור שלג מנענעת אותו במילים" שורות נפלאות ,כמה נגיש וקרוב היה העולם כ כשהיינו ילדים תמימים המסוגלים לדובב אותו עם מעט מילים, אז כשהיינו אחים לעולם
ויכולנו לראות צפורים כחולות ולעוף איתן קצת, אותן הצפורים:"שנתנו לי פעם את ליבם כשהייתי אחות לעולם" מחווה יפה ורגישה למשוררת, שירים נוגעים.הצפורים הכחולות מזכירים לי את הצפור הכחולה מהאגדה הידועה , גם היא מתנה נגישה וזמינה כשילדים.
חנה התגובות שלך לבדן הן קטע שירה פרוזאית עם תובנה עמוקה, תודה!!
תיקון טעות: צפורים כחולות מזכירות
ברור שמזכירות ואכן אגדת הצפור הכחולה היתה אצלי בתודעה כשכתבתי, יפה הבחנת
מענין באמת לכתוב על הרגע הזה, שבו העולם השירי או אחר נפתח בפנינו, נראה לי שאת היית הרבה יותר מפותחת ממני, רצית לקנות את הספר וקנית, לי לא נראה שזה אפשרי שספר כזה יהיה בכלל בידי..
כה יפה חני המפגש שלך עם אמילי דיקנסון. הנזירה שראתה עולמות מגן הבית.
השיר השני שלם ונהדר. הראשון,
להערכתי, מתחיל אחרי הבית הראשון שאיננו אלא צליל כיוון הכלים.
הכחול של אמילי דיקנסון מתחרז כעת עם הכחול אלזה לסקר שילר בפוסט של משה.
נכון שמתי לב אחר כך שהלילה הזה נצבע בכחול..אתה צודק לגבי השיר הראשון, הוא באמת בהתחלה מפעיל מנועים.. תודה על חוכמתך
חני
השיר השני נפלא!
אין צורך בציטוטים.
אפשר לסיים ב "שאסור לי"
ואז זה חזק מאד
גם הקטע פרוזה הפותח מצויין, מתאים לבלוג.
תודה איריס, את צודקת תמיד בסוף אני צריכה להוסיף עוד משהו, וזה לפעמים מיותר, פה אני אשאיר את זה ככה, אצלי במסמכים אני מתקנת,
מאוד יפה. נגע לליבי במיוחד הגעגוע והכמיהה לחזור להיות אחות לעולם. כמי שאמרה "מיליון דולר בשביל המחשבות של באפי" (כלבתינו ז"ל ) אני מזדהה עם זה לגמרי.
צופיות בנו אצלי קן במרפסת, נראה לך שבחרו בי?, שנראיתי להם קצת אחות?
אני בטוחה שהן חשו שאת עוד אחות לעולם שלא פג בך החיבור הזה!
אהבתי מאד את השיר השני , מין חויית חניכה מרתקת.
תיקנתי עבורך מעט את השיר אבי, על מנת שתביני על מה מדובר.
שבת- שלום.
היי חני
מלא תוגה, והירהורים
רעיון יפה לשלב את השירים זה לצד זה.
להתראות טובה
ראית את הבקשה שלי שאולי תזמיני את אורית?
תודה טובה, בעצם שני השירים שלי הראשון הוא בעצם לדמותה של אמילי הנל, הזמנתי את אורית להופעה שלך,בינתיים צצה לי בעיה עם אמא שלי אני צריכה להיות אצלה ביום שלישי לקחת לבדיקה{היא גרה בגליל} מקווה שאחזור עד אז,{בערב} אשתדל מאוד!!! ותודה על קריאתך, חני
חני, כחול הלילה, כחולות הציפורים, כחולים הכוכבים והנשמה יוצאת אל תנועת המעוף. הרטט והתחושות הפיסיות, כך אמילי דיקינסון ניסתה למצוא מענה לשאלה מהו שיר. שירך יוצר את הרטט.
מציע פתרון לציטוט: אם את מצטטת את השורות כמוטו, אפשר להוריד את המילה שיר בסוף לוותר על המרכאות:
על הדשא תוותר נוצה אחת תכולה
פריסת שלום מצפורים
שבלא הסכמתן
כלום לא קורה.
ואז זה ברור שזה לקוח מהשיר של אמילי. ומצד שני את יכולה לוותר על העצה שלי להניח על כנף ציפור ולהעיף אותה:)
תודה עוד מעט אתקן!!!
חני, גם אני נמשכתי אל השיר השני, אל הציפורים הכחולות שללא הסכמתן דבר לא קורה..
לי אין צורך ב 4 השורות האחרונות.
"לפני שגופי ידע להבדיל
בין ריחו לריחם."
זה תמצית נקודת האל חזור הפטאלית. הלוואי וידענו ללמד את הגוף שוב לא להבדיל. יפהפה. תודה.
נכון שירה זו נקודת התמצית, ואולי בכל מה שאני כותבת ידעת להבחין, ובקשר להערה על השורות האחרונות הרוב קובע ואני באמת אשנה, תודה וכמה טוב שיש עיניים מבינות
גם אני התענגתי בעיקר על השני, ויותר מכל על השורות "לפני שגופי ידע להבדיל / בין ריחו לריחם" שמכניסות את הציפורים פנימה אל האני ובשרו.
תודה אמיר, ואני חשבתי דווקא שהראשון מדויק יותר והססתי אם להכניס את השני שנראה לי לא בשל, טוב שיש למי להראות ולא להסתפק בעינך שלך בלבד,
לו יכולתי, הייתי אוסר על השימוש במלה "מדויק" בספרות ובדיבור עליה 🙂
אין בה יותר דיוק מאשר יש יופי במלה יופי..
אתה צודק אמיר,מדויק משומש מדי, ולא ממש נכון, כי מי קובע, אך אין זה כך עם כל מילה?[ובכל אופן מדויק אולי מעצבן כמו שאותי מעצן המושג זורם} שיש בו כיבכול משהו שאין בו}
חנה, מרגש, המחווה והסיפור האישי.
אהבתי מאוד את:
"שניה לפני המעוף אדע
שראיתי דבר מה
שאסור לי לראות."
והערה קטנה, מציעה "טיפות זעירות" ולא "זערערות".
תודה מירה, אכן אלו השורות האומרות מה שרציתי לומר, הרגע בו אתה רואה משהו חחוה משהו מעבר למילים, מן התמזגות עם העולם
יש משהו מיסתורי ומרתק במעמד של הציפורים מול הדוברת, ובעיקר בתכלת הצובעת אותן ואותה בשעת הניעור, אך אין לדעת מהו הדבר שהיה אסור בראיה. מילותיה של דיקנסון מעמיקות את התעלומה, הקורא נהנה מהטקסט, אין נותר בלא ידיעה.
השאלה לבנה אם להבהיר התעלומה או לגלות משהו, זו תמיד הבעיה של כיסוי וגילוי, מה את אומרת?
WHAT A SURPRISE! YOU TOO? YOU
TUCHED TWO OF MY LOVES. I SPEND
MANY DAYS AT RACHEL"S GRAVE
I TOO ENJOYED THE SECOND POEM
תודה סבינה, אכן רחל שלנו, המשוררת . ולי יש עוד אהבה ענקית לאריאל של סילביה פלאת בתרגומה הנפלא של סבינה מסג..
מאוד אוהבת את השירים. שניהם. ההצעה להוריד בית ראשון בשיר הראשון עושה אותו מהודק (אופס מילה משומשת אחרת)
מאוד אהבתי אותה את אמילי דיקנסון.
העברייה בשבילי היתה לאה גולדברג
הכריכה של הספר של רחל היתה לבנה
הכריכה של הספר של אמילי דיקנסון גם היא היתה לבנה כך נדמה לי
ושל לאה גולדברג כריכה ירוקה.
תודה מירי על תגובתך ומענין איך דברים נצרבים במוחנו, כמו צבע עטיפה של ספר, שהופך לחלק ממהות הספר, מהזכרון
חני, בקריאה נוספת של השיר על מה שראתה ואסור היה לה לראות, נזכרתי בסרט "חלומות" של קוראסווה ,החלום על חתונת השועלים, שלאף אחד היה אסור לראות ,ורק הילד הציץ ,אולי זו הסקרנות שבילדים , האומץ הנאיבי לגעת בכל בלי חציצה
תודה לך חנה, את נתת מילים ותמונה לכוונה, זה בעצם מה שרצה השיר לומר,{עכשיו כשאני חושבת לא כשכתבתי אותו} כמה טוב שיש כאן חנה כזו חכמה!!!