טס למשפחת ד'אורברוויל

ההוצאות הסיניות מאד מקלות עליי את המלאכה – יש מספר הוצאות, בעיקר אוניברסיטאיות, שמוציאות סדרות של קלאסיקות, כנראה בהתאם לקורסי הספרות האנגלית שמועברים באותן האוניברסיטאות. הספרים נוטים לחזור על עצמם, וכמעט שאין הבדל בין סדרה לסדרה. כפי שכבר דיווחתי, בסימני קריאה היסטריים, בפוסטים קודמים, הספרים בסדרות האלו עולים גרושים – שקלים בודדים.

אחד הספרים שהופיע בכל אחת מסדרות הקלאסיקות היה “טס למשפחת ד’אורברוויל” של תומס הרדי. את שמו של הרדי שמעתי בעבר, אבל לא את שם הספר, ויתכן מאד שהייתי מתעלם ממנו. למזלי, סיפרתי עליו לרן יגיל והוא הרים גבה והופתע לשמוע שלא קראתי אותו עוד כשהייתי נער עולל. כיוון שהוא שיבח את הספר, וכיוון שאני קורא בעיקר לפי המלצות של חברים, קראתי לבסוף גם את טס.

וזה אחד הספרים הכי מדכאים שקראתי השנה. הוא היה זוכה בתואר הספר הכי מדכא, אלא ששבועיים אחרי שסיימתי אותו קראתי את “זיכרון דברים”, ואין בעולם משהו מדכא יותר מ”זיכרון דברים”.

סיפור הבסיס של “טס” פשוט מאד – לאחר שאביה של טס מגלה שהוא נצר למשפחת אצולה בשם ד’אורברוויל, הוא שולח את בתו להתחנף לאלמנה עשירה שגם היא נקראת ד’אורברוויל. טס נתקלת לא באלמנה, אלא בבנה, שהוא זיין גבר גבר מהסוג שכל ברמן לועס בוקובסקי בתל-אביב רוצה להיות. אלק ד’אורברוויל רואה את טס, קורא לה “בת-דודה” (קוזינה הוא התרגום המילולי מאנגלית), ומכריח אותה להשתכן אצלם בבית, למרות שטס מתחילה להריח משהו לא נעים.

אלק נדבק לטס ומפלרטט איתה על ימין ועל שמאל, אבל טס לא נמשכת אליו ולא מתלהבת מהנוצות הצבעוניות שלו. כשאלק רואה שטס לא חלולה כמו שכפריות אמורות להיות, הוא מנצל צירוף מקרים כלשהו כדי להסיע אותה לתוך יער עזוב באמצע הלילה, ושם, למחיאות כפיים מצד אוהדי בוקובסקי, מבצע בה את זממו.

פה, בעצם, הספר באמת מתחיל – מהרגע שטס מושחתת, מהשנייה שהיא הופכת ל”אישה שסרחה”. לפי המוסכמות החברתיות של התקופה הויקטוריאנית בה הספר נכתב, טס חדלה להיות בן-אדם. היא נכנעה לגבר מחוץ למוסד הנישואין, ואם זה לא היה מספיק, היא עוד העיזה להיכנס להריון. מזל שהתינוק מת אחרי יומיים, אחרת בכלל צריך היה להעיף אותה קיבינימט מהכפר.

טס, שמבינה שהיא פשעה ושהיא כבר לא באמת בן-אדם, נשבעת שלא להינשא אי פעם ועוזבת את הכפר שלה כדי לעבוד כחלבנית בכפר אחר, מרוחק, שבו אולי לא שמעו על הפשע האיום שלה. שם היא פוגשת ג’נטלמן אתאיסט שמתלמד להיות חקלאי, והשניים מתאהבים. הוא מציע לה נישואין ובמשך כמה פרקים טובים היא דוחה אותו כיוון שהיא נשבעה שלא להינשא, וכיוון שהיא יודעת שאם הוא אי פעם יגלה על עברה, הוא ישנא אותה ו, גוואלד, הוא יבויש ברבים.

אני אעצור כאן, כדי שלא לפרט את כל העלילה, למקרה וגם אתם, כמוני, לא קראתם את הספר בצעירותכם.

הספר מדכא לא רק בגלל ההתפתחויות העלילתיות, אלא בגלל הלך מחשבתה של טס. מילא שהחברה חושבת שהיא אשמה בכך שאלק אנס אותה. מה שמדכא הוא שטס מסכימה עם הדעה הזאת – היא מקבלת על עצמה את העול ולאורך כל הספר מחפשת דרכים להעניש את עצמה. היא עושה את זה בצורה כל כך משכנעת שלוקח הרבה זמן להבין אם תומס הרדי כותב בשבחי המוסכמות, או יוצא נגדן. לאט לאט הרדי מבהיר את עמדותיו, ולמרבה הפתעתי הוא תוקף גם את הממסד הדתי בבריטניה, ואת הנצרות בכלל. הגבר שבו טס מתאהבת, אנג’ל קלייר, הוא לא סתם אתאיסט – הוא פגאני שמעדיף את הפוליתיאיזם היווני על-פני הנצרות הקלוויניסטית של אביו.

טס דיכאה אותי ברמה נוספת, שלא קשורה ישירות לכתיבתו של הרדי. בתחילת הספר, כשהיא התנגדה לחיזוריו של אלק, חשבתי לעצמי “הנה דמות נשית חזקה, הנה גיבורה שהייתי רוצה שהילדים העתידיים שלי יכירו.” ואז הכל הלך לעזאזל. אני עדיין חושב שילדות צעירות צריכות לקרוא את טס, אבל הן צריכות לדבר אחר-כך עם ההורים שלהן ואלה צריכים להדגיש שצורת החשיבה של טס היא לא בריאה, שאישה שנאנסת לא אמורה להאשים את עצמה ולא אמורה לקבל על עצמה את ביקורת החברה. גם בנים צריכים לקרוא את הספר, וההורים שלהם צריכים להסביר להם שאלק הוא לא גבר גבר, ושככה לא מתנהגים.

כשסיימתי את הספר שאלתי את עצמי האם אני מכיר דמויות נשיות חזקות בספרות, דמויות שהייתי רוצה שהילדים שלי ילמדו מהן? יש לא מעט דמויות גבריות מעניינות, עמוקות ומסקרנות מהן אפשר ללמוד: מג’ורג’ סמיילי אפשר ללמוד הרבה על מוסר כפול, מ”שלושת המוסקטרים” אפשר ללמוד קצת על חברות ועל כבוד, וכו’ וכו’. אבל מה עם דמויות נשיות? מיליידי מ”שלושת המוסקטרים” – זונה בוגדנית שמוצאת להורג? לא כל כך; מרגריטה ב”האמן ומרגריטה” – אישה שמשתפת פעולה עם השטן רק כדי לחיות עם אהובה – זה כל מה שאישה אמורה לרצות? לכמוה לגבר? באמת?

בינתיים לא הצלחתי לחשוב על אף אחת, ואני אשמח מאד לקבל המלצות.

טס בפרויקט גוטנברג: טס למשפחת ד’אורברוויל
טס בפורמט נוסף: טס למשפחת ד’אורברוויל