אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
בימים האלה – כשאני עסוק מעל לראש בפסטיבל השירה – אני מפקיד את הפוסט בידיכם:
זוהי השלישיה מהבאר, מ"משחקים בבננות: גברים, תשוקה, יין, קלפים" שמסרבת להפסיק לשחק, ויצאה עכשיו לסיפור הרפתקאות מופלא ונורא – בהמשכים*.
מי שרוצה להצטרף מוזמנ/ת להוסיף קטע המשך של שמונה שורות עם משפט אחד מהקטע הקודם, ולציין למעלה את מספר הקטע. כל הקודם הוא הממשיך!
כל זה – בלי "להרוג" אף דמות מדמויות הסיפור J ונראה לאן הם יגיעו…
אז ככה זה מתחיל:
1
שני אנשים ואשה, בתו של בעל הבר, ספור ישן
היא משאת לב
הם פשוטי עם
מכלים יומם בחלומות
לילם בשתייה. מהמרים
לכאורה על תענוג בשר
אולי על פיסת אהבה
כבר מאוחר. אין להם מספיק אסים.
[ארלט מינצר]
==============================
2
אך בתו של בעל הבאר
חולמת על נסיך הלבבות
מביטה בפשוטי העם
מביטה בשלושתם
אך רוצה נסיכה להיות,
להגשים את חלום היום
להשאיר קצת חלום למחר,
ותמיד לשמור על הרוֹם.
[סיגל]
==============================
3
וברוֹם עדת מלאכים
מלאך לכל איש ואשה
והם מברכים ושומרים
על בני אנוש בשעת חולשה.
אך לא לנו חלומות להגשים
הם חוזרים ומזהירים
ומפזרים במעופם ניצוצות
מזוהר רקיע על השלושה.
[ארלט מינצר]
==============================
4
אך מנין יבוא לה נסיך?
היא תקועה פה עם ברמן גרוּם.
לנקות ולמזוג שוב צריך
ותמיד לשמור על הרוּם.
כל אחד פה תוקע עיניים
במחשוף הנדיב של הבת
וביד רועדת מיין
תוחב לה שטר מקומט.
[אמיר אור]
===========================
5
היא משאת לב הם פשוטי עם
בתו של בעל הבאר
מקשיבה לשלושתם.
טעם חייהם חיכוכים וחיוכים
היא מתעקשת על חיים עם נסיכים.
אז גמלה בליבה החלטה
היא נטשה את הבאר ועזבה את ביתה
תיק קטן, שני שיכורים, כך שלושה יצאו למסע.
[סיגל]
===================================
6
בתו של בעל באר ושני שיכורים
שלושה יצאו למסע תלאות:
בלי תכנון וצידה ואף בלי חמורים
נושאים את נפשם אל ארץ פלאות.
דרכם לא סלולה גם כספם אזל
לא טרחו בערב, כמאמר חז"ל.
אך צריך גם מזל ושלושה זריזי עט,
להחיותם מנסים – לנוטשם זהו חטא!
[ארלט מינצר]
===================================
7 ???
· המסע החדש התחיל מן הפוסט ספר השירים של "משחקים בבננות: גברים תשוקה יין קלפים" ומשחק חדש
7-
האחד אמר: "אז נאכל את החמור".
השני אמר: "אין חמור, מה אתה שיכור?"
נערת החן ששמה מדלן הזיזה חזייתה מעט
שם לא שדיים ולא שד, רק שטר תחוב די מקומט,
ועוד חציל ומטבעות זהב, אותם למשש בה אביה אהב.
"הערב אזמינכם רעיי למרק" אמרה כשראו לפניהם פונדק
"אך מחר תמלאו חזייתי בשטרות, שתשיגו ממכירת גופכם לנערות".
אולם, מסתבר, אין זה קל כלל וכלל
בעיר להיות ג"יגולו כשאתה מתוסכל
שלוש פעמים הוצע כל שיכור לנשים
וכל שהרוויחו היה גרוש ושלושים
(אותם נתנה בחורה שריחמה על השניים,
אך גם היא ויתרה כשראתה את השיניים)
אז אמר האחד, "נאכל את החמור."
והשאר, בייאושם, לא יספו לאמור.
אוהו! מן הפאב אל הפחת. עזרה מהירה:
9
"אל ייאוש" שיכוריי, אמרה לשניים,
כשעצרו מובסים מול עוד פונדק.
הם אזרו חלציים, היא זקפה חציליים,
ובתקווה מחודשת נכנסו למשחק.
"שנו גישה!" כך ציוותה, ופתחה כפתוריים
בחולצות שני רעיה, והזמינה מרק.
שתי בנות על הבר חיככו ירכיים
ושלחו חיוכים לשלושתם ממרחק.
10
ממרחק החיוך הגיע לשניים,
במהירות הם הביטו בתוך העיניים,
הם רכסו מכנסיים,
סידרו חלציים,
אמרו שלום ותודה,ומיד,
יצאו למסע,
אל הבאר שכנגד יצאו,
תוך פיזור חיוכים לכל עבר,
כשהגיעו לבסוף ,
גילו כי השתיים ,
התנדפו ככוס אלכוהול בשעת
צהריים.
11
מדלן ושני השיכורים
על שפת הנהר ישבו גם בכו
משאת נפשם לא שכחו
למחוז פלאות, לחיים אחרים
בעזרת האל ואללה כרים
באין יין, בינתיים התפכחו
בגרונם הם כחכחו
ועמדו על שלושה דברים.
כך שלושה חברים, עמדו על שלושה דברים:
אין מים אין כוח, אין קמח אין מוח, חייבים כפתורים לפתוח.
אז קפצו לנהר, התחדשו למחר, גם נקיון אסור לשכוח.
עירומים התמתחו על גדה, השמש לגופם חדרה.
לפתע מדלן נעמדה, וזאת אשר להם אמרה:
כאן נבנה ארמון מקש וזו תהיה נקודת המפגש,
ביום תדוגו דגי הנהר, בלילה תדוגו דגיגות בבאר,
כעת אלך לי מעט ידיי, בערב אשוב לספר סיפוריי.
12. (הערת תיקון)
אלך מעט ידיי זה בטח מהשיר על הקרקס, בשורה האחרונה התכונתי ל
"כעת אלך לי מעט ידידַי" .
13
פּנְתה אַנָא ואנא
וּלִקראתה בִּלְבוּש חוה
מוֹפיעה אֹנָה מִמְחוז לוּבְּלִינה
כל תקוותה נִטרפֶת.
חמודות יריכיה מצִיגָה
בְּלובן חמוּקים נוֹפפה
לְהרף נשימתה שמדלן פָּרְחה
את אבירי השכר מְלִיבָּה עקְרָה.
and they lived happily ever after?
14
לא, מדלן לא ויתרה בקלות
עדיין רחוקה מגיל הבלות!
רוצה להמשיך בחיי חירות
לכן התעשתה במהירות
הטיסה את אינה
למחוז לובלינה
שם הפילה אותה בפח –
סידרה לה דייט עם אוליגרך.
ארלט, כבר החזרת אותה לחבר"ה על גדת הנהר?
16
כששבה, חתול (מגפיו בוהקים) עצר לסקור את קסמי השלושה:
מראיתם כמראית דרי הרחוב, וריחם כריח הזבל הטוב.
אקחֵם הביתה, נרקיע שחקים, כך סח לנפשו בשנייה של חולשה.
בעיכוס גנדרני אליהם אז קָרב, רומז להם לבוא אחריו:
"מיאוּ, רק בַּקשוּ, ובטוח אסכים לארח אתכם למשתה בלי בושה" –
גִלגֵל לשונו, הפשיל זנב, ופרש עליהם את רשת קסמיו.
חשבה מדלן: נפלא להקים עם נסיך כה יפֶה משפחה חדשה,
ושני שיכוריה חשבו איזה כיף – הם לא ידעו שהחתול מכשף.
לובלינה,טיסות, חתולים מכשפים…גדול עלי המשחק הזה. בראש שלי, כבר היה לי כיוון מסויים ומצאתי שקשה לי לעבוד בקבוצה שלכל אחד קצב אחר ולכל אחד קו דמיון אחר…אעקוב בסקרנות אחרי ההתפתחות ואם אמצא משהו שמחבר אותי לכאן בחזרה אוסיף גם.
:0)
17
"לובלינה, טיסות חתולים מכשפים"
משחק מסובך, לפעמים מתעייפים
אך אין מוותרים על הזמנה של חתול
מה עוד שאולי הוא אפילו בתול!
מדלין הטיבה את בגדיה ומראיה
ושני הברנשים החרו אחריה
בערב, בדיוק בשעה היעודה
התייצבו למשתה מוכנים לסעודה.
תיקון: בשורה שלישית מהסוף – צ"ל לא פִּגרו במקום החרו
הי ארלט, איזו אנרגיה וכולם נרדמו…לפחות אקפיץ את המשחק לחלון הראשי, ואולי יצטרפו לכאן כותבים. אם לא, אאלץ לאמץ את ראשי הקטן כי אני דווקא סקרנית לראות כאן המשך.
:0)
נו טוב, כנראה שהפסטיבל שבפתח עלול באמת להרוג את המשחק ואמיר, אתה אמרת שהכללים הם "בלי להרוג" אז אני באמת אתאמץ טיפטיפונת ונראה מה יצא.
18.
התייצבו למשתה מוכנים לסעודה
שני שיכורים ומדלן החמודה
לאחר ארוחה טובה ודשנה
הוא הזמין אותם להשאר לשינה.
החל החתול מתנשם ומתנשף
את השלושה כך הוא כישף
בראשית הלילה על הבחורים הערים
והתעלס עימם כנסיכה עם שרירים.
(עצה לממשיכים: אך גמר ומיד, נחה עליו שוב רוח חתולית
ובפני מדלן הופיע כנסיך עם טלית).
:0)
לסיגל – סליחה, לא ראיתי את ההמשך שלך. אז אני ממשיך כמס" 19 – למחרת, לאחר הלילה הסוער הגיש להם ארוחת בוקר שכללה:
18
מנה ראשונה: סלט עם צנוניות
מנה שנייה: שרימפס עם אטריות
מנה שלישית: מיקס של חומרי היפנוט
שהפכו את השלושה לבובות על חוט.
וכך נשלחו לבית האוליגרך
לשרת בערב המסיבה שערך –
מלצרית, ברמן ושף
בפיקודו של החתול המכשף.
הי אורן, אוי אורן …ואני תכננתי להם ליל עינוגים בסגנון מופע הקולנוע של רוקי אבל "לא נורא חבר ישנן צרות גדולות יותר".
20.
להיות שלוש בובות על חוט
נשמע דבר מאוד פשוט
אך כשחתול אוחז חוטים
וגם מתעסק בלהטים
מרוב מאמץ התנשפות וכישוף
החלו השלושה עם המנות לעוף.
נבהלו האורחים נמלטו בקול שאון
"נו טוב" חייך החתול אקחם שוב אלי לישון.
21
בלילה השינה של ארבעתם נדדה, לכן התאספו לשיחת ועידה.
האוליגרך, בוודאי כבר ניחשתם,ידידי
עשיר עם קֵש אבל טפש, לכן הוחלט אותו לרושש.
(בכסף שיגזול, חשב החתול, יוכל לאכול
ביצי שלו, לקרדה וקוויאר
עד קץ הימים – עד שיהיה חתיאר).
זוהי המזימה, בקיצור ובתמצית
והשלושה? הבונוס המובטח את דמיונם הצית.
22
אך שוב החתול את קלפיו טרף
כמו רוקי (עם זנב) לפניהם טפף;
הוא לבש קומבניזון על בשרו ולא עוד
וקשר בין אזניו סרט ורוד.
רוכב ושוכב, מכשף ונושף,
לכל אחד בחיקו יש חתול מתלטף.
וכשהשלישיה שכחה מהבונוס שמן
החתול הוציא מהם "אלוהים!" ו"אמן!"
23.
הקיצה מדלן בתמהון גדול
בין ידיה נח לו חתול בבייבי-דול
תרה אחר שני חבריה
כשהיא חשה מאוד את אחוריה
היא זוכרת… סעודה, אוליגרך ותכנית
היא זוכרת… תעופה, חוטים ונסיך (עם טלית?)
מעבר לכך, היא לא בטוחה
שאת הלילה הזה היא בילתה במנוחה.
24
ויהי ערב ויהי בוקר ומדלן מן הרפש
הקיצה מן ההיפנוט, עשתה חשבון-נפש.
וכה אמרה לעצמה בלי קול:
"הפסיקי לטמון את ראשך בחול!
פעם שאפת להיות נסיכה
איכה הדרדרת למאורה מסריחה?!
אם תרצי (באמת) – אין זה חלום
למרות כל מה שחווית עד הלום".
25
מדלן עברה מחלומות למעשים
מיד העירה את שני הברנשים.
החתול ישן, הם יצאו לדרכם
את כלי הכישוף הסתירו בחיקם.
סוף סוף מתחיל מסע החיפוש –
מזרח ומערב, מהודו ועד כוש.
עוד נגיע אל הנסיכות המובטחת
גם אם נאכל קש ונחלה בקדחת!
25
מדלן עברה מחלומות למעשים
מיד העירה את שני הברנשים.
החתול ישן, הם יצאו לדרכם
את כלי הכישוף הסתירו בחיקם.
סוף סוף מתחיל מסע החיפוש –
מזרח ומערב, מהודו ועד כוש.
עוד נגיע אל הנסיכות המובטחת
גם אם נאכל קש ונחלה בקדחת!
25
מדלן עברה מחלומות למעשים
מיד העירה את שני הברנשים.
החתול ישן, הם יצאו לדרכם
את כלי הכישוף הסתירו בחיקם.
סוף סוף מתחיל מסע החיפוש –
מזרח ומערב, מהודו ועד כוש.
עוד נגיע אל הנסיכות המובטחת
גם אם נאכל קש ונחלה בקדחת!
בטעות, הלחיצה הניבה 3 העתקים…
26
תחנה ראשונה: בקתת הקש על שפת הנהר –
עדי יסוד נחריבה עולם ישן.
תחנה שנייה: אב יקר, בעל הבר
לא יסרב לבת על צידה במזומן.
הברנשים התבלבלו כשהריחו את היין
מדלן בם האיצה עם מכה על אחוריים:
את הבר נשאיר מאחורינו, בינתיים
המוותר על הבלים, יזכה שבעתיים.
היי אורן, יופי שהצטרפת.
להזכירך, זה היה ארמון מקש ולא ביקתה! ואז ההחרבה שבשורה השנייה יותר מוצדקת… ארלט
תודה,ארלט. מקבל התיקון מבקתה לארמון.
בעניין ההצטרפות – דיר בלאק, אני מהזן שאוהב להשתעשע בלי להתחייב…
27
מדלן בם האיצה עם מכה על אחוריים מאוהבים בחמדתם הביטו בה השניים
כל שתרצה עד חצי המלכות איתה הם הולכים לחפש נסיכוּת
על גבם העמיסו תרמיליהם ואל מדבריות השיח" שמו פעמיהם.
מדלן בראשם מדלגת בקלילות , כל צמח בר טועמת בהתפעלות.
לפתע ראו עיניה צמח מוזר, הגישתו לפיה טעמו כה מר.
אחריה בחשש הביטו השניים כשלמדלן דיברה והתהפכו לה העיניים:
"ראו איך המדבר עטה צבעים, איכלו מהצמח, אלוהים הוא כה טעים"
אהממ… (שורה שמינית נפלה)
27
מדלן בם האיצה עם מכה על אחוריים מאוהבים בחמדתם הביטו בה השניים
כל שתרצה עד חצי המלכות איתה הם הולכים לחפש נסיכוּת
על גבם העמיסו תרמיליהם ואל מדבריות השיח" שמו פעמיהם.
מדלן בראשם מדלגת בקלילות , כל צמח בר טועמת בהתפעלות.
לפתע ראו עיניה צמח מוזר, הגישתו לפיה טעמו כה מר.
אחריה בחשש הביטו השניים כשלמדלן דיברה והתהפכו לה העיניים:
"ראו איך המדבר עטה צבעים, איכלו מהצמח, אלוהים הוא כה טעים"
"אם אין שיכר" חשבו השיכורים "עם צמח מר אולי דברים קורים"?
28
מן הצמח המר טעמו השניים
וחיש קל התהפכו גם להם העיניים:
המדבר היה סגול מפוספּס
בפסים של ירוק זרחני, מנופס.
איגואנדון חייכני מתחת לעץ
ליקק בשלווה שלגון נוצץ,
וארבעה קיפודים נשאו באפיריון
נסיך צפרדע בגלימת עיתון.
29
מדלן לא האמינה למראה עיניה
בחיל ובתדהמה נקשו שיניה –
ממרחק של מטר, נסיך עם כתר
שלגון, אפיריון וכל היתר.
לפתע, רעש זעזע את המדבר
נהר של לבה גלש מראש ההר.
מדלן והברנשים נסו בבהלה
צמח מר?? לקח מר!! בתור התחלה.
30
על נהר הלבה בא רכוב השד,
מלך המדבר מעולם ועֵד,
יורק דם ואש, מראשו עולה אד.
הו אלוהים! הצילני משטן ומזֵד!
כה זעקה מדלן בבעתה
ושני הברנשים זעקו איתה.
אז קרה נס, יד אלוהים היכתה
את המדבר מן השד ומלוויו ניקתה.
יד אלוהים הכתה ואת המדבר נקתה
בינתיים, האיגואנדון החייכני שמתחת לעץ סיים ללקק ת"שלגון הנוצץ,
סביב מדלן וחבריה התחיל להתרוצץ מדלן נרגעה דיבורה שוב מתלוצץ.
"התרצה אלינו איגו להצטרף?" איגו רק חייך והחל להתעופף…
הביטה מדלן בצפרדע הנסיכותי
וחשבה לעצמה :"היוכלו הקיפודים לשאת גם אותי?"
שקיעה מרהיבה במדבר צבעוני ומדלן חיוורת ובוערת ממלמלת "הנני"
"הננך, הננך" אמר הצפרדע מודאג ומחייך, על רגליו העקומות כרע ואת מדלן בשיקוי חיים השקה.
32
השיקוי מיד החל לפעול
והצפרדע את מדלן החל לבעול.
הברנשים ראו זאת ונחרדו –
הלטובת צפרדע הם נבגדו?
אז נשאו עיניהם לשמיים
ודמעותיהם ניגרו כמים.
אל יד אלוהים שוב קראו לעזרתם
וגם הפעם נשמעה תחינתם.
היות ואמיר בחו"ל ועסוק בדברים חשובים, ננסה למלא את מקומו החסר…
33
יד אלוהים נשלחה ותמלוק את ראש הצפרדע.
ומאז, כל צפרדע (נסיך או חסר תואר) יודע:
על צפרדע לשכון בשלולית או בבריכה,
ואל לו לקפוץ על כל חתיכה.
הברנשים נשמו לרווחה, אך בטרם פרשו למנוחה,
הגיח שייח רכוב על סוס, ראה את מדלן, התאהב בלי היסוס.
"הו נסיכת לבי, כה הכביר מלים, אתן לאביך 40 גמלים!
נחיה באושר ובעושר, ואל תדאגי בקשר לכושר".
34
העיסקה: מדלן תמורת גמלים
בראש הברנשים היכתה גלים:
"ניקח ת"גמלים, נמכור ונתעשר
ומיד ליועץ השקעות נתקשר".
גם מדלן התלבטה לא מעט
בין נימוקי נגד ובעד:
"השייח נראה כמו נסיך, כמעט,
החיפזון מן השטן, נתקדם לאט".
35
בלי חיפזון, בלי חיפזון,
מדלן חשבה במהירות של חילזון
השיח" לא ניחן בסבלנות של ברזל
אז שילח אותה ממנו לאלף עזאזל
ניסו הברנשים עם מדלן לשוחח
אך זו לא הפסיקה לבכות ולהתייפח.
כך, באין גמלים ובאין נסיכים
המשיכו החברים לנוע בדרכים.
36
מדלן והברנשים נעו בדרכי המדבר
עייפים ורעבים, מדלן בלב נשבר.
לפתע ממרחק ראו חיזיון
נאדר מעבר לכל היגיון.
ארמון רם עם צריחים שט בְּאגם
מסביבו נימפות בצבעי ארגמן.
הלכו כחולמים אנה ואנה
התקרבו וראו – זו פטה מורגנה.
37
החיזיון המופלא נמוג / הם ישבו באפיסת כוחות.
חלום הנסיכוּת נסוג / בזכרונם עלו ריחות
מאכלים טובים ופינוקים / מימי הבר וסעודות החתול –
בלי מחוייבות ובלי חוקים / עם צחוק ועם היתול.
מה נעשה, שאלו / נזכרו בכלי הכישוף
מן התרמיל העלו / ערכה להגשמת כיסוף.
ברנש א": הבו לי סיר בשר / ואם לא – אני גווע!
ברנש ב": זה הלילה השנים-עשר / בלי סקס, אני משתגע!
(לידידי,
הסתיימו שמונה שורותי ולא נשאר לי מקום למדלן. המשיכו אתם).
אמרה מדלן: הו מה קשים חיי כבחורה
אולי אבקש להחליף לי ת"צורה
נראה כי שינוי הוא בקשה מעולה
תנוני לחשים ואהי לחתולה
אה וגם, הבו לי חתול טזאו
שילחש באוזני מיאו מיאווו
כלומר הבו לי חתול חתיך
שיהיה לי… לנסיך.
(*טזאו-אמור להיות חתיך סקסי לוהט… בפורטוגזית).
39
מוזגוביה, פילגש המלך, התעוררה בבוקר בחניון המדברי.
בואו, בואו, חתלתולי, אהובי, מדלן! טזאו!
די עם הילולת הזנונים על קיבה ריקה, זה לא בריא!
ואתה, בעל בשר, זולל בשר על הבוקר, עדיף קקאו!
בואו, בואו, יקירי, בבות עיני, נתכונן,
נמשיך במסענו אל משתה המלך, הערב.
גם אתכם למשכב המלכותי נזמן.
שם, יחדיו, נעלוז ונשמח, נתעלס בלי הרף!
לידידי באשר הם – שכחתי לציין – אני נוסעת לשבועיים. המשיכו בלעדי. אנא, אל תנטשו את מדלן ושות"…
40. מוזוגביה הפילגש נשקה לחתולים
מדלן וטזאו לפתע, הפכו לחיילים
למרות התקלות
הידועות במשאלות
המשיכו השניים בליקוקים והילולים.
וכמה נבהלו החברים השיכורים
הנה מדלן… חתול, מדלן… חייל,
האם הגיע חג פורים?
41
במשכב שיגולי סטרומבולי הראשון
יללות עינוגים, שמחה וששון-
מוזגוביה והמלך, חתולים ארוכי לשון.
אך בטרם הגיעו אל השיא הנכסף
סודם של שלושת ידידינו נחשף
(כי שכחו לערבב עם השיקוי תוסף).
המלך ציווה לכלוא את הברנשים
ואת מדלן להשליך לארמון הפילגשים.
הי לכולם, חזרתי מחו"ל. גם אני הרגשתי שהגיע הזמן למסעות חדשים. אני מציעה להפרד מהסיפור עם סוף כהלכתו… מי שמעוניים יכתוב סיום לסיפור על השלישייה מהבר: "אחרי 20 שנה – סוף סיפור המעשה".
אפשר למספר את קטעי הסוף, אם יהיו כמה.
סוף סיפור (1)
מדלן ושני הברנשים
לצערנו, הפכו להומלסים.
עיריית אילת שיכנה אותם במקלט
בכתיבת זכרונות מצאו מפלט.
וזה המוטו לספר(יתפרסם בעוד שנתיים):
"שלושה חסרי מנוחה חיפשו מלוכה
לא מצאו מנוחה וגם לא מלוכה, בינתיים
עדיין במבוכה, יושבים על המדוכה.
חה חה חה – סוף
נכנסתי לבלוג, ואת מי לא מצאתי? חיפשתי וחיפשתי והגעתי לארכיון. ארלט, לעשות סוף – רעיון טוב!
סוף סיפור המעשה – (2)
אחרי 20 שנה, מה עלה בגורלם?
הם כנראה ממשיכים לנדוד בעולם.
בכל פעם מתחילים מחדש עם תקוות
ומסיימים כל פרק מוכי אכזבות.
איש אינו יודע היכן הם עכשיו.
לשווא שאלתי כל עובר ושב.
אם תפגשו אותם, ביקב או בגורן,
אל תשכחו למסור להם ד"ש מאורן.
שכחתי לתקן משהו. בהמשך מס" 41 נפלט לי בטעות בשורה האחרונה ארמון במקום, כמובן, הרמון. לשם הוכנסה מדלן…
התחשק לי לכתוב עוד סוף – יותר מפורט…
אחרי 20 שנה – סוף (3)
דמויות משנה:
האוליגרך התחתן עם אינה והיגר לארגנטינה.
המלך הודח וראשו הותז. מוזגוביה מאז
מוכרת גופה בפרוטות. החתול נהיה חתול אשפתות
(ללא כלי הכישוף איבד כוחו). השייח השתמש במוחו –
חפר בארות מים, מצא נפט, התעשר שבעתיים.
במדבר הופרחה השממה, הצמח המר גדֵל בחממה.
שד המדבר כבר לא רלבנטי, עשה הסבה, נהיה גבר שרמנטי,
נהג קטר ברכבת שדים, בחופשות מסיע הרבה ילדים.
ובעל הבר, אחרון חביב, פרש לבית אבות בתל-אביב.
הגיבורים הראשיים:
ברנש א"- שף ראשי במסעדת בשרים, שומר לעצמו את הנתחים היקרים.
ברנש ב" – גורו של טנטרה חושית – לכל אשה, בחינם, הדגמה אישית.
מדלן – התאהבה בבחור יווני, יפה כמו אפולו, אבל עני.
חיה איתו בכפר קטן בהרים, לפעמים מתגעגעת לימי הנעורים.
מתנחמת בזרועות היווני במיטה ומקנחת עם כוס אוזו. נראתה
לאחרונה עם ששת ילדיה, היא די מרוצה מחייה.
תם ונשלם סיפור המעשה, בשלושת המוסקטרים של העידן הזה.
וזריזי העט? – ממשיכים בדרכם (העקלקלת אף היא); נאחל לכולם בהצלחה – לו תהי!