תפילות השבוע: מלחמה ואהבה

המזמור שמשמאל, ח"י בספר התהלים, איננו מזמור תהילה לחיים. הוא אינו קול תחנונים, אינו מזמור חוכמה, וגם אינו מתפעם מיפי הבריאה.

זהו מזמור שמתאר עולם של מלחמת הישרדות כוחנית, ובמידת מה גם את האתיקה של הלוחם. זהו כמעט מזמור "חי מדי" במונחי התקינות הפוליטית: מזמור מאוד לא צמחוני, אבל מזמור שיש בו שירה גדולה, אמת קיומית כנה, ותפילה עברית כפשוטה.

מהי תפילה עברית כפשוטה? דוד ניצל מיד שאול ומודה ליהוה על ישועתו. האל הוא בעל-ברית קיומי לכל מצב בחיים, ולאו דווקא רק למדור הרוח. 

כאן דרוש אולי גשר קטן אל האל שאליו מדבר דוד: אנחנו רגילים לגלגולו היהודי של יהוה, ועלולים לפרש את "מי אל מבלעדי יהוה ומי צור זולתי אלוהינו" כמוטו מוקדם של אמונת הייחוד, אבל אין זה אלא הלל ליהוה בהשוואה לאלים אחרים: "אל" כמו "צור" הוא ציון של עוצמה ("יש לאל ידי"  ומאותו שורש – אֱיָל, כוח) ובמלים אחרות: אין חזק כיהוה.  

יהוה הוא אל עברי המושל בפנתיאון שלם יחד עם אשרה, עשתרת, שחר, שלם, אל, עליון, ושאר אלים ואלות. כפי שמעידה הכתובת מכונתילת עג'רוּד 'ליהוה ולאשרתֹה" הוא היה נשוי לאשרה, וכפי שניתן לראות בתנ"ך עצמו, הוא היה אל סערה (יש גם הגוזרים את שמו מלשון רוח, כמו האווה בערבית). הוא קרוי 'רוכב בערבות' (כמו שמכונה גם הבעל בכתבי אוגרית: 'רוכב ערפת' – מלשון עריף, ענן). יהוה "עבים רכובו המהלך-על כנפי-רוח" (ר' גם תהילים ס"ח, ל"ד), ומרכבתו היא מרכבת עננים.

כאן, ובתנ"ך בכלל, יהוה זוהה לא פעם עם האלים עליון, אל ובעל, לא רק בשמותיו ותאריו אלא גם בתכונותיו ותפקידיו. נוסח הדיבור של התפילה הזו משותף לתרבויות האזור.

גם אם נרחיק עד איי טורקיה ונשווה אותו אל תפילתה המפורסמת של המשוררת היווניה ספפו אל אפרודיטה (סאפפו 1) – שיר תפילה שבּו מבקשת המשוררת מן האלה שתהיה 'בת בריתה במלחמה' – נמצא שהמבנה התפילתי דומה להפליא.   

א  לַמְנַצֵּחַ, לְעֶבֶד יְהוָה – לְדָוִד:
          אֲשֶׁר דִּבֶּר לַיהוָה    אֶת-דִּבְרֵי, הַשִּׁירָה הַזֹּאת
          בְּיוֹם הִצִּיל-יְהוָה אוֹתוֹ מִכַּף כָּל-אֹיְבָיו    וּמִיַּד שָׁאוּל.
ב  וַיֹּאמַר – אֶרְחָמְךָ יְהוָה חִזְקִי.
ג  יְהוָה, סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי:
          אֵלִי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ;    מָגִנִּי וְקֶרֶן-יִשְׁעִי, מִשְׂגַּבִּי.
ד  מְהֻלָּל, אֶקְרָא יְהוָה;    וּמִן-אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ.
ה  אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי-מָוֶת;    וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי.
ו  חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי;    קִדְּמוּנִי, מוֹקְשֵׁי מָוֶת.
ז  בַּצַּר-לִי, אֶקְרָא יְהוָה    וְאֶל-אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ:
          יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי,    וְשַׁוְעָתִי, לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו.
ח  וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ    וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ;
          וַיִּתְגָּעֲשׁוּ,    כִּי-חָרָה לוֹ.
ט  עָלָה עָשָׁן, בְּאַפּוֹ    וְאֵשׁ-מִפִּיו תֹּאכֵל;
          גֶּחָלִים    בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.
י   וַיֵּט שָׁמַיִם, וַיֵּרַד;    וַעֲרָפֶל, תַּחַת רַגְלָיו.
יא  וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף;    וַיֵּדֶא עַל-כַּנְפֵי-רוּחַ.
יב  יָשֶׁת חֹשֶׁךְ, סִתְרוֹ –    סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ;
          חֶשְׁכַת-מַיִם,    עָבֵי שְׁחָקִים.
יג  מִנֹּגַהּ, נֶגְדּוֹ    עָבָיו עָבְרוּ – בָּרָד, וְגַחֲלֵי-אֵשׁ.
יד  וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה – וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ;  בָּרָד וְגַחֲלֵי-אֵשׁ.
טו  וַיִּשְׁלַח חִצָּיו, וַיְפִיצֵם;    וּבְרָקִים רָב, וַיְהֻמֵּם.
טז  וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם,    וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל:
          מִגַּעֲרָתְךָ יְהוָה –    מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.
יז  יִשְׁלַח מִמָּרוֹם, יִקָּחֵנִי;    יַמְשֵׁנִי, מִמַּיִם רַבִּים.
יח  יַצִּילֵנִי, מֵאֹיְבִי עָז;    וּמִשֹּׂנְאַי, כִּי-אָמְצוּ מִמֶּנִּי.
יט  יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם-אֵידִי;    וַיְהִי-יְהוָה לְמִשְׁעָן לִי.
כ  וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב;    יְחַלְּצֵנִי, כִּי חָפֵץ בִּי.
כא  יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי;    כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי.
כב  כִּי-שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה;    וְלֹא-רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי.
כג  כִּי כָל-מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי,    וְחֻקֹּתָיו, לֹא-אָסִיר מֶנִּי.
כד  וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ,    וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲו‍ֹנִי.
כה  וַיָּשֶׁב-יְהוָה לִי כְצִדְקִי;    כְּבֹר יָדַי, לְנֶגֶד עֵינָיו.
כו  עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד;    עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם.
כז  עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר;    וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל.
כח  כִּי-אַתָּה, עַם-עָנִי תוֹשִׁיעַ;    וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.
כט  כִּי-אַתָּה, תָּאִיר נֵרִי;    יְהוָה אֱלֹהַי, יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי.
ל    כִּי-בְךָ אָרֻץ גְּדוּד;    וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג-שׁוּר.
לא  הָאֵל    תָּמִים דַּרְכּוֹ:
          אִמְרַת-יְהוָה צְרוּפָה;    מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.
לב  כִּי מִי אֱלוֹהַּ, מִבַּלְעֲדֵי יְהוָה;    וּמִי צוּר, זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ.
לג  הָאֵל, הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל;    וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי.
לד  מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת;    וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי.
לה  מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה;    וְנִחֲתָה קֶשֶׁת-נְחוּשָׁה, זְרוֹעֹתָי.
לו  וַתִּתֶּן-לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ:    וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי; וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.
לז  תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי;    וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי.
לח  אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי, וְאַשִּׂיגֵם;    וְלֹא-אָשׁוּב, עַד-כַּלּוֹתָם.
לט  אֶמְחָצֵם, וְלֹא-יֻכְלוּ קוּם;    יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.
מ  וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה;    תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי.
מא  וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף;    וּמְשַׂנְאַי – אַצְמִיתֵם.
מב  יְשַׁוְּעוּ וְאֵין-מוֹשִׁיעַ;    עַל-יְהוָה, וְלֹא עָנָם.
מג  וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל-פְּנֵי-רוּחַ;    כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם.
מד  תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי-עָם:    תְּשִׂימֵנִי, לְרֹאשׁ גּוֹיִם;

      עַם לֹא-יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי.
מה  לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי;    בְּנֵי-נֵכָר יְכַחֲשׁוּ-לִי.
מו  בְּנֵי-נֵכָר יִבֹּלוּ;    וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם.
מז  חַי-יְהוָה, וּבָרוּךְ צוּרִי;    וְיָרוּם אֱלוֹהֵי יִשְׁעִי.
מח  הָאֵל–הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי;    וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי.
מט  מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי:    אַף מִן-קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי;

      מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי.
נ    עַל-כֵּן, אוֹדְךָ בַגּוֹיִם יְהוָה;    וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה.
נא  מַגְדִּל    יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ:
          וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ – לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד-עוֹלָם.

בַּת-אַלְמָוֶת עוֹטַת שְׁלַל צְבָעִים, אַפְרוֹדִיטָה,

בָּךְ אַפְגִּיעַ, בַּת-זֶאוּס טוֹוַת הַמְּזִמּוֹת:

בְּמַכְאוֹב וּבְצַעַר, גְּבִירָה,

אֶת לִבִּי אַל תַּדְבִּירִי,

אֶלָּא בּוֹאִי לְכָאן, אִם אֵי פַּעַם

בְּשָׁמְעֵךְ קוֹלִי מֵרָחוֹק נֶעְתַּרְתְּ לִי

וּבְעָזְבֵךְ בֵּית אָבִיךְ

הַזָּהֹב רָתַמְתְּ

מֶרְכַּבְתֵּךְ וּבָאת; דְּרוֹרִים הוֹבִילוּךְ

יָפִים וּמְהִירִים, חוֹבְטֵי כְּנָפַיִם זְרִיזוֹת,

מֵעַל הָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה, מִן הַשָּׁמַיִם

דֶּרֶךְ הַזֹּהַר שֶׁבַּתָּוֶךְ.

חִישׁ הִגִּיעוּ; וְאַתְּ, הַבְּרוּכָה,

בְּחִיּוּךְ עַל פָּנַיִךְ בְּנֵי הָאַלְמָוֶת

שָׁאַלְתְּ מַה שּׁוּב קָרָה לִי וְלָמָה

אֶקְרָא לָךְ הַפַּעַם,

וּבְלִבִּי הַמְטֹרָף מָה אֶחְשֹׁק לִי מִכֹּל:

אֶת מִי אֲשַדֵּל לְהָשִׁיב אַהֲבָה לָךְ הַפַּעַם?

מִי גּוֹרֶמֶת לָךְ, סָפְּפוֹ,

רָעָה?

הֵן גַּם אִם הִיא בּוֹרַחַת – עוֹד מְעַט וְתִרְדֹּף;

אִם דּוֹחָה מַתָּנוֹת – הֵן עוֹד תִּתֵּן;

אִם אֵינֶנָּה אוֹהֶבֶת – תֹּאהַב בִּמְהֵרָה

אַף בְּעַל כָּרְחָהּ.

בּוֹאִי אֵלַי גַּם עַכְשָׁו, מֵחֶרְדוֹתַי הַקָּשׁוֹת

הַתִּירִינִי, אֶת כָּל שֶׁלִּבִּי מִשְׁתּוֹקֵק לוֹ

מַלְּאִי נָא, וְאַתְּ בְּעַצְמֵךְ

לַחֲמִי לְצִדִּי.

(מתוך "תשוקה מתירת איברים"

אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית בתרגומי)

על השיר:  בסאפפו והמילון הארוטי