מספרים בחשיכה סופר, עורך, סטודנט לפיזיקה
קודם כל, חג שמח! מי ייתן וארוחות החג יעברו עליכם בשלום.
ב-13.03.09 פרסם ירון אביטוב את הביקורת הבאה על “צייר המלחמות” במוסף הירושלמי “כל הזמן” של עיתון מעריב:
מה המצב / ירון אביטוב
שני סופרים צובעים את המצב בצבעים מרתקים
יפה ירקוני, זמרת הפולקלור הישראלית הידועה, מכונה “זמרת המלחמות”. הסופר הצעיר אור גראור (27), המושפע בכתיבתו מהסופרים הארגנטינאים חורחה לואיס בורחס וחוליו קורטסאר, משתמש יפה באסוציאציה הזו, ובונה לה וריאציה מרתקת.
גיבור סיפורו הוא “צייר המלחמות”, המשתתף במשך 50 שנה במלחמות ישראל ומעטר את כולן בציוריו.
עם שובו משירות צבאי נוסף מקדיש הצייר את זמנו למה שעשוי להפוך לציור חייו. בתחילה ציורו נראה אידילי כמו ציורים לילדים, אבל בהדרגה חודרת המציאות לתוך הציור. הציור משתנה לנגד עינינו, כאילו לא מדובר בציור אחד אלא ברצף של תמונות מתנועעות שהופכות לסרט מלחמה.
כאשר החייל שבציור נורה חודרת לכאורה המציאות לתוך הציור. מפקד הכוח הצבאי המתועד בציור מבקש מהצייר להזעיק עזרה. סצנה זו מזכירה סרטי קולנוע שבהם הגיבורים יוצאים מהמסך והופכים לבשר ודם, והזיה ומציאות מתערבבים. לרגע אחד נדמה שזה רק ציור, לרגע אחר נדמה שזו מלחמה אמיתית.
“צייר המלחמות” כתוב כאגדה יותר מאשר כהתרחשות של מלחמה אמיתית, ועוסק בתפקיד האמנות בעת מלחמה וביצירת מציאות.
גראור נמצא במיטבו כאשר הוא כותב על צבא ומלחמות. בסיפורו האירוני “הצבא המוסרי ביותר בעולם” הגיבור הפעם הוא צלם ובמקום להרוס, הצבא המוסרי בונה.
ב”עינוי מזרח תיכוני” צלף אורב למחבל המסתתר בבניין, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים של חתול ועכבר.
וב”הידן ורייבלז” טייס לשעבר פוגש תיירת אנגליה, השואלת אותו אם הוא הפציץ רק טרוריסטים או גם אזרחים. הוויכוח הפוליטי מסתיים, איך לא, בסקס.
עוד סיפור אלגורי מעניין, הלוקח קלישאה ומעניק לה משמעות סימבולית, הוא “באותו יום”, העוסק במדינה המוצפת בנהרות של דם.
פרי ביכורים נוסף, אף הוא קובץ סיפורים, מגיש אסף צפור, ששמו מוכר יותר בזכות היותו התסריטאי של “החמישייה הקאמרית” ו”הבורגנים”.
בעוד שגראור כותב על המיליטריזם בחברה הישראלית, צפור, המתגלה כסופר כישרוני למדיי, כותב על חיי היום-יום של ה”מצב” הישראלי.
בטובים שבסיפורי הקובץ צפור הוא מתעד אותנטי ומדויק של השפה הישראלית וההוויה הישראלית, היודע להקשיב למוזיקה של השפה ולניואנסים של השיח הישראלי.
למשל, בסיפור “מוני ומוני” על מפגש בין גבר המסמל את המאצ’ו הישראלי ובין חברו השמנמן; או בסיפור “האופה האיטלקי” על הגיבורה המשתייכת למפלגת “האנשים הנורמלים”.
לצד סיפורים אלה, שובצו גם כמה טקסטים הנקראים כמעין המשך לתסריטים החינניים של “החמישייה הקאמרית”, אולם, כידוע, מה שטוב לתסריט טלוויזיוני לא בהכרח מספיק לספרות.
בשורה התחתונה, גם צפור וגם גראור מעניקים רגעים של הנאה ספרותית.
אור גראור, “צייר המלחמות” (טובי); אסף צפור, “המחוננים” (זמורה ביתן)
לא בדיוק הצבא המוסרי ביותר בעולם
גבי מקריא את “הצבא המוסרי ביותר בעולם” בתכנית של חיים יבין ברדיו-ללא-הפסקה, וקושר אותו (יותר מדי בקלות) לאקטואליה.
אביב חדש – ספרים חדשים
עוד לא קראתם את “צייר המלחמות”? מעכשיו תוכלו לרכוש אותו ב-10% הנחה בחנויות המשתתפות במבצע:
נהניתי לקרוא את הביקורת ויותר מזה בספר.
להתראות
ענת
קראתי את הבקורות, מחכה לקרוא את הספר.
ביקורת יפה של ירון, אבל הספר רבותיי. חובה בעיניי לקרוא אותו. י"ח סיפורים מתוך כל הרצף הם טובים מאוד. אור גראור – עליו נשליך יהבנו בתחום הסיפורת. גם על יחזקאל רחמים. מומלץ. רני.
צריך להגיע ל"אילו היינו אריות" בעתוי דומה לשלי, סמוך ליום הזכרון ויום העצמאות, כדי להעריך את האומץ שבכתיבת סיפור זה. הנושא קשה ושנוי במחלוקת, ודווקא בגלל זה הייתי מציעה לכלול אותו בתכנית הלימודים של בתי-הספר, יחד עם "באותו יום", "צייר המלחמות", "הידן וריאבלז" ו"הצבא המוסרי ביותר בעולם". המסר הפוליטי לפעמים מובלע ונרמז, לפעמים נשכני וחד, לעתים חד-צדדי כרגיל במסרים פוליטיים – אך תמיד מובא בצורה שעושה לקורא סוג של טיפול בהלם ושולחת אותו לחשוב. והכתיבה יפהפיה. בהצלחה!