זהות יחידנית

  האדם, כל אדם, נולד במקום מסוים, שלא בחר בו. איש לא שאל אותו, ולא עמדה לרשותו הבחירה החופשית והמושכלת. המקום מכתיב לו, וללא רשותו, את תחושת "בן המקום", גיאוגרפית, תרבותית, דתית, עדתית, לאומית ועוד. תחושה זו מלווה אותו מתחילת נגיעתו הראשונה בעולם הממשי, מבלי שתינתן לו האפשרות במהלך בגרותו להביע ולנקוט עמדה כלפי המקום, מאחר וטרם הבשילה אישיותו למהלך מורכב שכזה.
במרוצת הזמן הופכת תחושה זו בעצמה לחלק אינטגראלי מזהות המבטאת גם שייכות. כך זהותנו הראשונית מתחילה לרקום עור וגידים ולנבוט מהמעגל הראשוני, המקום בו נולדנו. בני המקום מעניקים לו אופי זהותי דומיננטי, עדתי, דתי, לאומי ועוד. הדבר מהווה מסגרת – זהותית ושייכותית ראשונית. בשמה אנו מדברים, ולמענה אנו חיים. המעגל הראשוני בדרך כלל הינו מעגל הומוגני, ואינו כולל בתוכו רכיבים ממעגלים אחרים שלעיתים  מצטיירים כזרים ואף מאיימים.
כך במעגלים ראשוניים נולדים אנשים המוגדרים ע"פ המקום ובניו. במקום מסוים ההגדרה הראשונית יכולה להיות  בעלת צביון לאומי, ערבי או יהודי, ובמקום אחר בעלת צביון עדתי או דתי, נוצרי, מוסלמי, דרוזי וכו'.  הדבר יפה גם במרחב היהודי, אשכנזי, ספרדי, או כל הגדרה אחרת. ההתפתחות הטבעית של הזהות של כל אדם,  אמורה עם  הזמן לזרום אל הזהות הקולקטיבית, וזו האחרונה  אמורה להכיל רכיבים רבים וכוללניים של שייכות וזהות, דתית, לאומית, עדתית. במקום הזה אמור האדם למצוא את מנוחתו הן מבחינת הגדרת זהותו והן מבחינת מימוש הדבר. אולם לא תמיד מימוש תסריט זה עולה יפה.
בטרם נחשף האדם במהלך בגרותו וחייו למעגלים אחרים, ובעיקר תרבותיים ורעיוניים אין הוא יכול לחשוב על גיבוש זהות אחרת. הקונפורמיזם אדון ונחלת הכול. לכן הוא מגן על "זהותו הראשונית " שלא בחר בה במודע ומרצונו החופשי. הוא מדבר בשמה, בשבחה, בזכות עדיפותה, צדקת דרכה ועליונותה על פני זהויות אחרות ואף מוכן להקריב את נפשו למענה.
החיים מזמנים לנו חוויות שיש בהן נגיעה ומגע עם עולמות ממשיים, רוחניים ומעגלים אחרים, המציבים לנו אתגרים חדשים, או לכול הפחות מזמינים עיון והרהור בשאלת זהותנו, ובעיקר ליחידים שהחשיבה, התבונה והחקר משמשים להם כלי מכוון ומכונן בחייהם. המגע עם האחר, מקום אחר, חוויה אחרת, אדם אחר, תרבות אחרת וגם עם האחר שבתוכנו עשוי לספק לנו ראייה חדשנית ונוספת לחיים ולבני אדם.
נכתב רבות על הזהות הקבוצתית או הזהות הקיבוצית והפוליטיקה של הזהויות, אך טרם הוענק מקום ראוי הן בכתיבה והן בשיח לזהות היחידנית, שלעיתים רבות נמצאת במתח עם הזהות הקיבוצית, אם לא במוצהר אז בסתר. ולמען הסר ספק, אני מכיר בחשיבותה ובמעמדה של זהות קבוצתית, היא משמשת סוג של כלי להסדרת יחסים בין קבוצות ויחידים.
החיים לא קופאים על השמרים, ויש בהם זרימה, אינטראקציה ותנועה שהם הם הליבה החיונית לרוח החיים של  החיים, ואשר מחלחלים אל כל תחום ומוצאים את דרכם גם אל מה שנחשב כ"פרות קדושות " כמו הזהות.
מעמדה ותפקידה של כל זהות, מתעוררים לחיים ומקבלים משקל רב עוצמה  בעיתות מתח, מאבק,  משבר, איום וכו". ובימים כתיקונם אין האדם אף נדרש לשימוש מכוון  בזהותו, ובעיקר זו שלא בחר בה מרצונו החופשי ומתוך הכרה מלאה, כתנאי הכרחי לחייו היומיומיים. כך היהודי, לא נזקק בחייו היומיומיים להמחיש את יהדותו, או הנוצרי את נצרותו, או הדרוזי את דרוזיותו, או המוסלמי את האסלאם שלו וכו'.

ובתוך העולם הזורם, ובימים כתיקונם, ולא רק, ניתן למצוא זהויות או מרכיבי זהויות משותפים לאנשים ממגוון תרבויות ולאומים  שונים, ובעיקר כאלה המושתתים על בסיס רעיוני וערכי-אוניברסאלי. זהות יחידנית ביכולתה להיות גם מכילה וחוצה גבולות לאומיים, תרבותיים, דתיים, מגדריים ועוד. וגם ביכולתה לספק מענה למאוויהם ועקרונותיהם של אנשים מתרבויות שונות, אשר אינם מוצאים  את הביטוי והמימוש השלמים בחיקה של הזהות הקיבוצית, או בתוך הקבוצה האורגנית. אינטרסים משותפים (בכל או ברוב התחומים ), הלימה עם אותם עקרונות ותפיסת עולם, אמונה באותם ערכים אוניברסאליים, הלכה למעשה, הם הם המתכון לזהות של כל אדם הבוחר בזהות יחידנית המציבה את האדם, כל אדם במרכז. זהות שכזו מכבדת ומכירה בקיומה של כל זהות שונה ואחרת. כוחה וייחודיותה טמונים בכך שהתגבשה לאחר מסע חוקר במעגלי תרבויות שונים הן בזמנים קשים, והן בימים כתיקונם.

זהות יחידנית רציונאלית, אוניברסאלית ונאורה, מתאימה לערבי, ליהודי ולכול אדם …באשר הוא אדם.

 אמל אבו זידאן
amalyaz@zahav.net.il