בדרך לדוכן הפלאפל
של מרדכי
אני נזכר במה שאמר
לורקה לידידו פיליפ קמינג
בדרכו לאמריקה
באשר למשמעות החיים:
החיים הם צחוק
בתוך מחרוזת של מיתות;
הם להסתכל מעבר לאדם
ולראות את האהבה שבלב הבריות.
הם להיות הרוח
ולפרוע את מי הנחל.
הם לבוא משום מקום
וללכת לשום מקום
ולהיות בכל מקום –
ופחדים רבים סביבך.