חנה טואג סופרת

קחי אוויר אחותי תשאפי תנשפי מילים אני יודעת שלא קל להיות אבן בכף הקלע פעם דוד פעם גולית לא קל אחותי בַּרוֹגַטְקָה השקופה של החלומות לרדוף להשיג לחלק לִשְלָל רגעים בְּמִילון פנימי מתעתע אבל קחי רוח ונִשמי חפוזות כמו בצירי לחץ ותהרי שירים לְגֶשֶר אחזי חזק במעקה האותיות התלוי על בלי מה התלוי על בלי מי

ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות אשר צבאו אוהל מועד "( שמות ל"ח ח') בא לי לשיר לך לעוף עליך בחטף פתח וחטף קמץ ובחטף סגול סגולי מאוד להתחטף עליך בעין גרונית מתלחלחת כמו הלויים עלי עוּד וקמנצ'ה חליל נַאַי ונבל עד שיפוח היום וינוסו בי צללים ועד שאתלווה ועד שאצטלצל ועד שאצטלל אתן לך שי -מראת ...

לְאִיבְּתֵיסַאם חיוך כובש ושתי שבולים קלועות זהב שחור -חלות מתוקות על כתפיה היא יודעת את הסוד המבעיר חלומות במי שמסתכל בה מהצד הקבקבים שלה מפלרטטים עם הבריזה שבאה מאגן הים התיכון בערבי הקיץ החמים כך היא צדה במדרך כף רגל קטנה את כל הגעגועים בכפר

הו אלוהי הקצוות אלוהי האהבות השבורות הנחרצות המחורצות תחזיק תחזיק אני מוכנה להתחלק: אתה בקצה ואני בקצה ותערסל אותי כמו שמערסלים שמיכת טלאים ביחד לא טלאי -טלאי תעביר תעביר כי תהום אל תהום קורא כל הלילה אתה שומע? תעביר תעביר אותי ביבשה מתחת לשיבולת המים אני דווקא רוצה להגיד שירה כשאויבי טובעים בים: פחד ואֵימַת הפחד רעד ואֵימַת הרעד לפני ...

באותה שעה של בוקר כשהשמש מפציעה מבין העננים ,נוגעת באגלי הטל ומציירת בהם חיוך, והשמים מתמתחים מקצה לקצה מחלצים אברים רפים משנת הלילה, היא יכולה להיחשב לנקודה קטנה בנוף בעיני המתבונן בה מהמרפסת. אישה צעירה וקטנה המושכת עגלת תינוק חבושה בברט צהוב ועטויה בצעיף כתום, מתמזגת בניצת הפרחים של ראשית מרץ. "קוקו" היא אומרת לתינוק ושרה לו "עגלה עם סוסה ...

פאתן נוהמת צרודות מבית החזה שלה שפעם היה בית של חלב יא וו'ארדי יא וו'ארדי ח'דרה ויוסיף מתי תחזרו אפילו בחלום היא מיידה אבנים מליבה על הפסים הקרים מיום שבא ברזל בנפשה קשה לה לנשום אבל הרכבת שואפת ונושפת ונמשכת אחר קטר עיוור כמה עיוור היה יא וו'ארדי כמה עיוור שלא ראה את המשחק התמים שלכם על הפסים איך עליתם ...

לא אשת חיל ורחוק מִכְרִי מפנינים וקרוב לצדפי ים בלילות אני נוסעת אל הרי אררט להביא טרף לנפשי להפוך עלה אחד קטן לעץ של זית ולא זממתי שדה ולא לקחתי אותו בכוח הוא בא אלי לבד ואופה לי לחם משיבולת הלב וסוחט לי ענבים ממצולה ונר דולק בחלוני צוֹפֶה הליכותיי ולא אשחק ליום אחרון כל יום הוא יום אחרון הלוחש ...

כל כבודה של בת מלך פנימה ואני שנים רבות הרחק ממך הייתי חוצנית כוכב זר חטף אותי ולא ידעתי שכל כבוּדָתִי בתוכי מים עליונים ומים תחתונים ודגים יפי סנפיר אגם וגדות גומא וארמון בדולח והייתי כל הזמן הזה בלעדיך נים לא נים עכשיו אני נימים נימים שְתִי ועַרְבִּי מקווה הארקה מוגן גע בי אדונִי

הגוף נקרא עיר קטנה ושתי נפשות נלחמות לשלוט בו: הנפש הבהמית והנפש האלוקית (מתוך ספר התניא של האדמו"ר הזקן) עיר קטנה רעש בעיר הקטנה בגוף המוגף אברים אברים ונפש בהמית אחת בחלל השמאלי של הלב שולחת מצודה פורשת רשת של דבש לחייה שנים לא ילבינו ונפש אחת אוורירית כמו תחרה חיוורת כמו אור שבויה במעי העיר המבוצרת מנסה לעוף שתי ...

החושך הוא העדר אור ומעט מהאור דוחה את החושך ונס חנוכה אינו רק נס ניצחון המעטים על הרבים, אלא נס פח השמן והשמן אינו אלא אותה פנימיות מזוקקת המאירה בכל יהודי , ומנצחת את הגלות ומנצחת את החושך. בכל יהודי ויהודי אפילו אם הוא שק של קליפה יש בו אהבה מסותרת לבוראו והנה ספור שהיה כך היה: אסירים יהודיים במחנה ...