לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
וגם לא היה לי כובע רחב שוליים
לא סיגריה עם פומית
לא קבוצת מעריצים.
שובל של אש לא השתרך אחריי
כשהלכתי.
בקיצור, לא הייתי
מלכת הכיתה.
ועדיין אני מחפשת את התשובה
בעיניךָ
אולי עוד אהיה
האם בכלל עוד אפשר
להיות
לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים
וגם לא היה לי כובע רחב שוליים
לא סיגריה עם פומית
לא קבוצת מעריצים.
שובל של אש לא השתרך אחריי
כשהלכתי.
בקיצור, לא הייתי
מלכת הכיתה.
ועדיין אני מחפשת את התשובה
בעיניךָ
אולי עוד אהיה
האם בכלל עוד אפשר
להיות
וסיגריה עם פומית
ברחובות ירושלים
זו תדמית שקצת מסתדרת לי עם משוררת
חשבת לנסות?
וברצינות: לפעמים אני חושבת על זה, איך נוצר הפלא הזה, שגם אלו שלא היו מלכות הכיתה נעשות ברבות הימים מלכות של מישהו אחד לפחות
כמובן שיקרתי בשיר, כן הייתה לי פומית!
אף אחת לא היתה מלכת חיי הלילה של ירושלים, זה כי אין לירושלים מלוכה יותר, שלא נדבר על חיי לילה, שלא נדבר על לילה או על חיים בפרט.
יש כמה עובדות זרות, ואולי כמה עומדות בצמתים.
חיי הלילה מתקיימים בתוככי הבתים ובעמקי היערות, או פשוט על כביש ירושלים תל אביב וחזרה :))
ומה הייתי נותנת לחזור לתקופת החיילים הבריטים היפיופים, הנשפים ובתי הקפה שסבתא שלי מספרת לי עליהם בעיניים נוצצות ושואלת: "למה את לא שמה פודרה ? את צריכה גם לסדר גבות".
איזה יופי! כתבת כאן סיפור!
נראה לי טוב שאין מלוכה, וחיי הלילה שלי מתבטאים בהכנת סימילאק להדרונת האהובונת. אבל גם אני הייתי יכולה להיות בעניין של חיילים בריטים 😉