בננות - בלוגים / / סוס הים והנגר / לואיס קרול
אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

סוס הים והנגר / לואיס קרול


לואיס קרול


סוּס הַיָּם וְהַנַּגָּר

                                 

זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם

בְּכָל כֹּחוֹ זָרַח,

גַּלִּים הִבְרִיק וְגַם הֶחְלִיק

הוּא הִשְׁתַּדֵּל כָּל כָּךְ

וְזֶה מוּזָר כִּי כְּבָר חֲצוֹת

וְעוֹד אוֹרוֹ נִשְׁפַּךְ.

 

זָרְחָה בְּרֹגֶז הַלְּבָנָה

חָשְׁבָה בְּתוֹךְ תּוֹכָהּ:

"לַשֶּׁמֶשׁ אֵין פֹּה עֵסֶק כְּלָל

עַכְשָׁו זְמַן חֲשֵׁכָה,

כַּמָּה גַּס-רוּחַ מִצִּדּוֹ

סְתָם לְהַשְׁבִּית שִׂמְחָה".

 

רָטֹב מְאֹד הָיָה הַיָּם

הַחוֹל יָבֵשׁ נוֹרָא

וּבְשָׁמַיִם בְּלִי עָנָן,

עָנָן אִישׁ לֹא רָאָה,

צִפּוֹר לֹא עָפָה לָהּ מֵעָל,

שׁוּם עוֹף שָׁם לֹא הָיָה.

 

סוּס-הַיָּם וְהַנַּגָּר

טִיְּלוּ שָׁם עַל הַחוֹף,

דְּמָעוֹת שָׁפְכוּ כְּשֶׁרַק רָאוּ

רַק חוֹל וְחוֹל בְּלִי סוֹף

"אִם יְפַנּוּ כָּל זֹאת", – אָמְרוּ –

"נוֹדֶה לָאֵל הַטּוֹב".

 

"לוּ טִאטְאוּ שֶׁבַע בָּנוֹת

חֲצִי שָׁנָה שְׁלֵמָה;

הַאִם" – שָׁאַל אָז סוּס-הַיָּם –

תֻּשְׁלַם הַמְּשִׂימָה?"

"סָפֵק גָּדוֹל" – סָח הַנַּגָּר –

מוֹחֶה דִּמְעָה חַמָּה.

 

"צְדָפוֹת, הוֹ בֹּאנָה לְטַיֵּל"

נָשָׂא סוּס-יָם תְּחִנָּה

"נָשׂוּחַ וְנַנְעִים שִׂיחָה

בַּחוֹף נִמְצָא פִּנָּה,

נֵלֵךְ עִם אַרְבַּע יָד בְּיָד

הַשְּׁאָר – הַמְתִּינוּ נָא".

 

זְקַן הַצְּדָפוֹת הִבִּיט בּוֹ אָז

מִבְּלִי לוֹמַר מִלָּה,

זְקַן הַצְּדָפוֹת מִצְמֵץ קַלּוֹת

רֹאשׁוֹ נָד לִשְׁלִילָה:

אֶת מַצָּעוֹ הֵן לֹא יִטֹּש

אַף לִשְׁנִיָּה קַלָּה.

 

אֲבָל אַרְבַּע צְדָפוֹת קְטַנּוֹת

קָרְבוּ בְּלִי מְבוּכָה

בִּמְעִיל מֻבְרָשׁ, פַּרְצוּף רָחוּץ,

הַנַּעַל מַבְרִיקָה,

וְזֶה תָּמוּהַּ עַד מְאֹד –

בְּלִי רֶגֶל בְּתוֹכָהּ!

 

אַרְבַּע נוֹסְפוּ וְעוֹד אַרְבַּע

מִכָּאן וְגַם מִשָּׁם,

וְעוֹד וְעוֹד, רַבּוֹת מִסְּפֹר

מִכָּל קַצְווֹת הַיָּם,

עַל קֶצֶף הַגַּלִּים דִּלְּגוּ

דִּדּוּ לַחוֹף הַחַם.

 

סוּס-הַיָּם וְהַנַּגָּר

הָלְכוּ עוֹד מַיְל בַּדֶּרֶךְ

עַד שֶׁמָּצְאוּ מָקוֹם לָפוּשׁ,

עַל סֶלַע גֹּבַהּ בֶּרֶךְ

וְהַצְּדָפוֹת כֻּלָּן חִכּוּ –

עָמְדוּ שָׁם דֹּם בְּעֵרֶךְ.

 

"הִגִּיעַ זְמַן" – אָמַר סוּס-יָם

"לִדְרֹש דִּיּוּן דָּחוּף,

עַל נַעֲלַיִם, עַל סְפִינוֹת,

עַל מְלָכִים, עַל כְּרוּב,

מַדּוּעַ זֶה יִרְתַּח הַיָּם?

הַאִם חֲזִיר יָעוּף?"

 

"חַכּוּ!" – קָרְאוּ אָז הַצְּדָפוֹת

"עוֹד לֹא שָׁאַפְנוּ רוּחַ,

וְעִם מִשְׁקָל כָּל כָּךְ עוֹדֵף

תְּנוּ קֹדֶם כֹּל לָנוּחַ".

"יֵשׁ זְמַן!" הִרְגִּיעַ הַנַּגָּר

הוֹדוּ לוֹ – זֶה בָּטוּחַ!

"כִּכָּר שֶׁל לֶחֶם" – סָח סוּס-יָם –

"לָזֹאת הֵן נִזְדַּקֵּק;

פִּלְפֵּל וְחֹמֶץ לְצֵידָה

שְׂפָתַיִם נְלַקֵּק –

לוּ רַק תּוֹאִילוּ יַקִּירוֹת,

לִזְלֹל כְּבָר אֶשְׁתּוֹקֵק".

 

"אַךְ לֹא אוֹתָנוּ!" הֵן קָרְאוּ,

וְגוֹן עוֹרָן הִכְחִיל,

"הֵן אַחֲרֵי טוּב לֵב כָּזֶה

יְהֵא זֶה דֵּי מַבְחִיל".

"עָנֹג הַלֵּיל", אָמַר סוּס-יָם,

"אֶפְשָׁר כְּבָר לְהַתְחִיל?

 

יָפֶה כָּל כָּךְ שֶׁבָּאתֶן,

אַתֶּן כֹּה מְתוּקוֹת"

וְהַנַּגָּר אָמַר רַק זֹאת –

"תִּפְרֹס פְּרוּסוֹת דַּקּוֹת:

אַתָּה כָּל כָּךְ חֵרֵשׁ – חֲבָל –

נִמְאַס לִי לְחַכּוֹת!"

 

"זוֹ דֵּי בּוּשָׁה", אָמַר סוּס-יָם,

"תַּרְגִּיל קְצָת לֹא יָפֶה;

הֵן שָׁעֲטוּ כָּל כָּךְ מַהֵר"

הוֹסִיף בְּקוֹל רָפֶה,

וְהַנַּגָּר אָמַר רַק זֹאת –

"תִּמְרַח פָּחוֹת עָבֶה?!"

 

"בּוֹכֶה אֲנִי", כָּךְ סוּס-הַיָּם

וְדִמְעוֹתָיו נוֹזְלוֹת

"כֹּה צַר לִי עֲלֵיכֶן" אָמַר

בּוֹרֵר אֶת הַגְּדוֹלוֹת

וּבַמִּטְפַּחַת שֶׁהֶחְזִיק

מָחָה עֵינָיו קַלּוֹת.

 

"צְדָפוֹת", קָרָא אָז הַנַּגָּר,

לִשְׁעֹט זֶה מְהַנֶּה

"אוּלַי הִגִּיעַ כְּבָר הַזְּמַן

לַחְזֹר לַמַּחֲנֶה?"

אַךְ אֶת כֻּלָּן אָכוֹל אָכְלוּ

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה.

 

 

מאנגלית: דוד קיטרון, אמיר אור

65 תגובות

  1. לדעתי זה מאוד עכשווי. פוליטי אני מתכוון.

    • אם בפוליטי אתה מתכוון גם למשפחה, יחסים וכו", אני מסכים אתך. אנחנו לא פעם כמו הצדפות שבשיר, או גם רעים כמו סוס הים והנגר.

  2. תרגום יפה ורב חן.

    • תודה נעמי. את מכירה תרגומים אחרים של השיר?

      • תרצה ספקטור

        בתגובה לשאלתך, למרות שלא שאלת אותי. אני מכירה לפחות עוד תרגום אחד, אבל לדעתי יש כמה תרגומים. מתוך היכרות עם המקור באנגלית תרגמת מאוד יפה, תפסת מאוד נכון את הטקסט ובכלל לואיס קרול, כל מילה מיותרת. (:
        תודה לך על ההזמנה.

        תרצה

  3. קראתי את השיר, וחשבתי לעצמי נגר ו(סוס) ים, באופן אוטומטי אפשר לחשוב על סבא ג"פטו החביב, ולצידו סוס ים…ומה הוא עושה ביבשה, הייתי מצפה לסוס עץ . זאת רק ההתחלה בשיר מלא הפתעות, המכין את הקורא להפתעה הכי מזעזעת שבסוף. כבר בתחילת השיר יש רמז שהסוף לא טוב. השמש מנסה בכל כוחה להאיר על הסכנה. אין ענן, אין רוח ,רק השמש נותרה לבדה לנסות להזהיר מפני הבאות. ומה יכלה השמש לעשות? להאיר בכל כוחה. וזה לא הספיק. לפעמים התמימים נופלים בפח של מתק שפתיים, עוד נדמה לי, שסוס הים הוא דוגמא ל"נגררים". בתחילה הוא נשמע רגיש וידידותי אך לא העיז לעמוד מול הנגר, הוא מחה קלות ובכל זאת הצטרף לסעודה.
    סוס הים והנגר בשיר מלא הפתעות, ואולי בפעם הבאה שאהיה בים ,אסתכל אל השמים לחפש "סימני שמש".
    לגבי התרגום,
    לדעתי,זה מרתק איך משורר בעל גוונים אינסופיים בכתיבה ,שבעיניי מאוד מיוחדת, מצליח למצוא בו עוד גוון בשביל משורר אחר. מקסים.

    • תודה סיגל. קרול פשוט ענק.
      זה איכשהו מתקשר לי ל"דרוש מנהיג אגואיסט" בתור סימפטום של מצבנו.
      אבל בין סוס הים לנגר – אני מעדיף את הנגר. תמרחי יותר עבה.

      • ברור שאתה מעדיף את הנגר, בתור אוכל יונים ידוע, אתה בטח גם אוהב צדפות. ולא חייבים למרוח צדפות על לחם , אם הם טרחו להגיע לים עם מלח ולימון יכלו להביא גם חמאה. לדעתי אין כמו חמאה מרוחה בשכבה עבה מאוד על לחם חם.
        (ואיפה אילנה שתעזור לי להגן על הצדפות המסכנות).

        • אם כבר בקולינרי, אפשר להבין אותם, רק שבאמת זה קצת בלי סטייל. צדפות אפשר או כמו שהן, או קצת לימון ופלפל גס, רצוי עם שמפניה בין צדפה לצדפה.
          אין לי מושג מה קרה שם אחר כך. צדפות הן כידוע אפרודיסיאק.

          • לא מכירה את המילה אבל היא מסתיימת ביאק. זה מה שלי יש להגיד על אכילת צדפות רכות ותמימות שרק רצו לטייל עם סוסון ים לאורך החוף עם או בלי נעליים. לו ניתנה להם בחירה בין ים לבין היותם סעודה נדמה לי ש"הן" היו בוחרות לוותר על ה"טיול" אבל מה שמפריע לי זה ניצול התמימות של החלשים ואתה כנראה עדיין במצב רוח חגיגי. (אחד באפריל כבר נהיה ארבעה באפריל-הידעת?:0)

          • את צודקת לגמרי. ניצול תמימות של החלשים הטעימים. אבל המשל הזה למעלה מכוחותיי. צדפות – הַאם!

            ואפרודיסיאק בא מאפרודיטה – חומר או מאכל מעורר תשוקה. הצדפה גם שימשה סמל בהודו וביפן – אני לא צריך להגיד לך למה.

          • נעמי לויצקי

            קאווה אמיר, מתחרה רצינית בשמפניה, מחבל הבסקים בספרד. לעומת זאת – הנגר וסוס הים? אני כמובן מיד חושבת על פיטר יוסטינוב כסוס הים 🙂
            אגב, אני יכולה להמליץ לך על כמה וכמה מקומות בתל אביב שהצדפות בהן מה זה מעולות.

          • פיטר יוסטינוב? ממש מתאים:))) הוא יעשה את זה יותר טוב מסוס הים. השאלה רק מי יהיה הנגר…
            ובוודאי פתוח להמלצות וקאווה. בארץ הצדפות מיובאות, ככה שזה לא פשוט (ואני לא מתכוון למולים שאסור לקרוא להם צדפות בכלל)

          • נעמי…
            וההמלצות המובטחות?

          • נעמי לויצקי

            בוקר טוב אמיר, אני מתכוונת לצדפות צדפות ולא למולים. הן אכן מיובאות, אבל חיות ונשמרות בתוך אקווריום כך שזה ממש בסדר. האמן לי אמיר, תאווה לחיך. רק בשבוע שעבר אכלתי כמה מהן בטפיאו – לימון, פלפל גרוס והופ, הן מחליקות לגרון 🙂

          • או, עכשיו את מדברת.. טפיאו?
            בוקר טוב וצדפתי 🙂

          • נעמי לויצקי

            טפיאו- בר טפאס ספרדי מדליק למדי ברחוב הארבעה. (אפרודיזיאק בפני עצמו) יש גם בגוצ"ה ובברסרי. לא צריך אפילו ללכת למול ים ולקחת משכנתא 🙂

          • וואוו – אלף תודות, נעמי. עם המלצה כזאת על המקום אני ניגש לבדוק את הצדפות, ושהצדפות יישאו בתוצאות…

            (מול ים זה באמת מקום אסטרטגי למי שרוצה לקפוץ מהטרסה אחרי שהוא רואה את החשבון.)

          • נזכרתי שבדיוק אתמול הייתה תוכנית אוכל של גידי גוב שבה הוא היה נדמה לי שבספרד ואכל פאיה. באותו רגע הסתיים לי החלום לעסוק במקצוע "המטייל הטועם".
            בשביל לטעום כאלו "מעדנים" מפוקפקים אני צריכה רומנטיקה ברמות על ועיניים קשורות ורק אז אולי,אולי,אולי אתן צ"אנס לחוש הטעם להתפרע.

          • מה יהיה? זה מזכיר לי מעדן פורטוגזי שמעלה בי געגועים. בייבי-צלופחים כבושים (הם אוכלים אותם בתור מתאבן). מישהו נוסע?

            ובאמת יש משהו משותף בין אוכל לרומנטיקה – או ארוטיקה. שמת לב שגם מישהו שאוהבים "רוצים לאכול אותו"?

          • כן. שמתי לב אבל שמת לב שנותנים לו ביסים קטנים ולא קורעים את בשרו מעליו? אולי כשאתה הולך למסעדת קניבלי הצדפות פשוט תסתפק בנשיכות קלות ואחר כך תשחרר אותן בים?

          • סיגל, אני לא מציע לצדפות לבנות על זה. זה בדיוק ההבדל בין הדימוי למדומה, לא?

        • שמעתי אתכם. לצדפות אין לי רגשות האמת…

          • איך לא? הטעם שלהן מרטיט את לבי.

          • לא הבנתי. למה לא צריך לומר לי למה…צריך, צריך-למה?
            ואילנה המקסימה -ועכבישים?
            פעם שמעתי שעכבישים מביאים מזל טוב.נדמה לי שגם העכבישים שמעו את זה ומאז הם מבקרים אצלי קבוע, מתגרים כאלה, מציפים אותי במזל ובאושר ונדמה לי עוד שכעת אאלץ לקנות את כל הצדפות שבכל השווקים כי אתם טורפי צדפות אתם! (אגב, פיל קולינס עשה את זה ללובסטרים, אמנם תמיד העדפתי את פיטר גבריאל לידיעתכם שניהם סולנים של להקת ג"נסיס אבל מששמעתי את הסיפור תמיד כשושמעת מוסיקה שלהם אני חושבת על סרטנים).

          • ג"יזוס! איך הגעת לעכבישים מצדפות :)) או שזה מהסרטנים?
            הצדפה היא סמל עתיק וחוצה תרבויות למה שיש לנשים ואין לגברים…

          • איך הגעתי? חיפשתי חיות מחמד משותפות לי ולאילנה על מנת שאדע מתי לקרוא לה להצילני.(בענייני צדפות אני כנראה במיעוט).
            ולו היית מנקד את למה…הייתי מבינה לבד. (קראתי תאור סיבה, בעוד שהתכונת תאור תכלית).

          • זה בסדר. הלָמה והלְמה די קשורים פה. אריסטו חשב שהתכלית מניעה את היקום, אבל את עם המדע המודרני – מחפשת סיבות לתוצאות.
            כנראה האחד באפריל באמת לא עבר לי עדיין.

          • :0)
            כמו בשיר פורים הידוע: "אז למה לא יבוא האחד באפריל פעמיים בשבוע?" אני בעד. (גם ככה יהיו כל כך הרבה מקומות שנגיד כאן לא וכאן לא,כמו בימי זכרון, צום, אבל, פיגועי טרור וכד" ,עד כי חשוב לנצל את הימים שיכולים לחיוכים).

          • וגם צדפות (פעמיים בשבוע)…

          • אילנה גרף -

            אם כבר אז אני אוהבת קונכיות ושבלולים (ימיים)…בכל הצורות היתה לי תקופה שציירתי המון.

          • אילנה, את צוללת במים עמוקים 🙂
            אלה שכנים של הדגים, לא?

            אבל גם אני אוהב אותם. ובכלל אוהב מים (ואם יש לידם עצים – זה השילוב האולטימטיבי).

            תביאי ונראה?

          • אילנה גרף -

            בטח. רק שהבוקר קמתי עם ערפל בראש. גם מרגישה שאני קצת טובעת בים. ברגע שאצוף חזרה מהמעמקים החשוכים.

          • אילנה גרף -

            אגב, מישהו חקר פעם את הפילוסופיה של מבנה הקונכיה? אני חקרתי צורנית ודעתי יש בזה הרבה . ואני מתנצלת שטרם קראתי בעומק את השיר מבטיחה בהמשך.

          • אילנה גרף -

            אני מאוד מאוד מעריכה עכבישים.. (ומתנצלת שהתגובות שלי לא ממש אינטליגנטיות היום…)

          • הי אילנה, תמי העלתה רעיון לאייר את "שלשלת".
            אבל שם אין דגים, קונכיות או עכבישים…:)

          • :0)
            לכולנו יש ימים מעורפלים , רק תגידי ואני כבר מארגנת לך קבוצית תמיכה של המעורפלים בע"מ. (שולחת לך קצת שמש).
            ולאמיר- הי גנבת לי את המקף! אתה בקו נטוי וזאת אני שבמקף שאם לא כן איך אדע שאני זאת אני?
            טוב, נו, בבלוג שלך אתה המלך לא נורא, בסוף תקופת המגיבנות שלי אולי אפתח לי בלוג ואגנוב למגיבים שלי סימני קריאה.
            :0)

          • אלף סליחות. פשוט יש כבר בכותרת קו נטוי, ושניים – זה נראה לי מוגזם. בואי נגיד שלוויתי אותם? כבר מחזיר בריבית-
            —————-

          • אה. כנראה לא שמתי לב. אולי נדבקתי קצת מהעירפול של אילנה ואולי בדיוק היה ליבי על הצדפה.
            טוב קבל עוד אחד בהשאלה-
            אגב,רוצה גם מפיק?
            (רק בלי ריביות ובלי ריבים-טוב?)
            :0)

          • לא, מה פתאום מפיק.
            הנשיונל ג"אוגרפיק שגילתה פה נעמי, נשמע כמו אקוואריום שלם של שמחה.

          • נעמי לויצקי

            אמיר ידידי, סוף סוף פתחת פה בבלוג דיון ראוי ומעמיק 🙂

          • נעמי היקרה -בעונג וכבוד… מן הקל אל הכבד, את יודעת.
            וברוך השם, עשית פה תיקון גדול – מאה שמונים מעלות – לא רק לפיטר יוסטינוב והנגר, אלא גם לצירוף של פלפל-חומץ-חמאה. נו באמת.

          • נעמי לויצקי

            אה ושכחתי להגיד, אמיר, אני ממש נהנית מכל רגע. ממש מרגישה את הטעם על קצה הלשון.

          • נעמי נעמי, כלו כל הקיצין!
            אבל כיף של טעימה…

          • נעמי לויצקי

            אמיר, הייתי כמובן מעדיפה את הדבר האמיתי ולא טעימה וירטואלית כמו זאת. אבל… הבאת לכאן בכיף את טעם החיים: צדפות, קאווה ואפרודיזיאק 🙂

          • בכיף, נעמי. לא מכיר קאווה, אבל – אין כמו הדבר האמיתי.

          • נעמי לויצקי

            אם כך, אמיר, שמפניה במקום קאווה וכשתהיה בטפיאו תטעם את הקאווה שלהם. עכשיו יקירי, אני פורשת, כי מישהו צריך להתחיל לעבוד כדי להרים תוכנית ליום שלישי.

          • יקירתי, . למרות שכבר ראיתי איך את יושבת עכשיו בטפיאו, למציאות יש נשיכות משלה… אתך במאבקך הצודק.

          • טוב. אז אני אשים דגש חזק על נשיונל ג"אוגרפיק ואצטרף לקריאתו של זקן הצדפות: "תנו לצדפות לחיות!"
            לחתימה על עצומה אפשר כאן:
            http://www.zedafot.come

          • כבר חותם (רק רוחץ ידיים מהצדפות)

          • פנינים של צהריים…מצאת אותן בתוך הצדפות?

          • מה לעשות? יש אנשים שאצלם כבר צהריים לא היה לי נעים לכתוב בוקר.
            אבל ,נראה לי שאתה מוכן לאכול צדפות בכל חלקי היום אז מה זה משנה?
            אגב, קראתי שוב את השיר וסוסון הים שבדרך כלל הוא חביב עלי מתחיל להראות לי כמו תנין עם כל הדמעות שלו ,אז לפחות הנגר הוא יוצר ,העובד עם ידיו, ומרגיש רעב ,כמו כל האנשים שאנחנו וכשהוא רעב הוא אוכל.
            גם הנגר מתחיל להראות יותר כמו דייג שהסוסון משמש כפתיון.
            (טוב, הלחץ על המחשב מתגבר , רק תאכלו בפה סגור!)

          • סיגל, זה לא סוסון.
            זה סוס ים – שמן וגדול, וגם יפה נפש מקצועי. אם כבר אוכלים, אז אוכלים.
            מההתחלה אמרתי לך שאני מעדיף את הנגר, אבל הוא לא אוכל בפה סגור.

          • סוס ים הא? יש לי בעיית קריאה כי הדמיון שלי לוקח אותי לציורים והוא צייר לי סוסון…בידע שלי אני מכירה את סוס הים ,אבל עם כל השליטה שאני מכירה בי ,על הדמיון עוד לא מצאתי .

          • זו בלדה, לא? כיון שהסיפור שלה מסופר כמו בתוך חלום, היא ביזארית ומפוזרת ומשאירה הרבה דפיקות לב.

          • כן, הוא השתמש במבנה בלאדי, וגם בגלל זה – זה יוצא כל כך מטורף.
            למה דפיקות הלב?

            את החלומות של לואיס קרול הייתי בודק לפני שהייתי קופץ פנימה. "הפתעוני" למשל..

          • דפיקות לב בגלל המיסטי והמטורף, ובכל זאת מרתק.

          • מיסטי, לבנה? את רואה פה משהו שאנחנו לא רואים עדיין. מין משל קיומי? בהחלט אפשר. אם גורדג"ייף היה מספר אותו אין לי ספק שאנחנו היינו הצדפות…

          • בתוך עזובת הים והחול בוכים הסוס והנגר, מזמינים צדפות טובות לב לטיול, וכשהן מגיעות עם נעל מבריקה ובלי רגל בתוכה, הסוס הנגר ממשיכים לבכות אך גוזרים את דינן,למה, רחימאים שכמותם? זה לא כל כך פשוט בעיניי.

          • את צודקת, לבנה, זה קורע לב. וגם ממש סיפור מהחיים.
            אבל כשמדובר בצדפות אני מבין אותם. ולמה – זה די ברור, לא?

          • תודה סיגל, נדמה לי שכבר יש פה קבוצת תמיכה לא רעה בכלל. כולכם אחלה.

          • ואם במקרה הושפעת מהדיכאון הכללי שנכנסו אליו החברים שמסביב, אז תני לי לומר לך שלדעתי זה דבר חמור לעשותו.(מבחינתם לא חלילה מבחינתך), אני מכירה אנשים בדכאון כזה שהם לא מסוגלים להחזיק עט ,ומילא אם אדם אחד או שניים כאן בדיכאון ,אבל זה שפתאום כל כך הרבה אנשים נשאבו לזה ,נראה לי כאילו עושים מהדכאון צחוק, ולדעתי זה לא מצחיק בכלל, ואפילו חסר אחריות במידת מה ,כי הוא משפיע על אנשים שבכלל אין להם סיבות ,וסתם מושכים אותם איתם למטה וזה לא מוצא חן בעיניי בכלל.
            ואם במקרה זה קרה גם לך, אז זה המקום לחייך בו ,כי בבלוג הזה יש שמש חום ,ואור כשמו של בעליו.

          • לא, לא הושפעתי. זה בא לי לבד בעצמי… אבל רק טיפה, עדיין מחייכת. אגב, לא אמרו על לואיס קרול שכתב תחת השפעת סמים (הזיות)?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור