משורר נטו משוררת וציירת

לעולם לא אחדל לטפל בעצמי אפילו בקבר אני אמשיך לצחצח את עצמותיי כי אני מאמינה שפעם ימצא אותי הארכיאולוג ויגיד אה!  איזו גולגולת יפה מצאתי בתוך האדמה

החלפתי   החלפתי שם לא לפחד החלפתי מפתחות לא לפחד החלפתי את חגורת הבטן את שיני את שערותיי את שמי החקוק על הדלת והפסקתי לעשן מתוך הפייפ זמן רב לקח לעורר בי את אי הצחוק    

    כשאילצו אותי לעזוב את אולם הצופים שאלתי את הסדרן תסלח לי למה אותי למה אני ורק עכשיו כשאני כבר באולם אחר תפסתי שזה בגלל כובעי שקושט בנוצה ארוכה וצבעונית כי מישהו צעק לי שם גברת אולי תורידי את הכובע המגוחך מהראש שלך ואני סירבתי בכל תוקף אני גם נזכרת שהנוצה שלי רעדה מצחוק בדיוק כשכולם בכו בסרט ואני ...

תרגיל צבאי   הנידון למוות מול כיתת היורים מסיר מטפחת שחורה מעיניו ומבקש ללכת לשירותים המפקד מפליק לו סטירה מה אתה חושב שזה בית מלון כאן מתים כשרוצים?! אבל המפקד טוען הנידון אני לא מסוגל ללכת עם מעי גס כזה לגיהנום!- הכיתה היכון!!אש!!צועק המפקד- הכיתה יורה בראש המפקד והנידון עף מלוע התותח אל בית הכיסא  

מיחזור   בגלגול הקודם כשהייתי צנצנת ריבה ריקה השליכו אותי לפח הזבל אבל בגלגול הזה אני אשלח למיחזור כך שאם יהיה לי מזל בגלגול הבא אהיה צנצנת למלפפון חמוץ או לכרוב כבוש או דלת זכוכית ארוכה בבית חולים לחולי רוח

מעל לקבר המיטה שלי אין מציבה אבל יש מסעד מיטה מאבן ישרה +שלושה גביעי לבן מלאים באפר על המדף וסיגריה אחרונה שדולקת בפי יומם וליל לעילוי הנשמה      

    מאז שהגעתי לגיל תשעים אני עצובה נורא מרוב עצבות אני צוחקת רק פעם בשעה כי אני חוששת נורא שהשיניים התותבות יפלו לי מהפה אם אתנשק אני כבר לא מסוגלת להתנשק כמו פעם עם פה פתוח אתמול עוד ניסיתי עם מישהו אבל זה לא מצא חן בעיניו שנתנשק בפה סגור אז לא היתה ברירה פתחתי את הפה בזהירות והוא ...

אחרי שאני נועלת את חדר הקבורה ומכבה את אור המצבה אני משייטת אל היקום המקביל הבא לסגור את עיני שנפתחות לרווחה לראות אותי במראות הכוכבים