מפתח

[מתוך תיקייה שקראתי לה, בצדק או שלא בצדק, "שירים קטנים בפרוזה".]

כשהשברים שלך פוצעים אותי והתהומות שלך בולעות אותי, אני כמהה לעוד ממך.

אבל זאת לא תאוות כאב. זה רצון לתיקון. כמו בהומיאופתיה, התרופה לך היא אתה.

אמרת לי "אני לא יכול לתת לך מפתח לעצמי", והאם זה מה שאני רוצה. מפתח. ולמה אני רוצה לדעת עליך הכול, כל פרט, לדעת איך זה להיות אתה ולראות את העולם מבעד לעיניך. ואם אשאל אותך את השאלה הזאת, האם תדע לענות לי, האם התשובה לך בידיך?

ואני לא רוצה לשכב אתך. לשכב זה דבר שנגמר. דלת שנסגרת. רוצה שתשכב עלי ונתמוסס אחד לתוך השני, לאט לאט העור יימס והבשר וכל הרקמות, עד שנהיה באמת אחד.