זה רק נדמה שזה קורה משוררת וציירת
לכל בנות אלמוות של המעצמה "איזדוֹרָה היפָה"
הו, בְּנוֹת אֲלְמָוֶות,
לא הרְחֵק מְאֵיפֹה שֶׁאנחנו,
לְיַד תְכֶלֶת שְׁחורָה,
תָאֲרוּ לְעצמֶכֶן מָעצָמָה מְגֹאֶלֶת בְּדַם
קְשׁוּרָה בְּחוּטִים
שֶּׁבְּרֶגַע אֶחָד הִיא מעָצָמָה אַחַת
וּבְרֶגע שֵׁנִי הִיא מעצָמָה אחֶרֶת, אָנִי מתכָּוֶונֶת
אֵפֹה שֶׁכֹּל הגְבוּלוֹת נִפְרמִים.
אֲני הייתי שָׁם.
אֲני זוֹכֶרת.
והייתי מתבּוננת לְרֶגע בְּחֶדְווה,
אֵיפֹה יֵשׁ שָׁלוָוה בעינֶיהּ שַׁל חדווה,
שׁוֹכנת על-פני אֵיתָנֵי טֶבָע שְׁקוּפִים,
מֵרִימה אֶת נְביחוֹת הָכְּלָבים בְּידֶיהָּ,
מִתְעלֶסֶת עִם נביחות הכְּלָבים,
מתמוגֶגת, סוגֶדת, מַזִיעָה, קוֹרֶסת, סוֹלדֶת
יוֹרֶקת.
פִּתאום היא רוקֶדֶת.
פתאום הִיא בּוֹכָה.
תְשׁוּשה, נְפוּחַת עפְעָפָּיים, רוקֶדת בְּחוּג השָׁמָיים שֶׁלָהּ,
בְּחוּג השָׁמָיִים הקבוּעַ שלהּ,
רוקדת עִם נביחות הכלבים בְּידֶיהָּ,
מַניחָה אותן על מִצְחָהּ, על עפעפיהָּ, על כתפיהָּ,
על בִּטְנהּ, על ירכֶיהָּ,
סבִיב לכָפּוֹת רָגלֶיהָּ,
רוֹקֶדת כַּעוֹלֶה על רוּחָהּ,
רוקדת נִירְקדת מוּרְקדת,
וְרִקוּד שֶׁל כָּלבָּה בְּדִיוק כְּמו רִקוּד של כָּלבָּה,
רַק-מַה,
תָאֲרוּ לְעצמֶכֵן
כָּלבָּה שנִרְדמָה בְּתוך גוּמָה,
רוקדת מִתוֹך שֵׁינָה,
רוֹקדֶת אֶת גָעגוּעֶיהָ
הָזָיותֶיהָ, שִׁגְיוֹנותֶיהָ,
להטוטֶיהּ וקולות שּׁבְרָהּ
אוֹ-מָה,
"כָּך רוקֶדֶת כָּלבָּה עֵירוֹמָה?" דָפִי שׁוֹאֶלֶת.
אֹרְנָה שָׁאָלָה. רַק מַה,
אֶיפֹה בֵּין ערֵימוֹת שֶׁל חושֶׁךְ,
רוקדֶת בַּחוּץ, על-פְּנֵי מִדְרכות מִזְדמנוֹת,
מול חלונות-ראווה,
בְּגָנִים צִיבּוּריים,
על ספְסָלים,
רוקדֶת בִּפְנִים, בְּמִסעדוֹת, בְּבָּרִים,
בְּחָדָרִים אָחוֹרִיִים,
בּפְּרוֹזְדורִים,
בֵּין כִּסָאוֹת מְבוהָלִים,
רוֹקֶדת בִּקפִידה או-מה,
הו בְּנות אֲלְמָוֶות,
דָבְּרוּ אֵלַי בִּשְׂפַת הַעֲשָׂבִים שֶׁנִרְדמוּ מאֲחוֹרֵי המָחְסָנִים ההֵם,
דבְּרוּ אֵלי בּשְׂפַת השֶׁמֶשׁ בְּיורְדָה לְתָנוֹת אָהָבִים,
דבְּרוּ אֵלַי בִּשְׂפַת עָפָר הַדֶרֶך לְכַפּוֹת רגְלָיו שֶׁל אלוהים
דבְּרוּ אֵלַי בשפת הענָנִים,
הוֹ כֵּן, לְהַבִין אֶת שְׂפַת הענָנִים,
להבין את שפת העננים, זה כֵּן.
נִזכָּרְתִי בַּשְׁלֵמוּת: שָׁברִירית,
מוּפנֶמת, מעורפֶּלֶת קְמְעה,
עִם דַם עַל השָׂפָה,
עִם כל מִינֵי מבָּטִים מְטוֹרָפִים,
וְעָנָנִים שֶׁנֶאסְפו סְביבָהּּ מְצָאוּהּ
שְׂרוּעה עַל גבָּהּ רוֹעדֶת בּוֹהָה, מְפורֶרֶת,
צָפָה עַל–פְּנֵי פְּלָנֶטָה הַזָיָיה.
הוֹ בְּנות אֲלמוֶות,
הו גַם אָתֶן,
הוֹ עֶרְגה,
הוֹ עַדַת כְּלבים שִׁכּוֹרה מִתְנָדְנֶת בַּחושֶׁךְ,
מְעֶבֶר לְהֲרֵי החושֶׁךְ,
מְפלֶסת לִי דרֶךְ,
הוֹ רחוֹב הבְּדידוּת השְׁלֵמָה
אוהבת את המסע . לא הכל מובן לפעמים שפת סתרים בשבילי . אבל המנגינה חודרת לנשמה של האין מילים.
אי אפשר שלא להסתחרר איתך, עם המקצב סערת הכאב והגעגועים
באמת מסחרר ויפה.