כמה יפה כתבת. זו פרשנות מאד מעניינת לשיר, האידיאליזציה כרודן.
ומעבר לזה, שוב נחשפתי לנפשך הנדיבה שנותנת מקום לכל הקולות, גם השרקנים והצורחים והפחות מעודנים מהאיילה.
לי, הפרשנות שלך מעניינת, באופן אסוציאטיבי עלה בי הפסוק מהתילים " כאיל תערוג על אפירי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוהים" הערגה הזו אל המושלם סותמת את כל הערוצים האחרים, הצמבט מבחוץ הוא ששובר אותה , המפלצת המגחכת, מפילה את האילה אל המציאות הלא מושלמת,. מענין להשוות את דמות האילה הזו לשיר האילות של לאה גולדברג.
תודה על פוסט מעורר מחשבה. תוך כדי עיון חוזר בשיר בצמוד לפרשנות שלך שמתי לב שראשית "הָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי" ולאחר כמה שורות (כשהאיילה עדיין על הגג "שרה לי את שיר אהבתי") "מִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן".
יש את האיילה על הגג ויש את מפלצת האיילה סביב הגן. כמו שרוח אלוהים מהלכת בגן (העדן), כאן יש היפוך: רוח המפלצת סובבת בגן, או ליתר דיוק – סביב לו.
לי, פרשנות מעניינת וחכמה. אני רק לא בטוח ש"אידיאליזציה" שניתחת כה יפה ממצה הכל כאן: למה הגורילה מייצגת שכחה?
ואגב פרסמתי את הבלדה שהבטחתי לך אז עם המלכה והחייל – "תום הפייטן".
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
כמה יפה כתבת. זו פרשנות מאד מעניינת לשיר, האידיאליזציה כרודן.
ומעבר לזה, שוב נחשפתי לנפשך הנדיבה שנותנת מקום לכל הקולות, גם השרקנים והצורחים והפחות מעודנים מהאיילה.
לי, הפרשנות שלך מעניינת, באופן אסוציאטיבי עלה בי הפסוק מהתילים " כאיל תערוג על אפירי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוהים" הערגה הזו אל המושלם סותמת את כל הערוצים האחרים, הצמבט מבחוץ הוא ששובר אותה , המפלצת המגחכת, מפילה את האילה אל המציאות הלא מושלמת,. מענין להשוות את דמות האילה הזו לשיר האילות של לאה גולדברג.
היי אורה, תודה, ומעניין. את מתכוונת ל"מה עושות האיילות" או לשיר אחר?
אליענה מותק, אני משתדלת. דווקא לא בטוחה שאני מצליחה תמיד לתת מקום לצורחים. ומתקשה במיוחד לתת מקום לתוקפניים ולציניים למשל…
לי,
תודה על פוסט מעורר מחשבה. תוך כדי עיון חוזר בשיר בצמוד לפרשנות שלך שמתי לב שראשית "הָאַיָּלָה עָלְתָה עַל גַּג בֵּיתִי" ולאחר כמה שורות (כשהאיילה עדיין על הגג "שרה לי את שיר אהבתי") "מִפְלֶצֶת הָאַיָּלָה סוֹבְבָה לָהּ סְבִיב הַגַּן".
יש את האיילה על הגג ויש את מפלצת האיילה סביב הגן. כמו שרוח אלוהים מהלכת בגן (העדן), כאן יש היפוך: רוח המפלצת סובבת בגן, או ליתר דיוק – סביב לו.
תודה שחר-מריו. איזו השוואה מעניינת.
לי, פרשנות מעניינת וחכמה. אני רק לא בטוח ש"אידיאליזציה" שניתחת כה יפה ממצה הכל כאן: למה הגורילה מייצגת שכחה?
ואגב פרסמתי את הבלדה שהבטחתי לך אז עם המלכה והחייל – "תום הפייטן".
תודה רבה אמיר. אתה מוזמן מאוד להוסיף. על הגורילה לא חשבתי הרבה ובהחלט יש טעם לחשוב עליה.
וקראתי, יותר נכון שרתי לי בראש, את הבלדה :).
קראתי.
פירוש נפלא, ואלי הוא מדבר.
שכחה היא בהחלט גורילה, והיא יכולה להיות המפלצת הנוראה ביותר, בעיקר לאדם
עם "חסך נרקסיסטי", שמסתבר שרובנו, במידה זו או אחרת,
מתאים לי השיר הזה ליונה וולך,
נראה שהיא היתה מודעת לבעיה שלה,
חבל שלא הצליחה לרכך ולרפא את עצמה.
מי יתן ונצליח לאפשר לאט לאט לכל הקולות שבתוכנו, קיום.
מי שמכתיר רק את האיילה כל הזמן, סופו שיקפוץ מהגג מרוב שנאה עצמי,
ולו מטאפורית.
רונית היקרה, איזה יופי של תגובה.
איך את מקשרת את השכחה דווקא עם החסך הנרקיסיסטי?
שוכחים אותך, אתה מפתח חסך נרקסיסטי.
קראי "הדרמה של הילד המחונן" לאליס מילר,
בזמנך החופשי 🙂
זה ספר מכונן שלי. אבל לא חשבתי על זה במונחים של שכחה. יפה.
קראתי בהנאה ובעניין רב.
וחשבתי שזה מתאים לא רק לאידיאליזציה, אלא גם לפרפקציוניזם, שקרוב לה במידה רבה, ושעלול לאכול כל חלקה טובה, אם לא משגיחים עליו.
היי עדה,
אני שמחה שהיה לך מעניין. בכלל לא יצא לי להגיד לך שהתגובות שלך באופן כללי משמחות אותי. וצודקת מאוד לגבי הפרפקציוניזם.
🙂
אז גם אני שמחה!