מוקדש לאיריס קובליו לקראת התערוכה "שפת אם"
שם אמי חנה
חוֹפֵר בְּמִנְהֲרוֹת הַשִּׁכְחָה
לִמְצֹא שְׂרִידֵי שְׂפַת אֵם שֶׁנֶּעֶטְפָה
תַּכְרִיכִים וּפִיהָ נִמְלָא עָפָר.
אֲבָל תְּנוּעוֹת שְׂפָתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת
מְפַלֶּלֶת בְּלִי קוֹל, מַרְחִיבוֹת עַכְשָׁו
סְדָקִים וְאֶפְשָׁר לָחוּשׁ בְּרַעַשׁ אֲדָמָה
מִתְקָרֵב, אוּלַי אֲפִלּוּ בִּתְזוּזַת יַבָּשׁוֹת
לִקְרַאת שֶׁבֶר שֶׁבְּתוֹכוֹ וּמֵעָלָיו
יִנְדְּדוּ חֲלוֹמוֹת וּמִלִּים מִמּוֹלַדְתָּן
יְקַנְּנוּ בִּי לְעֵת אָבִיב וְיִדְגְּרוּ
בִּיפִי נוֹצוֹתֵיהֶן כְּצִפּוֹרִים נְדִירוֹת.
אֲנִי מֵנִיחַ תְּמוּכוֹת בַּדְּפָנוֹת
שֶׁלֹּא תִּקְרֹס הָאֲדָמָה מֵעָלַי
וְתִשְׁאַב אֵלֶיהָ אֶת הַשָּׁמַיִם
מִצָּהֳלוֹת הַשִּׂמְחָה עַל כָּל
נְבִיעַת זִכָּרוֹן, לְפֶתַע גֵּיְזֶר
בּוֹקֵעַ מֵעוֹרְקֵי אַהֲבָה שֶׁקָּפְאוּ
וְאֵין יֶלֶד שֶׁיָּנִיחַ אֶצְבַּע עַל הַחוֹר שֶׁבַּסֶּכֶר
הגובלן מעשה ידיה של אמי
שיר מלא עוצמה ואהבה . תודה מוישלה. כמו תמצית טובה של ריח אדמה:) פורייה
תודה לך מירי יקרה, האדמה, הרקמה, אהבת בני אדם, לא תמיד אומרים בחיים מה שמרגישים כלפי ההורים וזה מקנן ודוגר ויוצא לאחר מות
מה ראוי יותר ממצבת שיר כזו שהגובלן למראשותיה? אין צורך לתחוב אצבע בסכר הזה.
ושיהיה בהצלחה מחר.
תודה אמיר, היא אכן ראויה לכל תג, לכל מילה, לכל מצבה,ובצניעותה הייתה מעדיפה שאעזור לה להתגבר על עשבים שוטים בגינה במקום כל דברי שבח ומצבות
עם קריאת השיר עלתה בדמיוני תמונה שלך כילד חופר ומחפש באמת' ומתמלא פליאה למציאות שאתה מוצא.
עוצמת האהבה בוקעת מהשיר ונוגעת.
תודה רונית, החפירות הן של הילד המבוגר המתמלא פליאה ואולי תובנות של מה שלא ידע להגיד כילד עוד בחייה
מרגשת אהבתך לאם הגעגוע חנה. (כנראה לא סתם נבחר שמה חנה ז"ל) זה לא שיר ראשון שלך עליה והיא דמות כלבבי, מלאת חום ואהבה שבוקעים ממילות השירים עליה.
תודה תמי, אכן לא שיר ראשון ויש עוד, וכל השירים לא יספיקו כדי להביע
משה, למראה הגובלן של אמא חנה
ניעורים בי זכרונות וניחוח משפחתי
של שנות ילדותי.
"גייזר בוקע מעורקי אהבה שקפאו"
תיאור נפלא ןמצמרר .
תודה מיכל, מרגש ומשמח שמילותי מעוררות זכרונות ילדותך וניחוח משפחתי שהשיר חורג מהפרטי, מגיע מהדהד ונוגע בלבבות אחרים
כן משה, למראה צילום הגובלן הפרחוני
,חשבתי באנחה , על אותן השעות שהקדישה אמא חנה
ודאי תוך כדי שקיעה בהרהורים דאגות
וזכרונות המתבטאים
ברקמה האופטימית הזאת של פרחים החיים לנצח.
מחוות האהבה הזו שלך לאמך מרגשת מאד
האם גם בחיים אנו יכולים כך לאהוב ?
והגובלן ? סלונינו היו מלאים בגובלנים כאלה – זרי פרחים לנצח
תודה ריקי, אני מניח שאפשר לאהוב כך גם בחיים, אם כי זה מסובך ומורכב יותר וגם קשה יותר לנסח את זה כך במילים. פעם בעבר לא אהבתי את הגובלנים, היום הם עוגן הזיכרון, ואני חוזר בתשובה ביחס לאומנות זו.
השיר יפה, אבל לא מרגישים את אמא כאדם, רק את האהבה אליה.
תודה סבינה, אבל אני מודה שאני זקוק לסיוע בהבנת הנקרא במשפט: "אבל לא מרגישים את אמא כאדם, רק את האהבה אליה".
הגובלן עמצו הוא חפירה בנפש, מחט שנכנסת ויוצאת מהלב פנימה והחוצה, רוקמת חלומות, רוקמת מילים, אולי שירים שלא נכתבו, אולי שירים שייכתבו, ע"י אהבה גדולה שאולי איחרה לבוא, אך באה, ברגש ויופי גדולים
מאוד יפה קן הזכרונות יפי הנוצה שרקמת בשירך. רגיש השיר , אכן סכר שכזה זה אי אפשר אסור לסכור. שיתפרצו להם הגייזרים מאליהם, מוישלה!!!
תודה חנה יקרה, הגייזרים מתפרצים ולפעמים מציפים, אבל אני חש שהשיר במובן מסויים מאגם לתוכו את האהבה ומונע הצפות יתר.
הילתך מאירה את השיר ואמי כאילו הכרת אותה, תגובתך מרגשת ובכל הקשור לשפת אמי אכן מתבצעת בשנים האחרונות חפירה אינטנסיבית בנפש, חפירה המעוררת זכרונות, געגוע ואהבה.
תודה לך.
מרגש מאוד, מוישלה
דימוייך נפלאים
בעיקר מדברים אלי עכשיו
פי אמך החי לנצח, המזעזע
יסודות, ותמונתך כשאדמה מעליך
ואתה זוכר לטוב.
גובלנים זכורים לי מילדותי
תמיד תמונות של פריחה ונועם
אתה המשתקף בתמונה?
תודה סמדרי, קריאתך רגישה ומרגשת, אני זוכר גם גובלנים של טירות, מרכבות ועוד דימויים, אבל הפריחה והנועם שבגובלנים משכו גם את ליבי למרות שיש בהם לפעמים קיטשיות.
וכן, זה אני המשתקף בתמונה:)
משה, [
מופלא ומרגש
תודה תמי, התרגשתי.
יפה 'שפת האם' שלך, משה, ומרגשת.
תודה תלמה מקרב לב
איך אני יודע ששיר הוא טוב (בעיני):
כשאני מתחיל לחוש את רגש הקנאה מפעפע בי.
יפה הארמז השקט (כך אני אוהב אותם)לחנה המקראית:
שמואל א' א' 10-13 והצורה הנדירה כפי שמופיעה בג'25.
אני מקנא בסנטימנטליות שבה כתבת את השיר הזה (אין לבלבל בשום פנים ואופן אם קיטצ'יות, בשום פנים ואופן) צריך לדעת ללכת בעדינות כדי לא לפול לבור המתקתק. הצלחת.
על כך נאמר קנאת משוררים תרבה יצירה. גם קיטש יכול להיות לפעמים יפה, אבל השתדלתי להימנע ממנו, שמח שאהבת, תודה.
מה שזיכרון עושה. פרץ כזה…כזאת שמחה לא צריך לעצור.נשמע געגוע מאושר.
תודה לוסי, יש זכרונות כאלה ויש אחרים, זה אכן ממלא אותי שמחה וגעגוע. בחיים לא צריך לעצור את הפרץ, בשירה רצוי לפעמים.
שיר יפהפה ומרגש ביותר
תודה ענת מקרב לב
משה, שיר יפה. הסוף מאוד חזק ומרגש -הגייזר והאצבע בסכר. רני.
תודה רני, אכן האצבע והגייזר מה שבין החיים והשירה, האהבה וביטוייה
מביע את מה שאין לו מילים.
שבוע- טוב
שיר נוגע ללב, ומה שהיא שומעת-קולטת- מרגש אותה בלי ספק.
תודה רות, גם אני חש שזה משמח או ומרגש אותה
תודה אביטל, זו בהחלט מחמאה גדולה, שבוע טוב
רגיש, מכמיר, נוגע ללב.
גם שם אמי חנה והיא נותרה לבדה בעולם
בגיל 13 בגטו.
מאוד יפה.
תודה איציק, גם ששיתפת ולו במעט המכיל את המרובה בסיפורה של אמך.
אני מוסיף את ההקדשה של השיר גם לה