זה רק נדמה שזה קורה משוררת וציירת
לראנא
"שִׁינָייךְ נָפְלוּ כְּבַר מִזְמן" אָמָרְתְ
"שִׁינָי נשְׁרוּ כְּבָר מִזְמן" אמָרְתִי
"ואֲת עוֹד נועֶצֶת בִּי אֶת החנִיכָייִם שלךְ" אָמַרְתְ
"ואֲני עוֹד נועֶצֶת בִּי אֶת חנִיכייךְ" אמָרְתִי
"שְׂעָרָה סַהֲרוּרִית נִפרֶדת בַּחשָׁאי מרֹאשֶׁךְ" אמרְתְ
"שְׂעָרָה סַהרוּרִית נִפרֶדֶת בַּחשָׁאי מֵרֹאשִׁי, נִקבֶּרת בְּמָקוֹם נידָח" אמרְתִי
"אַתְ מֵתָה. מֵרֹב מאֲמָץ. בְּעצֶם, אַת חַיָה" אמרְתְ
"אֲנִי מֵתָה. מֵרֹב מאֲמָץ לאֶסוף אֶת הבֶּטֶן. בְּעצֶם, דִמְעוֹתַי נִיגָרוֹת עַל בִּרכָּייךְ, בְּעֶצֶם, אֲנִי
לְיַד אֵיזֶה שִׂיחַ, רוֹקֶדֶת עִם אוֹרוֹת הַירֵחַ, רוֹקֶדֶת עִם אָרָיוֹת שֶׁיָצְאוּ מִדַעֲתָם" אָמרְתִי
"כְּבַר עֶרֵב. כְּבַר לָילָה. כְּבַר יוֹם. אֲנִי מִתרוצֶצֶת, דואֶגֶת, עוֹבֶדת, פּוֹגֶשֶׁת, כּוֹתֶבֶת, מְלַקֶטֶת רְמָזים,
אוֹסֶפת מֵידַע, טוֹעֶמת אֶת האֲוִויר לדעת מי עבר בו לאַחֲרוֹנָה" אָמָרְתְ
"פַּעַם אַהַבְתְ אוֹתִי. לְעוֹלָמִים. מכורְבָּלוֹת תַחַת הַגֶשֶׁם, מוּל נְבִיחוֹת הכְּלָבִים, בֵּין העַרְבָּייִם" אָמַרְתִי
"קְרִיאוֹת הצִפּרִים מָזכִּירות לי אֶת הדֶרֶךְ הבָּיתָה" אמרְתְ
"אֲנִי מבִּיטה בַּמִתרחֵש בְּעַיִן נוקבֶת. בְּני- אָדָם לֹא יכולִים לִחְיות בְּשוּלֵי הסְלָעים, ליד
סָמוּךְ לקונְכִיוֹת, מִתַחַת לַמָיִם, ולִרְאוֹת אֶת הגֶשֶׁם נופֵל עַל האָרֶץ" אמרְתִי
"נִגְמָר. זֶה נִגמָר. אֲני לא אוהבֶת אֶת המִכְתבִים שֶׁלךְ, ולֹא רוצָה לעָנוֹת עַלֶיהֶם. אֲת מגוּחֶכֶת,
תוֹקְפָּנִית, קְרִיזיוֹנֶרית, אוֹבְּססִיבִית, מְרחֶפֶת, מוּגְבֶּלֶת, לֹא-מסוגֶלת" אמָרְתְ
"בְּסךְ הכל אֲני אִישָׁה שׁותֶתֶת דָם שֶׁמְדַבֶּרֶת אֵלָיךְ בְּשָׂפָה שׁוֹתתֶת דָם" אמָרְתִי
"נִגְמָר. נִגמַר. זֶה נגְמַר" אמרְתְ
"פַּעַם, בַּטֶבַע, בַּחֲלוֹם – הוֹ כָּמָה הָיִיתִי מאוּשֶׁרת בַּחֲלוֹם מִזֶה – כְּאִילוּ נוֹעָדְנוּ לזֶה – וְהָיִינוּ רָצוֹת לִקְרַאת
הדִמְיוֹן, עִם הדִמְיוֹן, לְצַד הדִמְיוֹן, לִפְנֵי הדִמְיוֹן, יותֵר מַהֵר מֵהדִמְיון" אמָרְתִי
"מִישֶׁהִי ניטרֶפֶת דַעֲתָה" אמָרְתְ
"מַה שקוֹרֶה בַּלֵב, פַּשׁוּט קורֶה" אמָרְתִי
השיר פורסם בכתב-העת "מטעם" דצמבר, 2007
טועמת את האוויר לדעת מי עבר בו לאחרונה – שורה יפה.
יפה וקורע לב
זה נפלא יקרה.
אני לא יודע להגיד דברים על השיר הזה, רק לדווח על הצמרמורות והרעידות הקטנות, החום והקור, והעיינים המסומרות לדף משך כל זמן קריאתו, וגם בפעם השנייה, השלישית, הרביעית: חדווה, תודה.