חנה טואג סופרת

                "צילה של ה"אשה הפראית" עדיין אורב מאחורינו, בימינו ובלילותינו, ולא משנה היכן אנו, אין ספק שהצל הדוהר בעקבותינו  הולך על ארבע"( ד"ר קלריסה פינקולה אסטס מתוך "רצות עם זאבים")        בטון  (מתוך קצרצרים מהעיר הגדולה)   פתחה את החלון  להכניס את האור הביתה.מי שהלביש את העיר הזאת שלמת בטון ומלט שכח איך להפשיט ...

   כשידךָ על כְּתֵפִי      כשידךָ על כְּתֵפִי אני שקטה   ושלא יגידו לי  נתנו לךְ  אצבע רוצה את כל  היד שלא יגידו האצבע היא לפעמים ציפורן   חורטת    אזהרות בדם כשידךָ על כְּתֵפִי כמו רפרוף עפעף  אני יודעת גם אם אמרתי  מָטָה  רַגְלִי מָטָה מָטָה מָטָה רַגְלִי חַסְדְךָ  יעטוף עלי כמו גלימה רוֹאֶה     וְנִרְאֶה    

      רק שֵם   בשוכבי ובקומי סתורת חלומות דקותיי מחטים בבד גופי בקרַי לא מסבירים פנים לא מתארים  רקיע ובלכתי בדרך אני כורעת אל כובד שרעפי  אבל  רוח  תעבור פתאום  תיישר בי הדורים וכבר אני נוגעת בירוק עַד קצוֹת ואין לי  רכב ואין לי  סוסים רק שֵם רק קריאה בחושך            

                 לעשות סדר       כשדודה רינה תגיד לדודה  צינה, שתגיד לדודה  מינה, שהסדר השנה אצלנו ,אהיה סוף- סוף רגועה –כולם יודעים. אבל זה עדיין לא סוף פסוק ,חכו לליל הסדר –שם ההפקה האמיתית!   נתחיל  בקומפוזיציה של התמונה- סביב השולחן כמובן,  אלא מה.  דודה צינה רוצה לשבת ליד הדודה מינה וחס וחלילה לא ליד הדודה רינה ...

  ורק בזמן שהאדם רואה שהמן רוצה להשמיד כל דבר שיש לו שייכות לרוחניות, אז הוא יכול לתת בקשה לרוחניות"(המקובל הרב ברוך אשלג, "דרגות הסולם" מאמר תתנ"ח)     מוכרחים להיות שמח ?   "מוכרחים להיות שמח!" אומר השיר המפורסם ובפורים, על אחת כמה וכמה ! ש"הרי משנכנס  אדר מרבין בשמחה",ויש בלי עין הרע אדר א'  ואדר ב' ,מזל שלא ...

    "וַיְדַבְּרוּ בֵּאלוֹהִים אָמְרו הֲיוּכַל אֵל לַעֲרוֹך שֻלְחָן בַּמִדְבָּר"("תהילים" ע"ח  פס' י"ט)                                                                                                                                                                    שולחן במדבר                                                                                     עשה אותי                                שולחן                                 במדבר                                  שתי                                  וערב                              אוֹרֶן בוהק                                 וניצה                                                                                            רָחוּש                                לרוחות                                הצורבות                                                את שִמְךָ                                   שוב                                  ושוב                                על  ליבת                                העץ שלי                                                                                                        ועל אדמתך                                    הסחופה                                    אהיה                                     חופת                                       איתן                                    מזבח                                     מעט   ...

                        "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ,היה אור עליון   ממלא את כל המציאות."(האר"י ,ספר "עץ החים", חלק א', שער א')                                                       אור אינסוף                              האור הסמוי                             מסמא                         כך אומרים                         יותר  ממה                        שגלגל העין                             יכול                          אבל עכשיו                         הכלי לא ...

                                             ואז אמרתי                 אבוא               אל הים                 שלך              ונחלוק                אותה              השמש                  על               החול                  עד               שיימס               העור                כדונג               קליפין               קליפין                 על               חלוקי               האבן              דמעות             של אור              צינורות            ורק הרוח               עובר        

             עיר תחתית עיר עילית (מתוך קצרצרים מהעיר הגדולה)   מוקדש באהבה לתושבי הדרום   משם אני באה.     לילה. בעיר העילית שקט עכשיו. כל היום נורו מטחי טילים לעבר העיר קורעים את דממת העננים. כל היום סגרו וילונות עשן על החלונות  והסתירו את הראות. אנשים התחבטו מצד לצד לקצב אזעקות אדומות, מצטמצמים לגודל של אפון במרחבים המוגנים ...

מתנה   בערב (כשיצאתי משעור מדיטציה בדרכי לבית הקפה בקניון)   חיכה לי מבטו העורג ברגע אחד תועה של חסד על גופי   תראי תראי את אמא עטופה ככה בצעיף הורוד כמו מתנה (סיפרה לי אחר כך בתי  בהשתאות)   ואז שלפתי מהמדף ספר לעשותו שולחן  אקראי שלא תרעדנה מילות  השיר   "יש טעם בתזונה נכונה" מצחקקת אלי כותרתו           ...