גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
אני אוהבת בתי קפה, יושבת שם הרבה, בעיר הגדולה ובסביבותיה, ברוב המקומות הרוב נשי, וחלק מהנשים כבר עברו דבר או שניים בחייהם, אני רואה אותן יושבות עם כוס קפה {חלב דל שומן, }בוחשות בחסה והן צבועות, מנותחות, מוזרקות, רזות, צמודות, צעירות לנצח, אתמול בבית הקפה הבטתי באחת כזו ויצא לי שיר {מצד שני יתכן מאוד שאני טועה, מתייגת, נותנת לדעות הקדומות שלי לדבר, ואולי אני בכלל מקנאה?}
הכסף שלה קונה זמן.
איזמלים מתוחכמים שמים לו גדרות.
גדודי מזרקים מנסים לסלק אותו.
קישטה מכאן זמן טיפש, הם צועקים
בחימה. קישטה קישטה! כמו שאמא שלה
היתה צועקת מהמרפסת על החתולים שהאכילה השכנה.
העיניים שלה פקוחות לרווחה
להבחין בכל התגנבות זמנית.
שפתיה פעורות בחיוך תמידי.לא פוסקות להכיל הצעקה.
והיא כולה זקיף
זקוף שלא עוצם עיניו לרגע
פן יבוא הגדול באויביו
ויחרב הכל,
את כל הארמון היפה שבנתה.
קישטה, קישטה!! צועקים הסיוטים שלה
ואין רגע אחד מנוחה,
ואין רגע אחד לא דרוך על המשמרת
עד פקיעה.
אמא שלה מתה אישה מקומטת וזקנה.
את לא מאמינה,
הנכדים אפילו לא רצו לתת לה נשיקה.
קישטה! קישטה!
זה בטוח לא יקרה לה.
זה מעולה.
(אבל מבחינתי, השיר נגמר ב"עד פקיעה". הסוף קצת מחליש…)
תודה שירה על הערתך, אולי את צודקת, קשה לי תמיד עם סופים…
sic transit gloriae mundi
כמה פאתטית האשה ,לא יודעת להשלים עם הקמטים ,עם תהילת היופי החולפת, תפסת חני יקרה ,באופן כל כך מדוייק את תחושת הדריכות הזאת לנוכח הזמן החולף
אוהבת לקרוא את התגובות הרגישות שלך, חנה {איזה שם יפה…}
או שלא…
הכוונה באו שלא, זה לאמיר, חולפת לה תהילת עולם או שלא
זה פוסט עם עוקץ…
כן, זה נראה לי מדוייק. יש מי שמתקשים להשלים עם עובדות החיים, ובוחרים להילחם בהם. הקרב אבוד מראש, ולא תמיד מלא חן.
אהבתי את תמונת הזקיף השומר מפני "התגנבות זמנית".
תמונת המקומטת המגרשת חתולים היא דימוי לעליבות הגיל, הלבד והחיפוש הנואש אחר מעש; לעומתה, היא תגרש את הזמן (כולנו משתוקקות לעשות כך) רק שהזקיפות שלה בארמון המלאכותי מתישה.יש נשים שמצליח להן.
אהבתי מאד את השיר. אני חוששת שגם אני נגועה בחולשת קישטה ואין לי זמן לבתי קפה זה טמון אי – שם וכתוב יפה.
כולנו נגועות בה בבתי קפה ובמקומות אחרים..
מעניין כפל המשמעות של "קישטה". קריאה לגירוש הזמן-החתול, והתקשטות יתירה כדי להצניע את מעלליו.הנושא הזה- מאבקן של הנשים באותות הזמן, הוא בעצם שובר לב ומזמין סרט מבכיין של אלמודובר.נהניתי לקרוא
יפה הקישטה, לא חשבתי על זה, קישוטי קישטה
חני
בליה בליה מי ידע עורך. תיארת יפה חני את הקרב על הגוף והנפש על ציר הזמן.
ומנקודת תצפיתי נדמה לי שאין מה לקנא במתיחות מסוג זה.
ברור שאין לקנא, לא?
אהבתי את השיר והתבוננתי בה בחמלה מסויימת, על שבשיפוצים (צבע/שפכטל) היא מוצאת מרגוע לפחד מוות.
כולנו נלחמים בדרך זו או אחרת בזמן. יש בנו הרצון ליצור משהו שישאר אחרינו .
חני, מוצאת חן בעיני ההתבוננות, פינטוז על החפת זהות וביוגרפיה לרגע, אל תקנאי בזקיפות, מזלך שאת לא,
מי מאתנו לא היתה רוצה לעצור את הזמן?
הרווחנו את הקמטים ביושר והם טובים עשרת מונים מפרצוף בוטקוס של בובה מתנפחת, אבל כולנו היינו רוצות להיות עוד קצת צעירות רק עם החכמה שמוסיפות השנים, לא?
חני, חני, חני….
למה לך לסייג (בסוגריים) את הגיגיך?
למה שלא תכילי ת"הסייג מלכתחילה לתוך ההגיג, כי כך יהיה תבוני יותר…ולמה לך לבקר את הנאבקות נואשות בפגעי הזמן על הדימוי העצמי החרב שלהן?…אין מקום לחמלה בלבך?
חני, חני, חני….
ואת מה?!…נטולת מאבקי גבורה מול החפצים לחרב את ביתך-מבצרך, הדימוי העצמי היקר?…מה, את נכנעת?!
אמיתי ומפחיד כל כך.
מגיל מסוים הזמן פועל פשוט לרעתנו,אז למה לא לעזור לו?
דוקא אהבתי את הסוף .
מי רוצה להראות כמו אימה?(ה" מפיק)
דווקא הייתי רוצה להראות כמו אמי בגילה{או שלא…}