דליה רביקוביץ'

 דליה רביקוביץ

הפעם תתארח על ספת הגרפולוג המשוררת והסופרת דליה רביקוביץ. אציג שלושה כתבי יד שנכתבו בתקופות שונות בחייה וניתן לראות בהם  שינויים בתחושותיה ובהערכתה העצמית של המשוררת.

כתב-ידה של רביקוביץ מסודר ומאורגן למדי. הכתב די קטן, מתון במהירותו וקריא. האותיות מעוצבות כל אחת בנפרד וניכר כי הכותבת האטה את קצב כתיבתה על מנת שהאותיות והמילים תהיינה ברורות וכל הברה תהיה בהירה. תופעה גראפית זו מעידה על הססנות וזהירות בצד רצון למנוע אי-הבנות.כתב-ידה של רביקוביץ מזכיר ממבט ראשון את הכתיבה התמה. הכותבת מנסה להיצמד לכללי הכתיבה המקובלים,  מקפידה על מבנה אותיות ברור, ועובדה זו מעידה על צורך להשתלב ולמלא אחר הנורמות החברתיות. כתב-היד הראשון משנת 1960, הכותבת בשנות העשרים של חייה, הכתב מעוגל, איטי וקריא.  האותיות המעוגלות והתפוחות מזכירות במידה רבה אלמנטים ילדיים הקיימים באישיותה של המשוררת. אותיות תפוחות ומעוגלות מסמלות קווי דמיון, ייפוי והעשרה של המציאות היומיומית. אולם מאחורי המסכה והאיפור שעטתה על עצמה בתנועות המעוגלות, ניכרים מרווחים גדולים מאוד בין מילה למילה המעידים על תחושת ניכור של הכותבת, מבעד להשתדלות לפעול בצורה קונפורמיסטית, היא חשה תלישות.  כל מילה נפרדת מהאחרת, נוצר מרווח גדול הבולם את ההתקדמות בשורה. המרווח כמו תהום הנפערת מבעד לרגליה וביניהן זרועות האות ת" שולחות ידיהן בצורה אנכית כמו אדם שמשיט זרועותיו בטרם ישקע במשקעים שנפערו בין המילים.

ככל שהשנים נוקפות כתב היד חלש יותר, והמילים מתרחקות זו מזו.  

בכתב היד משנת  1969 המרווחים בין המילים גדלים הכתב פחות מעוגל ויותר קטן , קיימים קישורים בין האותיות ונראה כי הן נשענות זו על זו. הקו רופף יותר וניכרת חולשה.

בכתב-היד שנכתב שמונה שנים מאוחר יותר בשנת 1976בולטים בכתב היד מרווחים גדולים מאוד והוא נראה "מאוורר",  האותיות חדות אך חלשות ללא כוח, ניתן לראות אותיות שכמעט נעלמות מרוב חולשה. הכותבת מושיטה את ידיה מעל התהומות הנפערים, אך התנועה נטולת חיות כמו קריאה דוממת לעזרה.

כתבי היד מלמדים על תהליכים המתרחשים בנפשה במהלך השנים ; מבנה האות מעוגל פחות ופחות, הכתב הולך וקטן בהדרגה, ונהיה יותר שביר וחלש .  ככל שהשנים עוברות האות של רביקוביץ פחות ופחות עגולה ובכך משקפת את התבגרותה והתפכחותה הכואבת של המשוררת. צמר הגפן המתוק של האות העגולה כבר לא משמש מגן עבורה, ונחשפת נפשה הפצועה.  

בדף האחרון הנייר הלבן נראה כמו משטח קרח חלק ודק, הכותבת חוששת לפסוע בו בבטחה ולכן האותיות עומדות כל אחת בזהירות ובחשש שמא יקרסו. משטח הקרח יצר כבר שלוליות עמוקות הנפערות בין המילים ומאיימות על רביקוביץ. ידה המושטת לעזרה תלוייה בצורה רפה וחסרת אונים.