אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך

    אָמְרָה שִׁמְךָ   אָמְרָה: שִׁמְךָ אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת רַק עַל בְּשָׂרְךָ אֶרְכַּב בְּחֵשֶׁק עֵת לֵיל שְׁדֵמוֹת בְּלַפִּידִים יוּאַר. בְּלֵיל מִזְרָע קָדוֹש, לִצְלִיל אַבּוּב וָתֹף, אֶצְלַח גַּלֵּי גְּבָרִים עַל כֶּרֶס אֲדָמָה; 'הַאי-הַאי' אֶצְהַל בְּשִׁיר צִוְחוֹת נָשִׁים, בְּשִׁיר קָדוֹשׁ שֶׁלְּאַחֲוַת הַסּוּס.   אַךְ הוּא, נוֹאֵק בְּזִרְמָתוֹ תַּחְתֶּיהָ, מַרְעִיד, לוֹפֵת מָתְנֶיהָ וּמַבָּטוֹ אֵלֶיהָ, גּוֹאֶה אֲרֻבּוֹתָיו.   אָמְרָה: ' שִׁמְךָ'…   – ...

    שפה שקרמה גוף      בהמשך למן הנצח אל הזמן    61:  אוהבתיך   בעברית שבפינו איכות הפעולה אינה זוכה לביטויה המיידי בפועל עצמו, ובמקרה שאנחנו זקוקים להבהרה, אנחנו נוטים "לְכַמֵת" את האיכות:   –        "אני אוהב אותך." –        "כמה אתה אוהב אותי?" –         "המון". כוונתנו היא כמובן מטאפורית, אבל המטפוריקה הזאת היא סימפטום של דלות. העברית המקראית חוותה וביטאה באופן ...

  תל אביב   אלי הירש והעיר הגדולה   האם תל אביב היא עיר גדולה? – בביקורת שלמטה משבח אלי הירש את גיליון "שירה והעיר הגדולה". בצד העונג מן התכנים מהרהר אלי גם בכותרתו, וטוען שאין בישראל – וגם לא בעריה הגדולות – שום ניכור אורבני, דור איקס ושאר צרות של אנשי העולם הגדול. להפך, דומה שלדעתו כולנו חיים במין ...

   *   הַזֶּרַע זוֹכֵר אֶת הַפֶּרַח שֶׁפָּרַח   הַזֶּרַע זוֹכֵר אֶת הַפֶּרַח שֶׁיִּפְרַח   *      מתוך "פנים", עם עובד  1990          ארבע ההסכמות  

   שפה שקרמה גוף    60:  מן הנצח אל הזמן   צורת הפועל שכיום קרויה בפינו "עבר" נוצרה משם העצם, מן ההצבעה על משהו – 'מה שכאן' – בבחינת מובחן ומוגמר, כהתרחשות שנשלמה. "בראשית ברא אלוהים" – כלומר ברא עד תום, ברא בבריאה גמורה.   בהבחנה כזו הפעולה עשויה להיות שלמה ומוגמרת לאו דווקא מבחינת זמנה, אלא גם במידתה או ...

   ושיר חוזר מתוך ליל הנפש, חיים שלא נחיו, אזהרה, שלום   צֵל    כְּמוֹ אֶת הַגּוּף בַּחֲלוֹם    דֵּי קַל לִשְׁכֹּחַ אוֹתוֹ הוּא גָּדֵל רַק בַּמִּדָּה    שֶׁהָאוֹר שׁוֹקֵעַ –   בַּהַתְחָלָה    רַק גּוּר שֶׁל חֹשֶךְ עָקוּר מִלִּבְּךָ    מְלַקֵּק אֶת שׁוֹקֶיךָ בְּלָשׁוֹן מְחֻסְפֶּסֶת   וְזֶה כִּמְעַט מְשַׁעֲשֵׁעַ כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה                                     הַמֵּתִים זוֹרְקִים לוֹ עֶצֶם לְבָנָה אֲבָל אַחֲרֵי שָׁעָה    ...

        השיגעון האלוהי   מי שמגיע אל פתחי השירה בלי שגעון המוסות, ומאמין שיוכל להיעשות משורר הגון מכוחה של אמנות,  לא יתקדש בסודהּ, ושירתו – שירת המיושב בדעתו – תחשך לפני אור שירתם של אחוזי השיגעון.   [אפלטון, פידרוס 244-245, תרגום י. ליבס]   "טובות שאין למעלה מהן מביא לנו השיגעון", טוען אפלטון, ומזכיר בין הנהנים מחסדו של ...

     על הספר הטוב והספר המוחמץ של השנה   באר החלב והעם היהודי   גם אם אסתפק בתחום השירה, לא קל להניח אצבע בוטחת על הספר הטוב של השנה. חודשיה הראשונים של 2009 כבר הניבו כמה ספרים הראויים לתשומת לב ועין: "עיבל" של חיים גורי (הקיבוץ המאוחד), "יופי מאוחר" של טוביה ריבנר (קשב) או "אלג'יר" של רוני סומק (זמורה-ביתן). אבל ...

    מְשׁוֹרֵר    הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת    הוּא שׁוֹמֵעַ                              אֵין שָׁם מִלִּים     רַק מוּזִיקָה שְׁנֵי עֵצִים מִתְנוֹדְדִים בַּחַלּוֹן     צוּרוֹת שֶׁל דְּיוֹ בַּמַּחְבֶּרֶת.   הוּא מוֹנֶה שׁוּב אֶת צוּרוֹת הַחֲלוֹם: שְׁנֵי עֵצִים     הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת     אֲהוּבָתוֹ סוֹגֶרֶת חַלּוֹן.   הוּא יוֹשֵׁב בְּשׁוּלֵי הַדַּף                                   עֵצִים מִתְנוֹדְדִים בַּמַּחְבֶּרֶת לִבּוֹ סוֹבֵב עִם הַשָּׁעוֹן עַל הַקִּיר     וְעַכְשָׁו צִלְצוּל אַחֲרוֹן   הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו     שׁוֹמֵעַ. 'אֵין ...

     מחשבה – דיבור – עולם   בדיון שנוצר בעקבות הרשומה כזה כאילו הבנתי שכולנו כל כך רגילים לוויכוחים על שפה גבוהה לעומת נמוכה או על שפה תקנית לעומת שגויה, עד שההבחנות שביקשתי להבחין בנימת הרגש ובפתיחות הדיאלוגית שמעבירה שפה, הן לא לגמרי מובנות.  ההבחנה שאני מבקש להבחין כאן הפעם היא בין 'טעות' לקהות ובין עברית להיבריש, וכדי לזרום ...