רעידת האדמה ובייג'ינג האחרת

מאיזושהי סיבה לא ברורה התקשרה אלינו תחקירנית של אחד משלושת העיתונים היומיים בישראל, אחד הצהובונים ספציפית, וביקשה לדעת האם ידוע לנו על נפגעים ישראלים. אני מאד מקווה שאותו עיתון דיווח על הרעידה ועל אלפי ההרוגים הסינים גם אם לא נפגע אף ישראלי. סי-אן-אן, אגב, מיהר לדווח היום שאוכלוסיית הפנדות, שמרוכזת כולה בסיצ’ואן, לא נפגעה.

בלי קשר, התפרסמה היום כתבה חדשה ב”מסע אחר”, הפעם על אתרים יוצאי דופן בבייג’ינג. כל יום נגה ואני אומרים תודה שהגענו לשיאמן ולא לבייג’ינג. טיילנו בה בשבוע הראשון שלנו בסין, אי שם בתחילת ספטמבר 2007, ובינתיים היא אחד היעדים הכי מגעילים שהיינו בהם. הארכיטקורה הסובייטית, זיהום האוויר, הרוכלים שנדבקים אליך ומציקים לך בלי הפסקה, הצורך להתמקח על כל דבר – גועל נפש, בקיצור.

ועדיין, אי-אפשר לבקר בסין ולא להגיע לבייג’ינג. ואם כבר מגיעים לבייג’ינג, אז חייבים לראות את העיר האסורה, את מקדש השמיים, את מקדש הלאמה, את החומה הגדולה וכו’ וכו’. למרות שהאתרים האלו בהחלט מרשימים בזכות עצמם, הם מוצפים בתיירים ובמאכרים, וצריך סיבולת לא נורמלית כדי ליהנות מהם. בסופו של דבר, יצא שנהננו יותר מהאתרים הפחות מוכרים והפחות מתויירים. על שלושה מהם אפשר לקרוא בכתבה החדשה: 48 שעות בבייג’ינג האחרת.