קו נטוי, כתב עת לספרות ואמנות
של המכללה האקדמית לחינוך "אורנים",
משותף לתלמידים ומורים.
עורכים: משה יצחקי – עידית לבבי גבאי
עיצוב גרפי: יסמין שלן
מזכירת מערכת: נירה יורקביץ
להזמנות:
טל. 049838772
דוא"ל: kav-natui@staff.oranim.ac.il
עלות: 40 ש"ח כולל דמי משלוח
יצא לאור גיליון מס" 8
מתוך קו העורכים:
פתחנו את "קו נטוי" 8 במחווה לשני יוצרים מוערכים וחשובים באמנות, בספרות ובשירה , אשר לימדו במכללת אורנים:
האמן והפסל מיכאל גרוס ז"ל , חתן פרס ישראל לציור ופיסול לשנת תש"ס
(2000) והמשורר והמתרגם טוביה ריבנר יבדל"א, חתן פרס ישראל לשירה לשנת תשס"ח (2008 ).
באמצעות מחווה זו אנו מבטאים את הוקרתנו, ומצדיעים לכל המורים, היוצרים, החוקרים, אנשי התרבות והרוח שלימדו באורנים. אלה שתרמו והניחו, כל אחד בדרכו, את היסודות להוראה ההומניסטית, היוצרת. מהם אנו לומדים על כוחו ועמידתו של היחיד בסערות הזמן, לומדים את חובתנו לבטא קול שפוי, אנושי ומייחל לעולם מתוקן, טוב ויפה יותר.
טוביה ריבנר
איזו עוצמה יש בציור המנסה לתפוס את הדברים לנוכח האין. כמו השורה המופלאה:
בָּרוּחַ הַמַּעֲרִימָה עַל עֵינֵינוּ עָפָר וְצִפּוֹר
אכן יש איזון מופלא בציור זה.
תודה חגית, לכדת ומיקדת שיח יפה בין הציור לשיר
אח, נפלא הציור של גרוס! הלוואי והיו כאן יותר אמנים.
ומזל טוב על צאת הגיליון החדש, משה.
יעל תודה – יהיו – יהיו – וכבר יש אמנים נהדרים כאן, ועוד יהיו –
מזל טוב, משה.
הציור הנפלא הזה או רפרודוקציה שלו תלויים במוזאון במושבה מגדל ליד שיר שיר בשם "הבית במגדל".
ידעתי שכנרתית ומגדלית וגינוסרית כמוך תהנה מהציור. תודה רבה
ידעתי שמגדלית וגינוסרית כמוך תכיר את הציור מקרוב. תודה סבינה
מזל טוב!!!
אנסה את מזלי ואשלח לך כמה מפרותיי, אולי יהיה חיבור, ונצליח להביא כמה ממילותיי אל כתב העת.
וגם אם לא.
לא נורא.
ה-מזל טוב הוא עדיין מבורך לכל כתב עת לספרות ואומנות שמצטרף ומעשיר אותנו!!!
עדי, כתב העת מפרסם יצירות של מרצים וסטודנטים מהמכללה. מכל מקום, תודה על המזל טוב, ומקווה שיימצא גם לדברייך בית.
משה, ציור מקסים של מיכאל גרוס ז"ל.
והשיר של טוביה ריבנר "יָפָה מִדַּי" – למרות שאין דבר כזה (יפה מדי)….
בהצלחה עם כתב העת!
מזל טוב משה, בעקבות ציור הכריכה המשאיר הרבה לדמיון ובעקבות השיר חשבתי על "הנמלטנו" , אנחנו נמלטים אל הטבע, ואל היצירתיות ,( נמלטנו = נמלא אותנו) ,שימלאו אותנו. מה שלא נותנים החיים נותנת האמנות וממלאה את החסר.
כמה נכון אורה, ויפה המדרש שעשית על נמלטנו. ואני מחזיר לך במדרש אחר: נמלטנו – נמלא מלט נו 🙂
תודה
הי תמי, יפה מדי מורה לדעתי על איזו צרה המתרגשת לבוא – נמלטנו ונאחזנו. משהו שאי אפשר בלעדיו ואי אפשר איתו. תודה.
ציור נפלא. השיר מתאים לנפלאות הציור, הכאב ניכר משניהם, ההתפעמות והאנחה..
האם המגזין נמכר בחנויות?
הי איריס – יופי של פרשנות והתבוננות. המגזין נשלח למעוניינים על פי הזמנה.
אשלח לך מתנה.
:)))))))))))))
איחולי, זה בטח מרגש מאוד ללדת כתב עת.
תודה יודית, מרגש מאד ללדת כתב עת וכל פעם מחדש יש פרפרים וצירים לפני ואחר כך סקרנות איך יקבלו את הילוד.
הציור של גרוס מחזיר אותי לימים וזכרונות רחוקים, ונראה לי מוכר.
השיר של ריבנר עוד מצריך עיון נוסף ומדוקדק בכל הקשור לחלוקה לשורות, שהיא לא פשוטה.
ואהבתי את מה שכתבתם שם על "כוחו ועמידתו של היחיד בסערות הזמן", ועל החובה "לבטא קול שפוי, אנושי", וכך הלאה.
ברכותי!
זכרונות טובים בימים הרחוקים? השיר של ריבנר זקוק אכן לכמה קריאות, אבל הוא מהשירים שאני מרגיש לפני שאני מבין. תודה על הברכות
למשה –
אתה יודע איך זה: זכרונות רחוקים הם בדרך כלל טובים. הנוסטלגיה עושה את שלה, ומוחקת את מה שפחות טוב. אבא שלי מאד התעניין בציור, וגם צִייר בעצמו, והיו לנו ספרי ציורים בבית, שבהם הייתי מעלעלת הרבה, כילדה. וגם להרבה תערוכות לקחו אותי, אי-אז בימים. הציור הזה הזכיר לי את הציורים של אז, מארץ ישראל הישנה שאני עוד זוכרת קצת.
אשר לשיר – עד שאני לא מבינה פחות או יותר מה הולך, קשה לי לחוות דעה. פשוט צריך לקרוא שוב ושוב, אין ברירה.
מברוק, מוישלה. יפים מאוד.
תודה אמיר, נרים כוס יין אני מת על קברנה סוביניון בזלת הגולן – מוזמן להרים לחיים.
מזל טוב לצאת כתב העת, הציור נפלא כמו כל ציוריו של האמן המיוחד הזה, והשיר יפה בעצב שלו, מקוה שעמקיה של הארץ הזו, היפה מדי עבורנו,עדיין יעשו מנגינות ובניה יכתבו שירה,ויוותרו אנשים, אנשי רוח בעלי חזון וחלום, שיוכלו וירצו לרכז השירה והפרוזה בכתבי עת ובבלוגים.
תודה חני, מצטרף לתפילתך ונייחל שתתתמש, ושירבו כותבים ומפרגנים כמוך.
מוישלה, חוברת משובחת. באמת הרבה דברים טובים. ברכות (גם לי)
מתי ריבנר לימד באורנים?
ולמה הוא לא באספות סגל של השנתיים האחרונות?…
תודה יעל. ריבנר לימד עד שנות ה80 ואחר כך לימד יותר באוניברסיטת חיפה.
וגם לך מגיעות ברכות. אני מתכוון לעלות ואימאג" ושיר שלך מתוך קו נטוי – מסכימה?
כמובן ש!
מויטשלה
מתפעלת מהפרויקט הזה… נשמע שאת הלב נתת, אין מילים בפי…
איפה מוצאים את הכתב עת? בחנויות?
להתראות טובה
תודה טובה, נותנים את הלב למה שאוהבים, נכון? למוסיקה, לכתב עת ובעיקר נותנים את הלב בשביל אנשים שיודעים להחזיר אהבה.
אשלח לך
יפה הדקל של מיכאל שאינו יודע אם הוא עץ או שביל ללבבות, ויפה היא הארץ שהכפור בה נלהט ונשזר בציור. שיהיה בשעה טובה.
עץ ושביל יחדיו, דקל גבה צמרת
כפור ויופי. אלה הם חיינו.
תודה לבנה
מקסים בעיניי הקונספט בו תלמידים ומורים מוציאים יחד לאור כתב עת.
הלב שפועם ניכר.
עינת, תודה על תגובתך. נגעת כאן בשתיים מהנקודות החשובות ביותר בסיפור של "קו נטוי" וההצדקה להוציא כתב עת: יצירת במה משותפת במכללה אקדמית שמאפשרת שיח אחר, איכותי, אנושיויצירתי במוסד אקדמי.והשנייה:
"…אבן מונחת במקום שמניחים אותה, לב האדם תמיד רוטט, והקו צריך להיות נטוי תמיד לקראת החזון…" (ברל כצנלסון)
תודה על תשומת הלב הפועם.