על סונט 130 של שייקספיר

SONNET 130

My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red;
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask'd, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound;
I grant I never saw a goddess go;
My mistress, when she walks, treads on the ground:
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare.

מאוד מאוד אני אוהבת את הסונטה הזאת של שייקספיר. הוא עושה בה מין ספירת מלאי הפוכה ובודק את הדימויים המקובלים בשירי אהבה ומוצא שאהובתו לא כזאת, אך לבסוף הוא מכתיר אותה נדירה לא פחות מכל אישה שהוטל בה שקר בהשוואות כוזבות. השיר מקסים בעיני כי הוא אפקטיבי לגמרי בשני המישורים: גם כשיר אהבה למישהי לא מושלמת, שנאהבת כפי שהיא; וגם כשיר ארס-פואטי שבא לבקר ואולי גם להתנגח בחבריו ובו עצמו על הדימויים הריקים שהם משתמשים בהם – שמא ראיתם אתם אישה ששפתיה באמת אדומות כשָני ועיניה מאירות כמו השמש? והעובדה שהשיר פועל בשני המישורים מחזקת כל אחד מהם.

הנה שני תרגומים מצוינים, בייחוד כשמערבבים אותם ביחד – של זנדבנק ושל ויזלטיר:

http://www.newlibrary.co.il/htmls/article.aspx?c0=13836&bsp=13412

ואריה זקס, כדרכו בקודש, השתולל לגמרי ב"מבחר השירה האירוטית" שלו ועשה שיר חדש:

 

עיני אהובתי לא זוהרות כשמש,
ארגמן שפתיה מקורו שפופרת פלסטיק.
שדה כוסה ביקיני, לא הולבן כשלג,
שערה איננו משי, והיא כן לועסת מסטיק.
כבר ראיתי כותרות-ורד סמוקות לבן-אדום
אך ורד בלחייה לא ראיתי. ונניח
שבושם שקניתי לה אתמול באווירון
(בלי מס) לאפי יערב מריח פיה.
קולה אמנם נעים, אך תמיד אני זוכר:
קולה של ג'ניס ג'ופלין ריגש אותי יותר.
אהובת-פייטנים בכל דור ריחפה:
הפרענקית שלי הולכת על רצפה.
אבל תאמינו, במיטה היא אלמותית,
או לפחות שווה יותר משקר ספרותי.

 

קודם כול אני רוצה להגיד שעל אף כל מיני התרעמויות פמיניסטיות שיש לי על אריה זקס (שהיה פרופסור לספרות אנגלית ותיאטרון באוני' העברית, ואף מקים או ממקימי החוג לתיאטרון, ומשורר), נוחו עדן, אין אנשים כמוהו והלוואי שהיו. השילוב בין ידע באמת עצום וסדור לבין הרצון והנכונות להתפרע ולעשות בכל זה (אוצרות התרבות, ובפרט השירה האנגלית) כבתוך שלו הוא מדהים ואני בהחלט הרגשתי בחסרונו בשנים שביליתי באוניברסיטה.

לגבי השיר, הוא באמת כתב שיר חדש, עם הרבה הדגשה של המלאכותי (בושם, פלסטיק, תקליט של ג'ניס ג'ופלין) שאפשר לראות בה התאמה נכונה ומעניינת למאפייני התקופה שלנו. אני אוהבת עיבודים של יצירות שמשמרים את רוח היצירה ומעתיקים אותה להקשר תרבותי אחר, למשל הסרט "קלוּלֶס" בתור עיבוד ל"אֶמה" של ג'יין אוסטן ו"משחקי פיתוי" (גם הוא סרט נעורים אמריקאי ואני לא זוכרת מי ביים, אבל משחקים שם שרה מישל גלר וראיין פיליפה) כעיבוד ל"יחסים מסוכנים" של דה לאקלו. אבל זקס כתב שיר חדש גם מבחינה אחרת, שהגאולה בשתי השורות האחרונות לא כל כך פועלת אצלו. "במיטה היא אלמותית" זה לא סוג חדש של שקר ספרותי? נראה לי שהצורך הגברי להשוויץ השתלט עליו בעת כתיבת השורות הללו.

כשקראתי את השיר והתרגומים והתרגום-עיבוד של זקס עם התלמידים שלי (במכינה הקדם צבאית בבית ישראל) ניסינו לחשוב ביחד מהם דימויי היופי של עכשיו, מה נכתוב בסונטה 130 של עכשיו, ומתוך השיחה שלנו שרבטתי את הדבר הבא:

 

אהובי איננו עול-ימים

ימיו הוא לא כילה במכון הכושר

לחייו לא עטורות זיפים

בבנק הוא לא סובל מעודף עושר

 

אינו נוהג במכונית כה חדישה

ובכיסו הפלאפון רק דור שני

וברחוב בעיר לא כל אישה

נואשת מקִנאה להיות אני.

 

אך חיוכו הכי יפה הוא בעולם

יותר מפיט, די קפריו, ומכולם.

 

ותלמיד שלי כתב שיר אהבה מבריק לבן-כיתתו שמוזכרות בו קוביות לגו (שבטנו של החבר אינה מזכירה אותן כלל) ושניצל (השניצל שטיגן החבר הביא את הגאולה בשתי השורות האחרונות.)

רוצים לכתוב גם?

 

ועוד דבר, למרות שכבר נורא ארוך פה, אבל כאמור שייקספיר עשה בעיני שני דברים, אחד במישור של שיר האהבה ואחד במישור הארס-פואטי, וזה מזכיר לי גם שני שירים שנהיו סטנדרטי ג'אז (וזה מתאים כי אריה זקס נהג בסונטה 130 כבסטנדרט ג'אז…). שני השירים הם של אותו צמד כותבים, רוג'רס והארט.

האחד הוא my funny valentine

שהנה הוא: http://www.youtube.com/watch?v=jvXywhJpOKs

והנה מילותיו: http://www.bluesforpeace.com/lyrics/my-funny-valentine.htm

 

והשני, שהוא אחד השירים האהובים עליי בעולם כולו, הוא this can't be love, שהוא גאוני בעיני משתי בחינות, אחת, שיש בו ביקורת על תפיסת האהבה כייסורים, והשנייה, שעל ידי שלילת המושג "אהבה" הוא מצליח להביע אהבה בצורה הרבה יותר חזקה. גם לעקוף קלישאות וציפיות ולהגיד משהו רענן יותר, וגם לבטא את תחושת הייחודיות של הרגש והחוויה, הרי מי שמאוהב תמיד חווה חוויה ייחודית וחד-פעמית.

הנה השיר: http://www.youtube.com/watch?v=dfWsU4IDCS0

והמילים: http://www.lyricsfreak.com/n/nat+king+cole/this+cant+be+love_20098113.html

 

מכירים עוד כאלה?

ולכל מי ששרד עד עכשיו – תודה על זמנכם ושבת שלום J