בננות - בלוגים / / דליה רביקוביץ'
על ספת הגרפולוג
  • מיכל דורון

      גרפולוגית מוסמכת, תואר שני במדעי ההתנהגות. חקרה בעבודת המוסמך את הקשר בין גרפולוגיה לבין אינטליגנציה רגשית. עוסקת מעל עשרים שנה באבחון וייעוץ גרפולוגי, בתחומים ; הכוונה מקצועית, משאבי אנוש וגרפולוגיה משפטית.  עוסקת במיון עובדים ועורכת  חוות-דעת לארגונים ולחברות.  מעבירה הרצאות וסדנאות בנושאי גרפולוגיה ופסיכולוגיה. מחברת הספר 'על ספת הגרפולוג', בו היא מנתחת כתבי-יד של סופרים ומשוררים עבריים. מעבירה זו השנה הרביעית במכללת לווינסקי קורס שנתי, בו היא מארחת סופרים ומשוררים, המגיבים לניתוח כתב-ידם. בקרוב עומד לצאת לאור ספר שירים פרי עטה בהוצאת עקד.    

דליה רביקוביץ'

 

 

 

 

 דליה רביקוביץ

 

הפעם תתארח על ספת הגרפולוג המשוררת והסופרת דליה רביקוביץ. אציג שלושה כתבי יד שנכתבו בתקופות שונות בחייה וניתן לראות בהם  שינויים בתחושותיה ובהערכתה העצמית של המשוררת.

כתב-ידה של רביקוביץ מסודר ומאורגן למדי. הכתב די קטן, מתון במהירותו וקריא. האותיות מעוצבות כל אחת בנפרד וניכר כי הכותבת האטה את קצב כתיבתה על מנת שהאותיות והמילים תהיינה ברורות וכל הברה תהיה בהירה. תופעה גראפית זו מעידה על הססנות וזהירות בצד רצון למנוע אי-הבנות.כתב-ידה של רביקוביץ מזכיר ממבט ראשון את הכתיבה התמה. הכותבת מנסה להיצמד לכללי הכתיבה המקובלים,  מקפידה על מבנה אותיות ברור, ועובדה זו מעידה על צורך להשתלב ולמלא אחר הנורמות החברתיות. כתב-היד הראשון משנת 1960, הכותבת בשנות העשרים של חייה, הכתב מעוגל, איטי וקריא.  האותיות המעוגלות והתפוחות מזכירות במידה רבה אלמנטים ילדיים הקיימים באישיותה של המשוררת. אותיות תפוחות ומעוגלות מסמלות קווי דמיון, ייפוי והעשרה של המציאות היומיומית. אולם מאחורי המסכה והאיפור שעטתה על עצמה בתנועות המעוגלות, ניכרים מרווחים גדולים מאוד בין מילה למילה המעידים על תחושת ניכור של הכותבת, מבעד להשתדלות לפעול בצורה קונפורמיסטית, היא חשה תלישות.  כל מילה נפרדת מהאחרת, נוצר מרווח גדול הבולם את ההתקדמות בשורה. המרווח כמו תהום הנפערת מבעד לרגליה וביניהן זרועות האות ת" שולחות ידיהן בצורה אנכית כמו אדם שמשיט זרועותיו בטרם ישקע במשקעים שנפערו בין המילים.

ככל שהשנים נוקפות כתב היד חלש יותר, והמילים מתרחקות זו מזו.  

בכתב היד משנת  1969 המרווחים בין המילים גדלים הכתב פחות מעוגל ויותר קטן , קיימים קישורים בין האותיות ונראה כי הן נשענות זו על זו. הקו רופף יותר וניכרת חולשה.

בכתב-היד שנכתב שמונה שנים מאוחר יותר בשנת 1976בולטים בכתב היד מרווחים גדולים מאוד והוא נראה "מאוורר",  האותיות חדות אך חלשות ללא כוח, ניתן לראות אותיות שכמעט נעלמות מרוב חולשה. הכותבת מושיטה את ידיה מעל התהומות הנפערים, אך התנועה נטולת חיות כמו קריאה דוממת לעזרה.

 

כתבי היד מלמדים על תהליכים המתרחשים בנפשה במהלך השנים ; מבנה האות מעוגל פחות ופחות, הכתב הולך וקטן בהדרגה, ונהיה יותר שביר וחלש .  ככל שהשנים עוברות האות של רביקוביץ פחות ופחות עגולה ובכך משקפת את התבגרותה והתפכחותה הכואבת של המשוררת. צמר הגפן המתוק של האות העגולה כבר לא משמש מגן עבורה, ונחשפת נפשה הפצועה.  

 

בדף האחרון הנייר הלבן נראה כמו משטח קרח חלק ודק, הכותבת חוששת לפסוע בו בבטחה ולכן האותיות עומדות כל אחת בזהירות ובחשש שמא יקרסו. משטח הקרח יצר כבר שלוליות עמוקות הנפערות בין המילים ומאיימות על רביקוביץ. ידה המושטת לעזרה תלוייה בצורה רפה וחסרת אונים.  

 

 

 

34 תגובות

  1. זה אתי מה שאת עושה?! המשוררת הזאת לא עמנו יותר. מנוחתה עדן.

    • חן, המשוררת לא עימנו יותר אך לא רק יצירותיה הנפלאות הן נצחיות כך גם כתב ידה הקורי.

      לשאלתך האם זה אתי ? אכן כן.
      נושא מורכב זה נבחן לאורך ולרוחב על ידי מומחים לקניין רוחני ועל ידי משפטנים המומחים לכבוד האדם ולחירותו.

      מעבר לדקדקנות המשפטית, אני חושבת שניסיתי להמחיש את נפשה המורכבת במלוא הכבוד הראוי לה.

  2. מה זה צריך להיות? למען זכרה וכבודה של רביקוביץ, אנא הסירי את הפוסט הזה! אני מקווה שכולכם תצטרפו אלי בבקשה זו. תמר

  3. ניתוח גרפולוגי של אדם חייב להיות בהסכמתו! גם אם הוא דמות ציבורית. איך את מעיזה

  4. זכור לי שהטקסט הזה הופיע במאזניים לפני כשנה פחות או יותר. אם זה אתי לפרסום שם, מדוע זה אינו אתי לפרסום כאן. לא הבנתי מה הבעיה.

    • זה לא אתי בשום מקום! אם שם נעשתה טעות, אין זה אומר שצריך לחזור עליה כאן. פרט לכך, איפה כתבי היד שמדובר עליהם פה? בשמו של מי נמסרו? מתי?

      • כתבי היד התפרסמו בזמנו במאזניים, אני משערת שאולי לקחה אותם מגנזים. אולי היא לא ידעה להעלות לכאן את הקבצים הסרוקים של כתב היד.
        מיכל דורון בטח תיתן תשובה מוסמכת על כך.

        אבל אני לא רואה איך הניתוח הגרפולוגי הזה פוגע בזכרה ובכבודה של המנוחה, כפי שטענת, זה נראה לי די מקביל לניתוח או פירוש ספרותיים של שיר שלה למשל…

        או שאני מפספסת כאן משהו…

        • זה לא מקביל לפירוש של שיר. מדובר בחומר אישי ולא בשיר שהמשוררת התירה לפרסום.

  5. זה נראה לי על גבול המקברי:
    גופת משוררת מתה מתארחת על ספת הגרפולוג.
    מה המטרה של זה? למי זה נחוץ?

    שלא כמו בשיר שפורסם, המביא עולם מורכב ועשיר יותר באמצעותו אפשר לשער גם על חיי הנפש של הכותב, הניתוח הגרפולוגי כאן מוותר על המורכבות וחודר אל חיי הנפש ללא רשות. נראה לי לא תקין בעליל.

    • תודה, משה, על החיזוק. בנוסף לנושאים העקרוניים, עולה כאן גם העניין המקצועי: ללא ה"אסמכתאות", זה נראה כמו אוסף של קלישאות ודעות קדומות, וכבר עשו די והותר בעניין זה לדליה רביקוביץ עוד בחייה.

      • תמר, גם אם יש אסמכתאות, נראה לי שההבחנות האלה לא היו זקוקות לכתב היד, ובכל מקרה נראה לי לא מכובד.

    • משה
      הניתוח הגרפולוגי אינו מוותר על המורכבות של חיי הנפש, אלא מגיע אליהם בדרך שונה מהשיר.

      • תודה מיכל על התייחסותך, אני מבין, אבל היה יכול להיות מעניין ומרתק לראות ולקרוא את השיר שעל פיו עשית את הניתוח, ואז ניתן היה לראות תמונת עולם מורכבת יותר.

        • מיכל דורון

          משה
          את הניתוח הגרפולוגי ערכתי על פי כתבי ידה של רביקוביץ מאוסף מכתבים שונים שכתבה.
          אני מאוד מקווה שיציגו במהרה את כתבי היד ששלחתי ואז תוכל להתרשם באופן אישי מהשינויים בכתב .

  6. חגית גרוסמן

    אני בטוחה שהיא דווקא הייתה שמחה על כך שמישהו מקדיש לה תשומת לב ומעמיק בה גם כאדם.

  7. חברים, לא נראה לי שמבחינת החשיפה מה שנאמר פה מגיע לקרסולי מה שידוע ביוגרפית על דליה. הכל בהרבה כבוד, והאמת יפה מכל קשקוש רומנטי.
    אבל, מיכל, השילוב הדי מדהים של השירים עם הזווית הגרפולוגית שלך חסר לי כאן. יש באמת איזושהי תחושה של רדוקציה כשהניתוח הזה לא מואר בשירים מן התקופות האלה, כי השיר הרי גדול בהרבה מכל מצב נפש שהוליד אותו: הוא הרוח הבוראת של המשורר.

    • אמיר שלום

      אני איני מנסה להתחרות בשירים הגדולים של המשוררים, אלא להציג דרך התבוננות נוספת.
      אולי באמת השיר מייצג מצב נפשי בדרך הטובה ביותר, אך לא מצאתי לנכון לשזור אותם בניתוח אלא להתרכז במה שאני יודעת הכי טוב לעשות

    • אמיר שלום

      אני איני מנסה להתחרות בשירים הגדולים של המשוררים, אלא להציג דרך התבוננות נוספת.
      אולי באמת השיר מייצג מצב נפשי בדרך הטובה ביותר, אך לא מצאתי לנכון לשזור אותם בניתוח אלא להתרכז במה שאני יודעת הכי טוב לעשות

  8. חגית גרוסמן

    זו לא שאלה של אתי ויש לכך משמעות עמוקה ודרך ראיה מקורית לראות את תהפוכות חייו של האמן. זה יפה מאוד. מי הבא בתור?

  9. חגית גרוסמן

    אם היא הייתה עוסקת ברכילות אז השאלה על אתיקה הייתה רלבנטית. אך היא עוסקת בכתב יד של כותבת. היא חוקרת את מלאכתה. לכן זה אתי ולכן זה התפרסם במאזניים.

  10. זה שאתה באמת מאמין ש:"השיר הרי גדול בהרבה מכל מצב נפש שהוליד אותו: הוא הרוח הבוראת של המשורר." זה פשוט עצוב! וגם מסביר כמה דברים

  11. שלום לכולם
    אני מודה לכם על התתעניינות

    העליתם כאן מספר נקודות חשובות ואתייחס אליהן בצורה מרוכזת.

    א.
    צריכים להיות מוצגים שלושת כתבי היד של רביקוביץ ובאמצעותם מומחשים השינויים באישיותה, עליהם כתבתי.
    משום מה לא הועלו באתר כתבי היד ואני בטוחה שטעות טכנית זו תתוקן בהקדם האפשרי.

    ב.

    יש לי טור קבוע בעיתון "מאזניים" ושם אני מארחת על ספת הגרפולוג כל פעם דמות אחרת של משורר או סופר.
    כתבי היד הם באדיבותם של מכון גנזים.

    ג.

    כתבי היד שהשאירו אחריהם הסופרים והמשוררים מהווים דרך מרתקת, לדעתי לפחות, להתבוננות בנפשם.
    דרך זו לא מתחרה עם יצירותיהם הנפלאות.
    זהו ממד נוסף להבנת אישיות.

    השינויים בכתב ידה של דלה רביקוביץ משקפים את ההתפתחות הפסיכולוגית ואת תפיסת עולמה ומהווים דרך נוספת להבנת נפשה המורכבת של המשוררת.

    אינני רואה כל פסול בניסיון להבנה של אמנים, סופרים משוררים או כל דמות מרכזית אחרת. ישנם חוקרי ספרות הבוחנים דרך היצירות ותוכנן את מבנה האישיות. לי כגרפולוגית ניתנה זכות גדולה; להתבונן בכתב ידם המקורי ולהציע עוד זווית ראייה.

    • תודה על תשובותייך.
      אעיר רק לתשומת לבך, שחקר הספרות הפסיכואנליטי התיאורטי, אינו עוסק בבדיקת התואם בין אישיות היוצר לאישיות השיר… אלא הוא סטרוקטורליסטי לגמרי – כלומר, היצירה בשבילו היא דבר סגור, והוא בודק מודלים פסיכואנליטיים ביצירה עצמה. גם זרמים פסיכואנליטיים פוסט-סטרוקטוראליים בחקר הספרות, שבשבילם היצירה היא פחות "סגורה" אינו עוסק במציאת תואם כזה.

      • תמר, ישנם חוקרי ספרות רבים שאינם שייכים לזרם הפסיכואנליטי, שאכן
        מתייחסים לאישיות היוצר במלוא כובד הראש. הם עושים זאת לעיתים על פי הביוגרפיה של היוצר ולעיתים על פי יצירותיו.

        • מקרים כאלה הם שטחיים ורדוקטיביים, משום שאז אין שום עיגון תיאורטי לניתוח היצירות. ואני רוצה להתחבר לאמירה של אמיר ששיר הוא הרבה יותר גדול מהלוך הנפש שהניע אותו, במובן זה: שיר הוא לא רק סובלימציה של רגשות ודחפים אלא גם של… מחשבות. שיר הוא חומר שמקבל צורה. תהליך הזיקוק הזה מנתק אותו מהמוטיבציה הראשונית, ולאיש לא יכולה להיות גישה ישירה למוטיבציה זו (גם לא למשורר עצמו)אלא בתיווכן של המלים.

  12. במחשבה על עצמי לא הייתי רוצה שינתחו את כתב ידי בלי רשותי או רשות משפחתי. עם כל הכבוד להסבר אני מתחברת לדעתה של תמר משמר וכמו שלא אהבתי לקרוא שהפסיכולוג של אן סטוקטון פרסם קלטות של הפגישות שלהם ולמרות ההבדל הרב, כך אני מרגישה כשאני קוראת שמנתחים כתב יד של אדם שאיננו או שאיננו בהסכמה.
    בכל מקרה השבחים לעבודתך רבים ואני בטוחה שאת מצויינת בעבודתך רק לתשומת ליבך התגובות שכאן המעידות על צרימה ברעיון לנתח אישים שאינם.

    • אני אישית לא אוהבת שמנתחים שירה או סיפורת דרך הפריזמה הביוגרפית או האישיותית של היוצר, את מי זה מענין? אותי מענינת היצירה נטו ,היא זו שצריכה לדבר בעד עצמה, היא זו שמותירה חותם, כנ"ל גם לגבי ניתוח כתב יד, איך זה תורם ספרותית לקורא? לפסיכולוג אולי ,לפסיכותרפיסט אולי אבל לקורא?!

  13. לדעתי יש פה שלוש שאלות שונות:
    1. האם זה אתי וראוי? אני מניחה שיש לכך תשובה משפטית שכרוכה בעזבון ובהיתרים, ואיני יודעת מהי התשובה. דברים דומים נעשו בעבר, ולעיתים בניגוד לצוואת המנוח.
    2. האם זה מעניין – לעסוק בניתוח גרפולוגי או פסיכולוגי של היוצר ולא של היצירה? התשובה על כך היא אישית. אותי זה לא מעניין במיוחד. אולי, אם זה היה שופך אור חדש על היצירה.
    3. האם הניתוח המסויים הזה הוא טוב, מעניין, תורם? לדעתי אין בו כדי לחדש והניסוח/ניתוח עושה שימוש בקלישאות.

    • היי מירה, אהבתי את הניתוח הבהיר והמאורגן שלך.
      בקשר לשאלה הראשונה, מיכל כבר ענתה למעלה, בתשובתה לחן, שהעניין נבדק לאורך ולרוחב מן הבחינה המשפטית והוא אכן אתי.
      בקשר לשאלה השנייה, גם אני סבורה שאין בכך תרומה של ממש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למיכל דורון