גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
מותשת מארוח, סחיבת סלים ועמידה במטבח, וכן, אכילה בלתי פוסקת, זכיתי החופש לשלושה דברים שעשו אותי מאושרת.
1. מוזיאון תל אביב, התערוכות של תמר גטר וטל מצליח, בעיקר טל מצליח שהעבודות שלה קרעו לי את הבטן, האובססיביות של מילוי השטח, הצבעים, הנושאים והרוח החופשית הנובעת מהם, למרות העבדות בהכנתם, רוממו את רוחי כמו שעושה אומנות טובה, וחשבתי ברוח חג החירות: אנחנו בעצם עבדים בחיי היום יום שלנו, רק האומנות היא שמביאה ריח של חופש. לא רציתי ללכת משם, גם הכחול הנפלא של תמר גטר הוסיף תבלין לאשר.
2. הספר של מאיה ערד "אומן הספור הקצר" לא ישנתי לילה שלם וגמרתי אותו, זה לא קרה לי שנים, אני ממליצה, חכם וסוחף ובעיקר נפלא.חבל לקלקל ולספר עליו, צריך לקרוא.
3. בן זוגי ראה את רוחי הנכאה, רגלי הנפוחות והמרירות הנושבת ממני, והכין לי הפתעה, "נוסעים לאילת " הוא אמר ביום ראשון בבקר. נסענו, אחרי עשרים דקות, בלי פקקים ועם התרגשות בלב הגענו לאילת של "דן אכדיה" בהרצליה, ללילה אחד ושני ימים נפלאים בחוף ים חולי ונקי, על כסא נוח בבריכה, ובעיקר רק שנינו, מבודדים מהחובות ומהצריך, באילת של הנשמה, מרחק יריקה מהבית.ושכחתי, לקחתי גם ספרים, כאן קראתי כל הלילה את "אומן הספור הקצר" ולמחרת את הספורים של גו'מפה להירי, חדשים, מומלצים עד בלי די, מה עושה ספרות מהגרים לכזו מעניינת??
במחשבה שניה, מי שמכיר אותי יודע שיש לי נטיה להתלהבות יתר, אז אולי אני מגזימה, אבל בשבילי היו אלו דברים שגרמו לי אשר אלוהי, עד כדי כך..
איזה יופי חני
ומותר להתלהב ואפילו להגזים מה יש? הבעיה מתחילה כשמפסיקים להתלהב ולהתפעל
אני הייתי עבד לאירוח בחג וכשהתכוונתי לנשום לרווחה לאחר הסדר באה האנגינה וארחה לי לחברה זה עתה רק השתחררתי
דברים קטנים עושים אותנו מאושרים כשאנחנו באמת באמת מעריכים אותם
ולפעמים לומדים להעריך אותם בדרך ההפוכה -מתוך הקושי
שיהיו רק ימים מאושרים
תודה חנה, שברכתך תתקיים בכולנו!!
מכירה אותך, ואת לא מגזימה, ויש לך את זה, ההסחפות הטוטאלית לפסגה ובעיקר הספרותית.
איזו הברקה מופלאה לאישך, אילת של הרצליה. אין כמוכם.
אני אישית נסחפתי עמוק עם ספר אחר עליו אני מקווה לכתוב בהמשך (וכי נחש ממית- ישראל סגל)
איריס יקרה, את מכירה תהתלהבויות שלי.. ושל סגל באמת ספר חזק ביותר!
גם אותי עייף החג. אצלנו אני בתפקיד המנקה והמסדרת ולא המבשלת. אנחנו מארחים באופן קבוע ראש-השנה ופסח.
מה שלי עשה את החופש הוא פסטיבל השירה הבין-לאומי בכפר הדרוזי מג'אר בהנהלת המשורר פרופ' נעים עריידי. אין על האירוח של הדרוזים, נופש אמיתי הייתי עם המשפחה.
איזו חוויה גליה, חבל שלא ידעתי על הפסטיבל הזה!
הרבה אושר, חני. על זה אמר ישו עליו השלום 'מי שיש לו נתון יינתן לו עוד, ומי שאין לו, גם זה יילקח ממנו" 🙂
אוי אמיר, מקווה שאהיה תמיד מאלו שינתן להם עוד {ואם לא אז אקח}
חני, רעיון ענק לצאת לחופשה במרחק עשרים דקות ללא פקקים…:)
ים, מוזיאון, ספר- והביחד השקט, בטח מלהיב…
היום, תמי, במרחק שלושה ימים הכל נראה רחוק…
האושר הוא הפשע המושלם 🙂
אושר משולש בכלל ..תודה חני.
אבנר, למה אשר פשע? בעצם אני יודעת
נהדר המסע לאילת. ואני מצטרפת לדבריו של אמיר, לא בגלל שהכרתי את ישו עליו השלום, אלא בגלל שזה כל כך בולט אצלך. היכולת לזהות וללכוד את הרגעים הקטנים האלה שמרכיבים את החיים של כולנו, וזה לא מסתיים בזה, כי את יודעת לקחת אותם, כמו שאת יודעת לתת אותם לאחרים בצורה כל כך מעודנת.
איזה כיף לקרוא התלהבות שכזאת אמוש….
אני גם רוצה לראות את התערוכה שאת מספרת עליה, ואת הספרים שקראת, ו"אילת" עם אבא נשמע מושלם…
ואת בכלל לא מגזימה, כשאת מתלהבת זה באמת מלהיב…
כל כך שמחה לקרוא את החוויות האלו, אוהבת הכי בעולם!
נשיקות
חוץ מאלו לולי את האשר הכי הכי
חניל'ה,
ועכשיו גרמת את לי אושר כזה בקוראי אותך.
אנחנו קרוצות אולי מחומר דומה באשר לאהבת ההנאות הקטנות יחסית.
רק שאני לא עומדת הרבה במטבח ולא מארחת קשות, מקסימום קפה ועוגה בגינה 🙂
אפטר פסח נעים.
עוד הנאה רונית לקרוא תספר שלך, צוחקת כל הזמן
ושבעה ימים הלבבות פתוחים (לה לה לה לה לה לה וגו'). והאור ממשיך להאיר גם בשאר הימים. חני, נשמעת חופשה מאווררת
מאוורת לגמרי, ואני שומעת אותך שר עד לכאן..
חני אשריך וטוב לך שדברים קטנים כל-כך עושים אותך מאושרת… יפה כתבת
ההנאות הקטנות… הן הגדולות ביותר. בא לי לכתוב על זה פוסט.
אהבתי תפוסט שלך יעל!
גמאני מותשת, ועדיין לא נגמר כי דרור בא מלונדון והילד מתגעגע למאכלים של אימא.
אז 1 , ראינו תמר גטר וצריכה עוד לעשות שיעורי בית ולחזור לראות שוב. וזה היה כל כך "כבד" שאת טלי לא ראינו, אבל את השאר כן. גם הציירת הנהדרת, מלאני דניאל שקבלה פרס האמן הצעיר.
2 לא קראתי כי אני קוראת משהו אחר, אז מקבלת את המלצתך
3 אילת בהרצליה, נהדרת!
יש ממה להתלהב!
לוסי יקרה, איזה כיף שהבן שלך פה! וכן, גם הציירת הזו מצוינת, ובכלל כיף להתלהב, לא?
הידד לך חני.
להגזים זה הכי טוב. הרבה יותר מלהיות מדאם בובארי כזו שהכול משעמם ומאכזב אותה!
נכון לי, גם אני בעד להגזים, וגם בעד להיות פתיטית, זו הממוחיות שלי
איזה כיף לקרוא על דברים שגרמו לך אושר.
ובכלל, להגזים זה נפלא. אני עושה את זה על בסיס יומיומי.
אליענה, בואי נפתח קבוצת תמיכה למגזימניות כפיתיות…
מאמצת את המלצותייך חני בחום
והרעיון להעביר את אילת להרצליה – גדול !
לרוץ ולהוציא על זה פטנט 🙂
אני בכלל מוציאה פטנט לחיים, פשוט לחיות עם כמה שפחות מחשבות וכמה שיותר הנאות, לא?