פרק  15: התאבדות כלכלית

בתקופה בה האלימות של בעלי כלפי הלכה ותכפה, הוא התחיל להפציר בי לרכוש בית עם אדמה באזור הצפון. הוא רצה להקים שם "חוות גן עדן", כדבריו, שתאכלס את עשרות הציפורים, התוכים וחיות המחמד האחרות שלו.

   באותה עת הייתה לנו דירה מרווחת ויפיפייה בתכנית ל", אחת השכונות היקרות בתל אביב, אז והיום. השכרנו אותה בכסף רב, שכיסה את כל עלות חיינו בצפון הארץ, בדירה שכורה.

    בעלי התחיל לעשות לי "שטיפת מוח", מדוע כדאי לנו למכור את הדירה היקרה, ובמקומה לקנות את הבית עם האדמה בצפון הארץ. הוא הבטיח לי שוב ושוב שברגע שיהיה לו בית נהדר כזה, עם כל החיות ועם אדמה שבה ייטע פירות וירקות אורגניים, הוא יירגע ויהיה מאושר, ולפיכך לא ירים עליי יד ולא יקלל אותי לעולם.

   הוא נשבע לי בכל היקר לו שהוא יקיים את הבטחתו אם אסכים למכור את הדירה שלנו. בנוסף, הוא אמר שיבוא יום וערכה של האדמה בצפון הארץ יעלה פלאים, בעקבות מסירת הגולן. הוא היה בטוח שאוטוטו עומדים להחזיר את הגולן. אגב, עברו מאז 27 שנים.

   ידעתי שזה צעד איום ונורא מבחינה כלכלית. מי מוכר נכס יקר בצפון תל אביב, שתמיד ישמור על ערכו, וקונה במקומו פיסת אדמה מפוקפקת בצפון הרחוק? אך נפלתי בפח הבטחותיו היפות.  הייתי ממש משוכנעת שהפעם הוא יעמוד בהבטחתו, כי קניתי את התירוץ שלו שהעיסוק באדמה ובחיות ירגיע אותו. גם שמחתי מאוד שיותר לא אצטרך לחלוק את ביתי ואת חדר השינה שלי עם אינספור בעלי חיים. בעלי תיכנן להקים כלובי ענק בחצר, ולסדר לכלבים מלונות מרווחות.

   לדאבוני, ולמגינת ליבם הרבה של הוריי (שאת מחצית מעלות הדירה בתוכנית ל" הם שילמו), התחלתי במהלכים למכירת הדירה. לקח לי פחות מיומיים למכור אותה במחיר מעולה, שכן היא אכן הייתה דירה מרווחת, מושקעת ובמצב מעולה.

    ואז קרה דבר מוזר. הקונה, אישה נעימת הליכות שחיפשה דירה עבור אביה, אמרה לי ברגע ששמה בידי את הכסף במזומן, שעלי לקחת את הכסף ולעלות על המטוס הראשון לחו"ל, ולא לחזור לעולם!

   כמה ימים קודם לכן היא פגשה את בעלי לחמש דקות בלבד בזמן חתימת החוזה, וכנראה שהתרשמה מאוד לרעה מהיחסים בינינו. היא הייתה האדם היחיד שהציע לי אי פעם לברוח מבעלי. כששאלתי אותה מדוע היא מציעה לעשות דבר כזה, היא אמרה: "אני לא מבינה איך את יכולה לחיות עם אדם כזה. תעשי לעצמך טובה ותתחפפי עם הכסף!"

   עד היום אני מרגישה בליבי את אהבתה אלי, וגם הכרת תודה, למרות שלא שמעתי בעצתה הטובה, לדאבון ליבי זה שנים רבות.

    מכירת הדירה הייתה אכן התאבדות כלכלית איומה. במקומה קנינו בית ואדמה במקום נידח בארץ, שלא רק שלא שמרו על ערכם, אלא אף ירד מאוד ערכם עם השנים. עד היום אני מסובכת במשפטים בכל הערכאות בארץ בנוגע לנכס האומלל הזה, וטרם זכיתי לפדות גרוש ממנו.

    אגב, מרגע שקנינו את הבית עם האדמה, החריפה האלימות יותר ויותר, ועימה באו איסורים נוספים חדשות לבקרים. לא רק שבעלי לא עמד בהבטחתו, הוא בעצם הלך ונטרף בבית הזה, עד שאלימותו הסלימה לכדי שיא: ניסיון הרצח שהוביל לבריחתי.   

 בפרק הבא: בעלי נועל אותי