אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך
הקול האחר: ושני שירים מתוך ספר הפסטיבל
.gif)
השנה מזמין אתכם פסטיבל השירה הבינלאומי "שער" להקשיב ולשמוע את "הקול האחר", הקולות הפחות נשמעים, אך בשום אופן לא הפחות מעניינים. "שער" יארח משוררים בני מיעוטים לשוניים ואתניים, משוררים ישראלים הכותבים גם ביידיש, רוסית ואנגלית, ומשוררים מרחבי העולם כמו המשורר הבאסקי ריקרדו אָרֶגי, מספרד; המשורר הפלמי וילֶם רוֹגמן מבלגיה; המשורר לי לי, שעקר מסין לשבדיה, או המשוררת הכורדית בֶּז"אן מאטוּר מטורקיה. "הקול האחר" הוא גם קולה של אנושות במצוקה שמביא אלינו ג"וליוס צ"ינְגוֹנוֹ, מזימבאבווה, או של אנסמבל "נא-לגעת" שחבריו החירשים- עיוורים מגיעים אלינו מן הדממה והחשכה.
יומו השלישי של הפסטיבל יתקיים מחוץ לערים, בכפר ערערה שבוואדי ערה. שם, בצד השירה, גם יעלה תיאטרון דיוואן אלָג"וּן מיצירתו הרדיקלית של המשורר מוד"אפר אל-נַוואבּ שעוּנה וסורס בידי השלטון הסדאמי בעירק. "הקול האחר" והלא מספיק מוכר שגם הוא יישמע הפעם ב"שער" הוא קולם של שכנינו, בני לבנון וירדן.
לא שכחנו גם את העובדה הפרוזאית שה"אחר" הוא גם הקול החדש, שעדיין לא הִכרנו: "קבלת שבת בכנסיית עמנואל" תארח משוררים צעירים ומבטיחים; בחצר סוזן דלאל יצמח השנה עץ שיניב שירים של משוררים חדשים; ומדי יום יפעל שם גם הייד-פארק-שירה, שבו נוכל לשמוע גם קולות שטרם שמענו.
כל זה לצד מיטב היצירה המקומית – מן השירה ועד לדיאלוגים עם אמנויות אחרות במיטבן. קצר פה המצע, אבל אתם מוזמנים ביותר להציץ בתכנית המלאה: www.helicon.org.il
ולבסוף – הזמנה אישית לשולחן עגול בהשתתפות מוטי גלדמן, אגי משעול ובהשתתפותי, בהנחיית יצחק לבני, שיפשפש בקרביה של השירה הארוטית וינסה להבין את הנפש האנושית בראי השירה הזו, ביום שישי בשעה שמונה בתיאטרון ענבל, סוזאן דלאל.
בז"אן מאטור היא משוררת כורדית צעירה מטורקיה, שגדלה בכפר השוכן על חורבות העיר החיתית העתיקה מאראס. ג"וליוס צ"ינגונו מזימבבואה עבד רוב ימיו במכרות הפחם. הוא התגלה בפרסום על תקליט ויניל שהוציא עם כמה חברים. שניהם ורבים אחרים יקראו משיריהם בפסטיבל השירה הבינלאומי "שער" בשבוע הבא.
בֶּז"אן מאטוּר | טורקיה מטורקית: רות כריסטי, אמיר אור
דִּבּוּר עִם אַלְלָה
אַלְלָה הֵקִיץ בַּאֲגַם הָרִים.
הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ הַמָּאֳרָךְ וְהִבִּיט סְבִיבוֹ.
מַה יָּפֶה הָעוֹלָם!
הוּא חָזַר לִישֹׁן. לִבּוֹ לֹא יָכוֹל לָשֵׂאת זֹאת.
חֲסַר לֵב. וַאֲנַחְנוּ, שְׁאֵרִיּוֹת הַלַּבָּה שֶׁלּוֹ,
פּוֹרְעִים אֶת הַגַּל.
מְזַעְזְעִים אֶת הָאֲגַם בְּאֶבֶן טְרוּדָה
מְמַלְּאִים אוֹתוֹ בְּצַעֲרֵנוּ.
ג"וּליוּס צ"ינְגוֹנוֹ | זימבבואה מאנגלית: יעל גלוברמן
חֲרָטָה
אֲנִי נֶאֱבָק לַחְדֹּר
לְלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים
אַךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת
אֲנִי מוֹצֵא
שֶׁהַמַּאֲמָץ הָיָה לָרִיק –
מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים לֹא נִמְצָאִים בְּלִבָּם שֶׁלָּהֶם
הֵם מִצְטוֹפְפִים בִּלְבָבוֹת אֲחֵרִים.
עוד משירי הפסטיבל:
לי לי: יחסים עם סיני בפסטיבל השירה הבינלאומי
כלה כורדית מקושטת למוות, ועברית סקסמניאקית
יפים השירים. הוקסמתי מהשיר על החרטה.
אתה מן הסתם יודע, אבל במקרה שלא: המלה "שִער" בערבית – עם חיריק באות ש ושווא באות ע – פירושה "שירה". איך יצא מתאים.
בהצלחה בפסטיבל!
מעניינים שני השירים.
שתי השורות האחרונות בשיר השני הן חוכמת חיים חובקת זמן ומקום.
בהצלחה.
תודה איציק. הבאתי דוגמיות – ויש עוד הרבה במקום שממנו באו אלה…
שירים מיוחדים. בהצלחה עם הפסטיבל השנה. יהיה מעניין.
תודה, איריס. באמת שונה. כשמפנים את המבט מהזרם המרכזי, הנשמע, מוצאים הפתעות די מדהימות.
אמיר, אהבתי את השירים. אולי ליבו של אלהים לא יכול לשאת זאת כי מרבית האנשים מצטופפים בליבותיהם של אחרים. זו באמת סיבה לחרטה. של אלהים.
בהצלחה עם הפסטיבל.
תודה, מירה :)))) איך התכת את שני השירים לאמירה אחת! וטעמך עמך…
אהבתי את השיר השני. מאד אוניברסלי..
יפה השיר השני. התרגום בהיר ונקי. האמירה מדוייקת.
בהצלחה אמיר, אשתדל להגיע ביום שישי.
השיר השני פשוט מצוין… 🙂
כמה יפים שני השירים, אמיר, בהם תמצית החוויה האנושית האקסיסטנציאליסטית: האחד מתאר מנקודת ראות זאת את אדישות האל המותיר שאריות לבה געשיות ,שהם אנחנו, והשני את בני האדם ,אותם שאריות לבה המצטופפים בלבבות של האחרים, לא מחוברים לליבם ,ואיזה משחק מילים נפלא ואקראי בין הלבה ללב , יפה הבחירה, אמיר ובהצלחה
אולי כדי שלא יהיה חסר לב כלפנו אנו צריכים להתחבר תחילה אל ליבנו זוהי מסקנתי משני השירים ומחווית החיים העולה בהם
חנה, נדמה לי שאפשר להחליף את אללה ב"התודעה" או אפילו במנת קשב בזמן הווה.
"מְזַעְזְעִים אֶת הָאֲגַם בְּאֶבֶן טְרוּדָה /
מְמַלְּאִים אוֹתוֹ בְּצַעֲרֵנוּ". הוא סימון די מדויק של המצב האנושי, ואולי אף כולל יותר מאשר "לֹא נִמְצָאִים בְּלִבָּם שֶׁלָּהֶם" אם את מבינה זאת כרגש. אם חושבים על זה כמוקד של תשומת לב הדברים דומים, אבל לתודעה האנושית כמעט כל דבר משמש כדי להיות במקום אחר.
הליבה היא לבה שכלל לא נקרשה, חנה. השיר הראשון מצריך מחשבה די מעמיקה, אבל השני אומר אמת פשוטה ויסודית לגמרי: שאין אהבה בלבו של מי שאינו יודע לאהוב את עצמו.
בכיף, שירה. להתראות בשישי!
שירים נורא יפים. והראשון מאוד דיבר אלי אישית.
ושיהיה בהצלחה!!!
מאוד אהבתי את השיר השני. שנון ומיוחד.
תענוג של שירים.
תודה אמיר ובהצלחה!
יה אללה, אמיר, הלך הזימבבואי אצל הטורקי ויצרו דיבור אלוהי.
בהצלחה!
מדהים.
תודה
אמיר
בֶּז"אן
ג"וּליוּס
יעל
רות
נמחוק גבולות מזוייפים
תודה גרא. הלוואי ונמחק, ולו גם קצת יותר.
שני השירים מדברים על איך שאנחנו יוצרים את הגבולות בינינו לבין עצמנו והעולם.
הי אמיר, בכל פעם שכאן בבלוגיה מפרסמים אירועים אני מאוד רוצה לבוא ואני תמיד נשארת ברצון. אין לי חברים שאוהבים שירה והכל רחוק לי. לערערה אני דווקא קרובה אבל מה שמעניין אותי לא מופיע שם. (הצגה בערבית? מה לה ולפסטיבל שירה ונראה לי שכמו בהופעה של מחמוד דרוויש רק ערבים יבואו והרוב יהיה בערבית).
אגב לגבי פיירוז, שאוהבת את שירתה, נדמה לי ששיריה לא נכתבו על ידה , היא רק שרה אותם.
ולסיום, גיליתי שכל הפרסומים האלה על מופעים נורא מעציבים אותי. בסוף אני רק קוראת את כולם כותבים איזה כיף היה ומקנאה מאוד.
לגבי שני השירים המתורגמים אגיב בנפרד אחרי שהעצב יחלוף. והתגובה הרגשית שלי, נו, אני כזאת, משתפת ומשתפת ומשתפת זו כנראה דרכי להשתתפות.
שיהיה בהצלחה והרבה אדרנלין.
סיגל.
סיגל, בערערה יהיה מה לשמוע: יקראו גם המשוררים חיים גורי, טהא מוחמד עלי, אמירה הס, שודיפ סן מהודו, וואאל עמורה מירדן, ובלה קלארה ונטורה מקולומביה. תהיה מוסיקה עם עלא אבו עמארה שהוא מוסיקאי מחונן וההצגה היא עם תמליל עברי, והיא על המשורר העיראקי מוד"אפר אל נוואב, עם קטעים משירתו.
ולמה לקנא? בואי למה שרק בא לך.
תודה אמיר על התגובה המפורטת. הקשר שלי עם ערביי הסביבה שלי הוא בדרך כלל קשרי "מסחר", (הם מוכרים ואני קונה) אחרי האינתפאדה השניה אני לא מתה עליהם וצריכה לערוך פיוס עם עצמי בשביל להתעניין בהם מבחינה שירית.
לגבי להגיע לאן שאני רוצה אז זו הסיבה שציינתי שאין לי חברים שמתעניינים בשירה. תמיד אומרים לי: "זה שלך" ו"את לא צריכה אותנו תהני לך" וזה לא נעים או שאני לא רגילה ללכת לבד לשום מקום. (שלא לדבר על זה שבימי סוף השבוע מדובר על ממש לצעוד עד תל אביב או יפו בשעות האלו ולא נראה לי:0)
לגבי הקינאה, זו לא באמת קינאה זו מילה לא מתאימה רק שאין לי את המילה המתאימה. (גם לא באנגלית).
(אז יש לי בעיה עם הקהל בערערה, בחורה יהודיה לבד בתוך כפר ערבי…לא, לא נראה לי, זהו, כנראה שהבהרתי לעצמי ).
:0)
סיגל, הפסטיבל נערך בשוליו המערביים של הכפר, מחוץ לו – בבבנין הקניון הצמוד לתחנת הדלק. אשר לקהל – אין לי מה לומר על חששות מסוג זה, אבל אני מניח שכמו בנצרת בשנה שעברה, נראה שם שלושת רבעי אולם עברי.
ומה על השירים?
הגבתי למטה על השירים, אבל רק מהקריאה הראשונה. השיר הראשון מצריך יותר מזה וזה משהו שאני הכי אוהבת בשיר.
אגב, שני האזורים שציינת שונים. בנצרת ובחיפה מתקיים דו קיום בצורה הרבה יותר מוצלחת מאשר באזור אום אל פאחם. באזור שלי הערבים יותר כפריים ואום אל פאחם זה מקום שיהודים ממש נמנעים מלהכנס. זה לא נצרת כאן. אם יגיעו יהודי הסביבה לערערה זו תהיה הצלחה לא רק לשירה , זו תהיה הפחת תקווה מחודשת לאזור הזה ואיחולי ההצלחה שלי כאן מוכפלים.
דבור עם אללה.
מי שלא ראה את האגם הזה בעיניו –
לא יאמין.
כן, וגם שאריות הלבה, שאנחנו.
והפעם, בלי אזמל וניתוחים.
זה מקסים.
מקסים.
מקסים.
אמיר, הצעת לנו שני מתאבנים לפתיחה
נשארנו עם טעם של עוד.
יש עוד הרבה – בספר ובפסטיבל. את מוזמנת לבוא!
יש עוד הרבה – בספר ובפסטיבל. את מוזמנת לבוא!
תודה, מירי. התגובה שלך היא שיר בפני עצמו.
מי שלא ראה את האגם הזה במו עיניו לא יאמין…
נושא הפסטיבל חשוב ומעניין. לצערי לא אוכל להגיע, אבל מקווה לרשומות או קישורים.
שירו של ג"וליוס צ"ינגונו נפלא בעיני.
תודה, סמדר. תוכלי להתנחם בספר הפסטיבל…
יפה. במיוחד אבהתי את הזימבוויאן.
תודה, אומי. "זימבבואי" וזה באמת נשמע זימבבואית.
שירים יפים, במיוחד אהבתי את הראשון. בהצלחה בפסטיבל! ואני גם מקווה לבקר, לפחות את השיר שלי בעץ המשאלות… סתם… וברצינות: מקווה לבקר ולשמוע עוד מהיופי הזה של שירת העולם! כה לחי!
תודה, תמר. אחפש שם את שירך גם אני. להתראות בפסטיבל!
נשמע מעניין.
התחברתי יותר לשיר השני.
אתה יודע גם טורקית ??
לא, לא יודע טורקית, אבל רות כריסטי יודעת…
הי אמיר, אהבתי את התרגום שלך מאוד. מעניין איך לב ולבה נאמרים בתורכית. השבוע קראתי משהו שלאודן כתב על תרגום בהקדמה לספר מתורגם של קוואפיס, שתרגום לעולם לא יהא כמו המקור וחושבת שתרגום שלך כל כך יפה שלא משנה איך המקור.
לתוכנו של השיר, הוא כל כך ציורי עד כדי נגיעה באלוהי ואללה מפסיד שהוא הלך לישון.
השיר שתרגמה יעל יפה גם הוא בעיניי ואינני חושבת שכניסה ללב אנשים צריכה להיות כרוכה במאמץ, לדעתי זוהי זרימה טבעית פנימה ואם האנשים לא בלב של עצמם הרי שזה נורא. איפה הם מצטופפים? אולי הפסדתי משהו?(עם השם חרטה זה נשמע כאילו בבית כנסת ואלוהים בכלל לא שם, הוא ישן באגם לפי השיר שלך).
:0)
תודה, סיגל. אולי לא אללה אלא אנחנו שמפריעים את השקט ברעש המחשבות והדיבור חושבים שהוא ישן…
ואשר לחרטה – אכן שאלה היא, על מה, אבל אני חושב שהשיר מתכוון לומר שאנשים אינם אוהבים את עצמם ומצטופפים לשווא למצוא את האהבה אצל אחרים.
חושבת קצת שונה. לפעמים מרוב יופי מרגישים שהלב עומד להתפוצץ אז הוא עצם עיניים . האנשים לא רואים את היופי הזה הם עסוקים בעצב וצרות ולכן הם מאשימים את אללה שהוא חסר לב. האבן הקטנה המושלכת למים ושאריות הלבה שמסמלות את האדם וצרותיו מרמזות אולי שנחפש את היופי, כמו אללה, שנצטרך לעצום עיניים מרוב יופיו המסנוור של האגם. כשאני ממש חושבת על אגם ועל השקט ועל היופי האלוהי, אני קצת יותר מבינה את השיר.
לגבי השיר השני, אכן, אנשים שמחפשים אהבה קודם צריכים להיות בלב של עצמם, כלומר לאהוב את עצמם ואז בליבם שלהם תהיה צפיפות מבורכת של אוהביהם. החרטה אם כן היא לא על הנסיון לאהוב אנשים שלא אוהבים את עצמם (אני בעד לאהוב אנשים בכלל), אלא אולי על כך שהתובנה הזו לגבי אחרים משקפת את מצבו שלו. (מחשבה,מתוך מגילת הפוסל במומו).
:0)
אולי לא כל כך שונה, סיגל. בשיר של בז"אן, מסכים אתך לגבי היופי – כן, יפה מנשוא. אבל אנחנו שאריות הלבה שלו, שאריות של זעזוע יצירתי מסוג אחר, התפרצות שיצרה את האגם. וגם מתנהגים כך – טורדים את היופי כדי לא לראות ולהמשיך בעולמנו הטרוד במקום פשוט להיות (כמו אלוהים) וכך "ניצלים מגורלו".
שאריות הלבה שלו על פי הבנתי הן שאריות הלב של אללה שגעש מרוב יופי, אולי הסבר כפרי לפעילות הר געת במיוחד אם הוא מתואר כבעל ראש מוארך, הנזקים שנגרמים לסביבה הם כנראה הסיבה שהוא מואשם בחוסר לב ונחמד לחשוב שהר געש הוא התפרצות לב למראה יופי. שוב, שאריות הלבה הם אלו שנותרים עם הצרות שלאחר ההתפרצות הגעשית שלא מסוגלים לראות את היופי. אם התמונה הראשונה נכונה שהיא מהסיפור הפרטי הקטן אולי מאיזו חוויה באיזה הר בתורכיה, אזי אחר כך לוקחת אותה אל היופי הכללי והאדם באשר הוא ואז כנראה שחשיבתנו באמת דומה. או שלא?
:0)
זו קריאה יפה מאוד, סיגל.
הייתה יכולה להיות אם תורכיה הייתה הוואי…הר געש בתורכיה? (אולי, אולי לא, מי יודע, אני לא).
:0)
ודאי שהיו שם הרי געש פעילים… אבל מזמן. הרי עכשיו הלוע הוא אגם ואנחנו שאריות הלבה.
מסקנה אפשרית:עורה אדם, אל תהא מוטרד אם אינך נרדם. מחר תישן טוב. או שלא.
בשיר של ג"וליוס השאלה אם המצב הזה חל עליו או לא, חשובה: הוא אומר שהמאמץ לחדור היה לריק – אבל האם לחדור, משמעו "להצטופף" בליבם כמו שהם עושים? אם כך זה גם גורלו של החודר לליבו של הכותב. אבל היא לא חשובה בגלל המקום שממנו הוא רואה את עצמו, אלא משום שהשאלה אם אדם שכן נמצא בליבו יכול להגיע ללב אחר נשארת שם תלויה באוויר.
אם כן, בהנחה שהוא נמצא בליבו הוא כותב "לעיתים קרובות" מכך עולה שלעיתים רחוקות הוא חודר ללב של זה שליבו כן עימו. נו, אז אלו כנראה האהבות הנכונות. מה שעדיין לא ממש הבנתי זה איפה כל האחרים מצטופפים, מה זה בליבם של אחרים? לאהוב את כולם בלי לאהוב את עצמך? זה לא אפשרי בכלל לדעתי.
נכון. אבל אני חושב שזו אמירה אירונית:
הם מצטופפים שם כדי למצוא אהבה, אבל האהבה היא הרי בליבם.
מניחה שהכותרת עושה לי כאן מעין "כלא תורכי" למחשבה. חרטה על מה? על המאמץ? כשמבינים שהאנשים לא בליבם לא אמורים להתחרט אמורים לדעתי להעצב. חרטה אם כן מחייבת אותי לחשוב שוב שזה הרבה יותר אישי.
חושב שאת צודקת.
חרטה זה משהו יותר אישי. נניח שאת מחכה למישהו שאת רוצה להיכנס ללבו, שהוא בדרך הביתה, ואז נשארת עוד קצת ערה וקפה ביד…התקוה הזאת לא עוזבת אותנו. והחיפוש הזו יכול להפוך להיות להתמכרת בצורה מסוכנת.
אבל יש הבדל בין אכזבה לחרטה. תלוי בנחמדות שלך בעצם.
לא ממש הבנתי את ההסבר האחרון. תלוי בנחמדות? אני חושבת שגם אנשים לא נחמדים יכולים להכנס ללב שלי כי נחמדות היא לא מדיד אצלי. אבל…אנשים יכולים להיות נחמדים ועדיין להיות כאלה שלא אוהבים את עצמם אז… אני מבינה שממש לא הבנתי את ההסבר שלך.
ב"נחמדות" התכוונתי לאהדה. אם אין לך מספיק מזה, אתה הופך את האכזבה מזה שאנשים לא נמצאים בליבם לחרטה על המאמץ.
אני מאמינה שאל הפסטיבל יגיעו אנשים שנמצאים בליבם, ואז צ"ינגונו יוכל לכתוב שירים על לבבות מלאים באהבה.
תודה!
כמה מרענן! ביחוד השני בתרגום של יעל — קומפקטי כמו שאני אוהבת.
תודה, סבינה. ולמה שלא תפרסמי משהו מתוך התרגומים הנפלאים שתרגמת לכמה מאורחי הפסטיבל הבינלאומיים השנה?
מזל טוב ובהצלחה בפסטיבל!
הבחירה להתמקד ב"קול האחר" היא רעיון מצוין, שמתאים היטב לרוח של פסטיבל שער מראשיתו. בהחלט מעלה געגועים… (-:
רונן, תודה על האיחולים. וגעגועים, בהחלט. אתה חסר.
יפים השירים ומעשירים את עולמי.
נהדר עדנה, תודה. ואלה כמובן רק דוגמיות משני המשוררים הנפלאים האלה.
עוד עושר לא מועט שמור למבקשיו בפסטיבל ובספר.
היי אמיר.שני השירים מקסימים ובחירה מצויינת לטעימה מהפסטיבל.הלוואי ויכולתי עוד.אני מאמינה ששני השירים היו מעלים לחלוחית גם בעינו של אלוהים.המון הערצה ואיחולי הגשמה לכבוד שער 2008.
תודה שירית היקרה. קצת לחלוחית לא תזיק לכולנו 🙂
אמיר, מרגש הרעיון של פסטיבל ובטח ובטח בנושא של שירה. בכל זאת מדינה קטנטנה לנו ומצליחה ליצור התרחשות מרוממת – זה בהחלט כבוד, לא?.
"דבור על אללה" -מַה יָּפֶה הָעוֹלָם!… נכון הלא חשובות העובדות- העיקר האמת?…:)
הכוונה -בלי "ה"– לא חשובות העובדות – העיקר האמת…אפס שמעתי את זה לאחרונה, אולי אתמול…:)
השיר השני מדהים – כל כך "פשוט" איך לא חשבתי לכתוב אותו?!…:)
הרי מי שעסוק בלב של אחרים לא יודע את ליבו שלו…ובטח את הגיבנת בגב לא רואה כי עסוק יותר בגיבנת של האחר…
תמי זה הצד השני של המטבע – "מרבית האנשים לא נמצאים בגבנונם שלהם / הם מצטופפים בגבנונים אחרים", אבל בעצם הצד הראשון עצוב הרבה יותר.
אמיר, המאבק לחדור לליבו של האחר הוא קשה כאשר אין שם למה לחדור- אין שם לב…זה הנורא מכל…
כשהלב כה מצולק וקשה גם אי אפשר לחדור, אבל נדמה לי שמה שצ"ינגונו אומר הוא שגם אם הלב לא קשה, גם אם תחדרי, אין אף אחד בבית. הם הלכו לחפש את האהבה בלב אחר (שגם הוא ריק כנראה)
אמיר, לב צלקת מפרפר אל לב צלקת אחר כדי להחליף חוויות.
תמי, איך זה קשור – "לא חשובות העובדות, העיקר האמת":)?
:))))
ידעתי שתבין ללב…המשוטט בתותי שטותי
תמי "מדינה קטנטנה" יכולה להפוך למרכז תרבותי, אבל בתנאים שבהם מתקיים פסטיבל השירה הבינלאומי בארץ – זו באמת מערכה לא פשוטה.
יש "חצי חרם" פוליטי על ישראל, ואילו המדינה לא רואה בתרבות תעודת זהות, כפי שקורה במערב, ולא מקצה משאבים ראויים בארץ או בחו"ל לתרבות.
ואף על פי כן, בינתיים, נוע תנוע…
במיוחד מרגש האומץ של אורחינו מירדן.
אני מקווה שכולנו נבוא להצדיע למשוררים הנפלאים האלה ולקחת משם מעט עושר לחיינו שלנו.
אמיר, אני מקווה, בטוחה שכל מי שליבו אהבת שירה ואהבת אדם יבוא!.
גם אני רואה בזה ארוע הצדעה לקולות רחוקים שכל רצונם הוא ליצור גשר מילים מעל, מעבר לפוליטיקה של היומיום.
"ארץ קטנה עם שפם" מנסה לקום, להיות עם, חייבת לדעת להקצות גם משאבים לתרבות כדי שלא תפשוט רגל…
אשר אזניים לו ישמע. אני חושב שצ"ינגונו ומאטור מדברים אל האדם שבנו, עמוק מעבר לפוליטיקה של הישרדות וקבוצות. צריך אזניים לזה, שאינן חירשות גם אם אנחנו ב"ארץ קטנה עם שפם" וחונכנו לחירשות-עיוורות מנטלית סלקטיבית לגמרי.
i like the 2 song, "mazal tov" frome cold zalseburg
Thanks, Hani, enjoy your Salzburg