גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
לא כדאי שאכתוב כמה שנים חלפו
כי מיד תחלופנה עוד כמה
שנים חולפות מהר
בעת האחרונה.
ובארון שלי המכתבים שלך הצהיבו.
ילדה שלי, אתה כותב,
אישה שלי קטנה.
אני מתגעגע ואוהב.
אני זוכרת איך קראתי וליבי המה, ילדון שלי,
אני אוהבת פי כמה.
אז יש לי משפחה עכשיו.
בני לובשים מדים. לא קראתי להם בשמך,
ליבי נוצר פחדים,
אבל לפעמים מרחוק, חייל הולך,
אני רואה את הצללית שלך.
ולפעמים כשמישהו צוחק
אני שומעת את קולך.
את ידיך אני מרגישה
תמיד.
ובין האצבעות שלך גופי צעיר.
אני יודעת שאתה יודע
שאני זוכרת.
רק את פניך , יקירי,
כבר לא אוכל לזכור.
גברת-ילדה
קוועץ' בלב זה לא מילה. תודה חני {}
הגדרת נכון כל כך את ההרגשה
מרגש ,חני
עם הזמן נשכח דיוקן הפנים של אלה שאינם עוד
אבל הזכרון על גווניו העמוקים נשאר צרוב בלב
זה באמת מוזר חנה, שדווקא פנים של מי שקרוב קשה לזכור.. הזכרון יש לו חוקים משלו..
עצוב מאוד ומרגש
כמה כואב. המילים ריקות ליד המילים שלך.
תודה לך יעל
חני
נכון מירי לפעמים מילים ריקו מלהביע ההרגשה
חני, שיר חכם, חד ורך כאחד, נע בין עולמות כפולים, בלתי אפשריים, נצורים בין סוגי הקיום המורכבים שלנו
איריס, עולמות כפולים זו ההגדרה!:)
יפה ונוגע ללב כל כך – זכרון מי שנשאר ילדון לנצח, וצלליתו נראית לפעמים מרחוק, ורק פניו נשכחו.
תודה לך עדה על התגובה הרגישה
חני, המעבר מהעצב להילולה- מטלטל…
חג שמח לך!
תודה תמי, אכן מטלטל
אנחנו חייבים לשכוח. אבל בטח קורה שיש משהו שמשהו במבט נורא מזכיר, אפילו בצורה שהוא מטה את הראש.
לי זה קורה עם כל מיני אנשים.
וזה אומר שהיה מעבר למראה עוד משהו.
שוכחים ולא שוכחים.
הרבה אור.
נכון אביטל, מחוות קטנות מזכירות לנו
שברת את לבי, חני. מרגש.
סיגל, רגשת אותי
כמה יפה ביטאת, חני. מרגש.
תודה תלמה יקרה
חני יקרה. קראתי מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב. וגם "ליבי נוצר פחדים". דימוי מדהים. לב כרובה. מקבל משמעות כל כך עצובה.
איריס, אני לא חשבתי על הנוצר בדימוי הצבאי, אבל זה באמת חזק ביותר
חני
פשוט וחודר לעצמות
ומאד מרגש חני מאד
תודה לך ריק!!
לא פשוט לגרום לגעגוע לכאוב ככה.
במיוחד השורה:"אז יש לי משפחה עכשיו", מקפלת בתוכה כל כך הרבה, בכל מילה ומילה.
נכון לוסי, תודה ששמת לב זו השורה שהיה לי הכי קשה לכתוב