מספרים בחשיכה סופר, עורך, סטודנט לפיזיקה
האי גולנגיו הוא אתר התיירות הפופולרי ביותר בשיאמן והוא מושך אליו תיירים מכל רחבי סין לאורך כל השנה. בסוף מלחמת האופיום הראשונה בריטניה תבעה לעצמה וקיבלה מספר ערי נמל בסין, ביניהן שיאמן. היא הקימה את הקונסוליה שלה על גולנגיו, ומהר מאד הצטרפו אליה מעצמות מערביות נוספות. ככל שהנדל”ן על האי הפך למבוקש יותר, התיישבו בו יותר ויותר עשירים סינים, חלקם כאלו שהתעשרו בניכר וחזרו למולדת (ולכן נקראים Overseas Chinese), והקימו לעצמם וילות קולוניאליות בסגנון הקונסוליות.
היום האי הוא סוג של מוזיאון לארכיטקטורה קולוניאלית. חלק מהוילות שומרו, אבל אחרות הוזנחו או נהרסו כדי להקים בנייני מגורים סיניים – בטונדות מצופות אריחי אמבטיה.
לקח לנו הרבה זמן לאהוב את גולנגיו. בהתחלה ברחנו ממנו כמו מאש, כיוון שזה החלק היחיד בשיאמן שהוא תיירותי-מעיק, היינו שבו צועקים לתיירים “לוּקִי לוּקִי” מכל דוכן ורודפים אחריהם עם שעונים ועם זברות מפלסטיק. עם הזמן גילינו שהדרך הטובה ביותר ליהנות מהאי היא להתרחק מהמרכז התיירותי וללכת לאיבוד. כך, בכל פעם שביקרנו בו גילינו אזורים חדשים, כמו גן הציפורים שמחובר ברכבל לפסגת “אור השמש” או מוזיאון השעווה שמתואר בכתבה החדשה שמתפרסמת השבוע ב”מסע אחר”.
את הכתבה החדשה תוכלו לקרוא בקישור: גולנגיו – אי של מוזיקה.
ואת כל הכתבות הקודמות, כמו תמיד, תמצאו בקישור: מסע אחר: סין.
מה זה לוקי?
lookey lookey, כלומר תסתכלו תסתכלו. זה עיוות של look.
מרתק ומיוחד, ד"ש לציפורים מגן הציפורים ולאור השמש של פיסגת אור השמש , הכתבה במסע אחר בטח מרתקת ,ותשמרו על עצמכם, כיף לקרוא.
אוהבת לקרא את הכתבות שלך
להתראות טובה