שאלת מחקר
לֹא יַעַזְרוּ כָּאן
מַרְאֵי מְקוֹמוֹת
הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם
מוּבָאוֹת פּוֹסְט
חַתְרָנִיּוֹת, בִּסּוּס
הַשְׁעָרוֹת בִּנְתוּנִים
שֶׁנֶּאֶסְפוּ מֶשֶׁךְ
אַלְפֵי שָׁנִים,
עֵדֻיּוֹת שֶׁנִּשְׁמָעוֹת
כְּאַנְחוֹת יְסוֹד, שִׁירִים
וְגִבּוֹרִים סִפְרוּתִיִּים,
גִּלּוּי בַּלּוּטָה חֲדָשָׁה
בַּמּוֹחַ, מִדְגָּם מִקְרִי
בַּחֲתָכֵי אֻכְלוּסִיָּה,
אֲהָהּ, הִנֵּה עֹגֶן,
נְקֻדַּת אֲחִיזָה,
הַמִּלָּה חֲתָכִים
מַפְצִיעָה אַהֲבָה,
בְּעִבְרִית הִיא
נוֹתֶרֶת פְּעוּרַת פֶּה,
שְׁאֵלַת הַמֶּחְקָר
הַיְּחִידָה שֶׁאֵין לָהּ
שִׁעוּר וְסָפֵק הִיא
לְאֵיזֶה נֶצַח
וּבְאֵיזוֹ מְהִירוּת
יַהֲלֹם בִּי לִבֵּךְ
קראתי את השיר כמו סערה גדולה
השולמית, מה ששאלת מחקר יכולה לעשות, עליתי השמימה בסערה 🙂
כמו אבחת חרב. חזק.
תודה איציק, החרב מתהפכת, אבל לא מוותרים על שערי הגן
🙂 אחת משאלות השאלות…
נדירה התשובה החיובית אך אפשרית.
והשיר יפה
(וגם התמונה החדשה) 🙂
סליחה על ריבוי התגובות – אהבתי את הקצב שהכתיבו השורות הקצרות. כמו מין תחושת בהילות של נו נו אני רוצה תשובה. משיח – עכשיו! וגם אנחות יסוד – מובאות פוסט חתרניות. יפה יפה איך אתה מוביל לשורה התחתונה שהיא בעצם היהלום שבשיר. היהלום הולם יפה עד הלם.
שירתי
1. אין תשובה – רק הולם-הלם או יהלום
2. ותודה- תודה, התמונה מאיל פוסטינו.
3. משיח לא בא:)
4. תגובתך יהלום
:))
הגיע הזמן שמישהו ישנה כבר את אנחת היסוד הזאת, אבל כל זמן שהיא עומדת, שאלת היהלום היא יהלום.
אמיר, אנחות יסוד יהיו כאן כנראה לעולם ובאידיש הוועלט שמערץ נשמע יותר טוב. תודה על יהלומך
כמו שנאמר: "יהלומך זר ולא פיך":)
כבר רמזו פה שקצב השיר הוא כקצבו של הלב ההולם בהתרגשות.
מחוכם המהלך שבו המשורר מלעיג על מגדלי השן האקדמיים המנסים לשווא באלפי מחקרים ומתודות לפצח את אחד הסודות הגדולים, בעוד המשורר מצליח לעשות זאת בשורות הבאות:
וּבְאֵיזוֹ מְהִירוּת
יַהֲלֹם בִּי לִבֵּךְ
דרך אגב, לא מצאתי את השיר הזה ב "ועל סביבותיו שב".
פעם אולי אספר לך מי נתן לי את הספר היפה הזה ולאיזה צורך.
תודה גיורא, אכן הריתמוס היה לי כאן מאד משמעותי. ובעניין ההלעגה, אני מרשה לעצמי לגחך מעט גם על עצמי, אירוניה עצמית טובה לפרופרוציות, במיוחד באקדמיה.
ואגבך סקרן אותי, אני שמח שספרי הגיע אליך. ספר, ספר, מי, מה ואיך
שבת שלום!
מוישלה, השיר הזה גרם לי לחיוך גדול. אני חושבת שאני יודעת משהו על "אהבתך" לשאלות מחקר ולז"רגון המחקרי, ולכן ראיתי את האירוניה והלעג. במהלך הקריאה הראשונה חשבתי לעצמי: טוב, איך הוא הולך לצאת מזה? ואז הגיע הסוף ה נ ה ד ר – האהבה, אחרי ככלות הכל, משאירה את כל שאלות המחקר הרציונאליות פעורות פה, האהבה היא זו שאין לה שיעור והמימדים הארציים נותרים לידה שמוטי ידיים וחפויי ראש. פשוט יפה וקצב הפעימות מוביל היטב לשיא ההולם (הולם-הולם. לא הולם-מתאים. כלומר תרתי), ומותיר גם את הקורא(ת) חסרת נשימה.
מירה, תגובתך הול-מת הול-מת – לא הולמת הולמת, שמת לב שהלמות שהלמות מסתיים במות, ואכן כשהלמות הלב נפסקת נותר רק מות או הל.
אבל גם האהבה פעורת פה לא רק שאלות המחקר.
ובעניין חוסר הנשימה, ראיתי השבוע את ההצגה: "הרטיטי את ליבי"
ואחת השאלות שעולה שם היא אם אינהלציה עושים לפני או אחרי – ששרים ששרים. מורה הזן היה אומר עכשיו: לכי לים.
תודה ושבת שלום.
יש בזה יסוד חתרני שחותר מתחת לפני הדברים, יפה!
תודה אביטל, הבחנת יפה ביסוד החתרני ובשפת השיח האקדמי אפשר לומר
פוסט-חתרני:)
שבת שלום
אוהבת מאוד את הלמות הקצב ושאלת המחקר עתיקת השנים והחדשה מאוד, באיזה קצב יהלום בי ליבך, מוישלה, זה יהלום.{אנחה, בלי הנחה}
חנהל"ה, תודה מקרב לב על היהלום. מסכים, אין הנחות, נאנחתי:)
נחוש מאד ומשכנע, וגם, באיזה אופן, משעשע.
על "העדויות שנשמעות כאנחות יסוד" אפשר לבסס ביקורת מצויינת על המחקר המדעי ועל סוגי חקירה ודרישה אחרים.
בקיצור: נהניתי לקרוא.
תודה עדה מקרב לב.
אכן, אם המחקר המדעי במיוחד בתחום הרוח והחברה יהיה קצת פחות נפוח, אולי גם יהיו לו יותר קונים.
ואני מרשה לעצמי להשתעשע ולהיות אירוני גם על עצמי.
איך הולם בלבי שירך
וואו מישל, ברוך/ברוכה? הבאה, תגובתך החסירה פעימה, ממש beat – less
מקווה שזה לא ביקור חד – פעמי
תודה
יפה השאלה, משה. אבל אני נמצאת עכשו בירושלים ורואה רחוב ממש מעורב עם קוי תחבורה ערביים ורוצה להציע עוד שאלה:
איך שומרים על צביונה של בירת ישראל?
תודה סבינה, מקווה שאת גם נהנית בירושלים.
אני לא כל כך מבין מדוע הוספת את השאלה בהקשר לשיר שלי
ומה יעשה ראש עיריית ירושלים?
אבל אשמח בהזדמנות להתייחס לשאלה שהעלית.
שיר מקסים, ואכן זוהי שאלת השאלות הכל מתאפס על ידה ,לאיזה נצח יהלום בי ליבך
סאחתיין ,מוישלה, על התמונה החדשה מתאים לך
סאחתין חנה על מחמאתך, העליתי אותה לכבוד איל פוסטינו ואתן לה להישאר עד שאתאפס:)
תודה חנה, נאנחתי בהנאה.
חשבתי על המלה "להתאפס" שזה מלשון אפס יענו חסר כל ערך, ואפס זה גם אין סוף, וגם בסלנג זה לחזור לאיזון, "יעני תחזור לעצמך" .ובצבא אומרים איפוס כוונות.
למה אני כותב כל זה:
מכל ההתאפסויות אני אוהב את זו הקשורה לאין סוף, ולעולם הלמות הלב לא תתאזן, ואם מאפסים כוונות הלב יפעם תמיד
שבת שלום.
יופי של שיר, שאלת המחקר המפציעה בסוף מפתיעה , גש הלום מוישהלה !
תודה ריקי
אם שאלה כזו עדיין מפתיעה, אז הולם לבבך מורגש, כבר ניגש
ושל נעלי:)
משה, אני אוהב את הרטוריקה של השיר הזה המעבירה בבהירות ובמרץ את סערת הנפש.רטוריקה חדשה? ככל שאני זוכר לא נתקלתי בסוג הזה אצלך בעבר.
אין כמוך משה לשירת הלב ההולם, את אלמותה של האהבה , מרגש ועם עצמה השיר שלך, שהולך סחור סחור עד שהולם בלב הקורא.
אורה היקרה, איזה יופי של שבת הבאת בכנפי מילותייך, תגובה שכולה לב
תודה מוטי, הרטוריקה הזו קיימת אצלי, אמנם לא באופן מובהק, כאן בבננות היא חדשה, והבאתי אותה גם כדי לקבל הד לאיכותה, רגישותך מרגשת
מאד מאד יפה ועוצר נשימה (גם בזכות הקצב)
תודה תמי מקרב לב
מוישלה, איזה שיר סוחף
אֲהָהּ, הִנֵּה עֹגֶן,
נְקֻדַּת אֲחִיזָה,
הַמִּלָּה חֲתָכִים
מַפְצִיעָה אַהֲבָה
מכל מילה מפציעה הפתעה, ובסוף ההפתעה כמו הדובדובן שב…קצפת
האם זה מספר קיים? או שיר חדש?
מנפלאות השפה העברית, המילה מפציעה טעונה כל כך ורב ממדית, רק במקום שיש פצע יכולה להיות הפצעה והתגלות.
והסוף יש בו משהו מהדובדבן. אם כי אני מעדיף תאנים על דובדבנים.
השיר לא חדש, הוא אינו מופיע בספר, אבל אני מרגיש שהוא ואני בשלים להכנסתו לספר.
תודה איריס על הדברים היפים שכתבת.