בננות - בלוגים / / החיים על פי משי
גברת-ילדה
  • חנה ליבנה

    אני ילידת המושבה יבנאל בגליל, כיום אני גרה בהרצליה עם בעל ,שלושה ילדים ושני חתולים. כותבת ומנחה סדנאות כתיבה,ונפגשת עם ילדים מטעם אומנות לעם וסל תרבות לשיחות על ספרים וקריאה. הוצאתי לאור 15 ספרים וזכיתי בשני פרסים ספרותיים, כותבת ספורים לילדים, למבוגרים, שירה ומחזות, חלק משירי הולחנו ומחזה אחד הוצג בתאטרון קריאה.

החיים על פי משי

 

מי שמביט בו סתם ככה חושב ,סתם חתול. מישהי,{חברה שלי, לשעבר…} הפטירה פעם: "סתם חתול שמן", למה להעליב? שאלתי אותה{אני אומרת משהו על הילדים שלה?}אבל משי לא אכפת לו, הוא בעצם פילוסוף שתורת חייו שלום אהבה וסליחה , ולא שהיו לו חיים קלים, הוא נולד לשושלת מיוחסת,אב חתול זבל לא ידוע ,סבתא לקי {עליה השלום}, חתולה הימלאית סנובית ויפיפיה, ואמא מיצי חצי הימלאית וחצי זבל{אבא שלה חיים, חתול זבל שניצל את זכויות הביקור שלו אצלה פעם ביום}, ההתחלה כבר היתה טראומטית, הוא נולד בארון בגדים של בתי, לקול זעקותיה,{שונאת החתולים} עם עוד שלושה, אחד מת, אחד פג{קראנו לו פגי והוא לו שרד} אחד אפור-פטל, והוא -משי, את פטל מסרנו בגלל לחצים משפחתיים{את מתכוננת למלא את הבית בחתולים?} ולקול בכיות הילדים, מצאנו לו משפחה טובה ששנתה את שמו לבו,{סתם שם פלצני הכריז דור} ומשי נשאר, חשבנו שזו חתולה וקראנו לה "מושלמת," ברור למה, אבל אז לאט{גם הוטרינר טעה..} גילינו שזה חתול גאה, וקצרנו למשי, גם בגלל רכות הפרווה.אך עד היום לפעמים אנחנו פונים אליו בגוף נקבה, בגלל נאורותו המגדרית ממש לא אכפת לו, עד גיל 3 חודשים אמא מיצי{שחור לבן עם כתם בשפם ודי מכוערת, ששש..} גידלה במסירות, הניקה ליקקה, ליטפה, ואז חל מהפך, פתאום היא ראתה בו זר והיא וסבתא שלו שמו אותו בסוף התור לאוכל, גרשו אותו, נשפו עליו, ואפילו כמעט שרטו, אך משי לא מתווכח, הוא מסתובב באלגנטיות, מסתתר היכן שהוא וכשמתפנה השטח הוא חוזר, מעולם לא החזיר מלחמה, נשיפה או שריטה, ומעולם לא למד לקח, הוא מחייך תמיד, רוחו טובה ושוחרת שלום, מדינאים וראשי ממשלות יכלו ללמוד ממנו פילוסופית חיים נפלאה. לאיטו הוא פוסע בבית, מלך. כשהוא רואה יד אדם או רגל הוא נשכב כדי שילטפו,ולא זז עד שלמלטף נמאס. הוא לא מילל או שורט, רק כשרוצה שיפתחו ברז{הוא מעדיף מים זורמים }או דלת, הוא משמיע קול, ספק חתולי ספק אנושי. תינוקות וזקנים ממהרים ללטף אותו והוא מתמסר, ילדי{דור וליאור שמתווכחים מי המעריץ הראשי} ואני חוטפים אותו אחד מהשני ומאמצים לו תנוחות מוזרות שהוא בעצלנות אצילית נשאר בהם דקות ארוכות, כמו "משי אוירון" משי נפוליאון" "משי מתמתח" "משי בר רפאלי". מעולם לא הראה קוצר רוח או שפט אותנו על חוסר דמיון, בעיניו הטובות הוא מפרגן לנו. מורה לאהבה עבור כל המשפחה. אמו וסבתו{זצל} מסרבות ללמוד ממנו, הן דוגלות בכוחניות ושתלטנות ומפסידות, כמו אצל בני אדם, דור הציע שנפתח את הבית לצפיה לאנשים כדי שידעו איך צריך להתנהג. אז כולכם מוזמנים ללמוד את החיים על פי משי.

 

11 תגובות

  1. מקסים! אני ממש יכולה לדמיין אותו..
    הייתי מכירה לו את דני הג'ינג'י שלי שילמד קצת איך להתנהג…

  2. מקסים! אני ממש יכולה לדמיין אותו..
    הייתי מכירה לו את דני הג'ינג'י שלי שילמד קצת איך להתנהג…

  3. איריס קובליו

    גדול, חני. משי משו-משו.
    והוא צריך להיות גאה שכך נכתב עליו, ואפילו הוא רוצה ממש סיפור. כמו מינוש. זוכרת אותה?

  4. מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    רוצה תמונה!!!!!!!!!!! חובה תמונה!!!!!!!!!!!!!!!

  5. איריס אליה

    גדול!!!!!!! איזה רשימה נפלאה ומצחיקה. לא ידעתי שאת כזאת מצחיקה. את משהו! גם לרגש וגם להצחיק, זאת יכולת נדירה בעיני! נהדר. בבקשה בבקשה עוד כאלו.עשית לי את הבוקר שלי.

  6. ויש מה ללמוד ממשי שכולו משי.
    כתוב נפלא ובהומור, חני

  7. איזה משי טהור! תכשיט. ואני חייבת לך עדיין…

  8. קצת מוזר לי שבתוך משפחה שכל כך אוהבת חתולים יש גם אחת ששונאת, אבל כנראה שזה ככה והמציאו כבר את כל המשפחות שאפשר. יפה!

  9. מאד אהבתי את הכותרת והכתיבה, עם 4 בני מינו בני ביתנו , נזכרתי ב ט ס אליוט ובדן ערמון , יום אחד שאלתי את דן, לפני יובל שנים היכן החתולה
    ודן השיב זהו למדתי ממנה כל מה שאפשר ללמוד ….

  10. תודה למגיבים על התגובות החמות ממני וממשי שעכשיו נח, הוא עייף, כל היום החליף מרבצי שינה… לילה טוב

    • יה…איזה סיפור מצחיק ומשעש…וכתוב כל כך יפה…מלא הומור חכם כזה!
      עשית אותי מאושרת לקרוא אותו על הבוקר(למרות שאני די שונאת את משי- גרמת לי לאהוב אותו ולרצות להיות בקרבתו-כשאחזור לארץ אנסה)את הכי מוכשרת! תענוג לקרוא כל דבר שלך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחנה ליבנה