באופן מפתיע, למרות ששנגחאי היא העיר הגדולה ביותר בסין היום, רוב אתרי התיירות המרכזיים ממוקמים מסביב למרכז העיר, משני גדותיו של נער ה-Huangpu. בזכות המרחקים הקצרים והרכבת התחתית המעולה של העיר אפשר להספיק את רוב האתרים ביומיים או שלושה לכל היותר.
הכתבה החדשה שמתפרסמת השבוע ב”מסע אחר” מתארת טיול אפשרי של יומיים, ומבוססת על טיול שלנו מסוף דצמבר הקודם. הכתבה נמצאת בקישור הבא: 48 שעות בשנחאי.
מעבר לעיר עצמה, שנחאי היא בסיס מצוין לטיולי יום לערים הסמוכות הנג-ג’ואו (Hangzhou) וסוג’ואו (Suzhou), שניים מיעדי התיירות החשובים ביותר בסין.
שנגחאי וכסף
רצוי להגיע לשנגחאי (ובעצם, לכל סין) מחוץ לעונת התיירות. היא אמנם ידועה בתור העיר הקפיטליסטית ביותר בסין, אבל כיוון שהגענו בדצמבר לא שילמנו דרך האף על כל דבר, כפי שנאלצנו לעשות מאוחר יותר בהונג-קונג.
סינים אוהבים לצחוק אחד על השני, בעיקר על מחוזות שונים. הנה בדיחה ששמענו לא מזמן: כשחייזרים נוחתים בשנגחאי מוכרים להם כרטיסי חנייה; כשהם נוחתים בגואנגדונג (קנטון) בודקים אם הם אכילים.
המטרה של הבדיחה הייתה לצחוק על הנטייה של קנטונזים לאכול כל דבר (”כל דבר עם ארבע רגליים חוץ מהשולחן; כל מה שעף והוא לא מטוס”), אבל אם כבר, אז למה לא לצחוק על החמדנות השנגחאית?
נהניתי מהדיווח שלך, ובמיוחד מהבדיחה. לאחרונה תרגמתי מדריך טיולים לסין וגם בו הופיע העניין הזה לגבי אנשי גואנגדונג שאוכלים הכל (אבל בלי הבדיחה לגבי שנגחאי). למה, אגב, אתה כותב שנחאי ולא שנגחאי?
צודק לגבי התעתוק – תיקנתי, תודה.
איזה מדריך תרגמת?