בננות - בלוגים / / אופרת בובות בגולנגיו
מספרים בחשיכה
  • אור גראור

    נולדתי ב-1982 בארה"ב ובגיל ארבע עליתי לישראל. רוב השנים, מה לעשות, גרתי בפתח-תקווה אבל בשנים האחרונות זכיתי לגור בתל-אביב. לאחרונה התחלתי דוקטוראט באסטרופיזיקה באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' דן מעוז. במשך 2007-2008 גרתי בסין בעיר-הנמל שיאמן עם אשתי נגה שלמדה סינית באוניברסיטה המקומית. על חוויות היום-יום שלנו אפשר לקרוא במגזין המקוון של "מסע אחר". הסיפורים הקצרים שלי התפרסמו ברוב כתבי-העת בישראל, ובעיקר ב"קשת החדשה" בעריכת אהרן אמיר. ב-2006 הקמתי, יחד עם יעל טומשוב, את כתב-העת "אלמנך". 2007 הייתה שנה יוצאת מן הכלל. "צהרי יום ראשון על האי גרנד ז'ט" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"; יחד עם עליזה ציגלר ערכתי את האנתולוגיה "סיפורי הקשת החדשה"; ובתחילת יוני התחתנתי עם נגה גנני. בינואר 2009 יצא אור בהוצאת טובי ספרי הראשון "צייר המלחמות". התמונה בעמוד הראשי של הבלוג צולמה על-ידי מוטי קיקיון. פרסומים צייר המלחמות צייר המלחמות (הוצאת טובי 2009, ירושלים) שני צעירים מתחרים ביניהם בתחרות האחרונה של חייהם; ילד מוכיח לאביו שגם הוא יכול להיות גיבור; תלמידות בית-ספר עומדות במשמרות זה"ב בכפר פלסטיני; אמא לשניים מתאמצת לזכור את שמה; אישה מחפשת את חברתה שאבדה בציוריו של אדוארד הופר וצייר המלחמות טובל מכחול בצבע ומצייר בכאב את השלווה המופרת. 21 סיפורים בהם הדמויות חיות על הגבול: בין מציאות לדמיון, בין אמנות ליום-יום, בין שגרה לטרור. מטשטשים וחוצים גבולות, הסיפורים מושכים את הקורא לחוות א תעולמו המוכר מזוויות חדשות. צייר המלחמות באינטרנט צייר המלחמות בפייסבוק   אלמנך   אנתולוגיות סיפורי הקשת החדשה: ארבע השנים הראשונות, בעריכת עליזה ציגלר ואור גראור (כרמל 2007, ירושלים). האנתולוגיה מציגה את מיטב הסיפורים מ-16 הגיליונות הראשונים של “קשת החדשה”. בין המשתתפים ניתן למצוא את: נסים אלוני, ענת עינהר, ישעיהו קורן, יהושע קנז, אהרן אפלפלד, יחזקאל רחמים, ש. שפרה, יואב רוזן, בלה שייר, גונן נשר, עדנה שמש, בועז יזרעאלי, ליאורה ורדי ועוד. El Pueblo del Libro, בעריכת ירון אביטוב (Libresa 2007, Ecuador). הסיפור “צייר המלחמות” מופיע תחת השם “Pintor de la Guerra”. משתתפים נוספים באנתולוגיה: אהרן מגד, יחזקאל רחמים, יצחק אורפז, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, תנחום אבגר, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, אורציון ישי, יעל ישראל וירון אביטוב. האסופה הגיעה לראש טבלת רבי המכר ואף שולבה בתכנית הלימוד של כמה תיכונים בעיר קיטו ומחוצה לה. אחד אלוהינו, בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל (כרמל 2008, ירושלים). הסיפור "קדיש חיים" מופיע בשער "יש אלוהים". האנתולוגיה כוללת יצירות של 66 מחברים, החל ביוצרים קאנוניים כגון ח"נ ביאליק ולאה גולדברג, וכלה ביוצרים הצעירים ביותר. על המשתתפים באנתולוגיה נמנים, בין השאר: יוסל בירשטיין, זלדה, אדם ברוך, יהודה עמיחי, אהרן מגד ודוד אבידן. על המשתתפים הצעירים יותר נמנים: שהרה בלאו, רוני סומק, יעל ישראל, משה אופיר, אריק גלסנר, נאוה סמל ועוד.  

אופרת בובות בגולנגיו

נגה ואני חגגנו אתמול שנתיים ביחד, מאז אותו ערב שיצאנו לראשונה ל”קפה הנרייטה” שעל רחוב ארלוזורוב. פתחנו את היום בארוחת בוקר מושחתת במלון Harbor View, מלון של ארבעה כוכבים שצמוד לבית החולים ליולדות. המסעדה של בית המלון מותאמת בעיקר לאנשי עסקים, ולכן מגישה מאכלים מערביים, סינים ויפניים. אין כמו להתחיל את הבוקר עם בייקון, אורז מטוגן ופרצל, ולקנח באננס.

אחרי ארוחת הבוקר, קיבותינו מבולבלות אך מרוצות, עלינו על המעבורת לגולנגיו. למרות שבשבועות הראשונים שלנו בשיאמן נטינו להתרחק מגולגניו, מהרוכלים הצעקניים ומקריאות ה-lookey lookey הצורמות, בחודשים האחרונים התחלנו לחבב אותו. עם הזמן גילינו איך לעקוף את כל דוכני השמעטס ואיך לטייל בסמטאות המתעקלות של האי בשקט ומדי פעם אפילו בשלווה.

אתמול, ספציפית, קפצנו אל האי כדי לראות מופע של תיאטרון בובות, בו נתקלנו במקרה באחד הביקורים הקודמים שלנו. התיאטרון ממוקם בתוך אחת הוילות הקולוניאליות על האי, וכיוון שתיירים משאירים 60 יואן בכניסה, הוא גם מתוחזק כמו שצריך. מופעי הבובות, גילינו, הם סוג נוסף של אופרה דרומית. הבובות מגולפות בעץ ולבושות בבגדים שנארגים במקום (תיאורטית) ממשי.

ההצגה הייתה קצרה, ולמרות שלא הבנו את הסינית, לא היה קשה לעקוב אחריה: קודם כל הציגו בפנינו את הלוחם או אולי הפקיד האזורי, והוא בהחלט נראה פקידותי ומכובד. אחר-כך הציגו בפנינו נמר. הוא נראה קצת מבולבל, ומהתנועות שלו קיבלתי את הרושם שהוא לא הבין איך מרחוב סומסום הוא הגיע לסין. אחריהם עלו לבמה ילדה קטנה שדחפה מריצה ואחריה גבירה ענוגה שפתחה שמשייה כחולה ונפנפה במניפה זעירה ולבנה.

הילדה עם המריצה ירדה מהבמה, ואחריה גם הגברת. פתאום, שמענו את הגבירה צועקת וזועקת, ואת הנמר שואג. הגבירה נזרקה חזרה לבמה, שיערה סתור, השמשייה והמניפה שלה אבודות אי שם בלועו של החתול הגדול.

אך אל חשש! הפקיד הלוחם חש להציל את הגבירה הענוגה:

הנמר, איי-יו, איננו עוד, והגבירה עלתה חזרה לבמה והודתה לפקיד שהציל אותה מהחתול החמוד ומהבולבל.

בסוף ההופעה השחקנים והשחקניות הציגו חלק מהיכולות שלהם. שימו לב שכדי לשחק את הגבירה הענוגה השחקנית נכנסת בעצמה לתפקיד.

המבנה המרכזי בוילה הכיל תערוכה של צילומים שסקרה את ההיסטוריה של המבנים הקולוניאליים על האי. הבריטים ניכסו לעצמם את שיאמן, שנקראה בפיהם אמוי, בסוף מלחמת האופיום הראשונה, והם הקימו את הקונסוליה שלהם על גולנגיו. אחריהם הגיעו גם האמריקאים, הגרמנים, ההולנדים, היפנים ועוד. כפי שאחד המיצגים הכריז בגאווה – בשיא השלטון הקולוניאלי היו על גולנגיו חמש קונסוליות יותר מאשר בשנגחאי! תערוכת הצילומים נפרשה על פני שתי הקומות של הבניין, ובקומה השנייה, למה לא, היה פסל של גואניין, אלת החסד והרחמים:

איך אפשר לדעת שאנחנו גרים בסין כבר כמעט שנה? נגענו בפסל של גואניין ונקשנו בו כדי לבדוק אם הוא עשוי מאבן או מגבס. באופן לא מפתיע הוא אכן היה עשוי מגבס. אבל לפני שנה לא היה סיכוי שהיינו נוקשים על פסל. מתי אני הבנתי שאני הופך למקומי? כשלפני כמה שבועות שלחתי את היד למשש כיכר לחם במאפייה הסמי-מערבית Bread Talk, כדי לבדוק אם הלחם מוצק או רכרוכי, ואחת העובדות רצה אליי בהיסטריה והגישה לי מלקחיים. כמו סינים אחרים, גם אני כבר ממשש כל דבר בסופר – לחם, בשר, שרימפס. אחרת, איך אפשר לדעת אם כדאי לקנות או לא?

 

תגובה אחת

  1. אורה ניזר

    מזל טוב על הביחד אור, ותודה שהעלת את המופע והתמונות זה ממש הכניס אותי לאוירה כאילו הייתי שם, כיף לך שאתה חווה לאורך ולרוחב תרבות כל כך שונה, ונופי טבע ובני אדם.והעיקר שתהנו מהביחד בכיף….

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאור גראור