וְהָיְתָה שָׁם בְּרֵיכָה מרֹהֶטֶת אַחַת
שֶׁבָּהּ הַתּוֹדָעָה הָיְתָה
חוֹלֶמֶת
וְהיְתָה מַגִיעָה לְמָקוֹם שֶׁל גַּן
וְהָיְתָה נִגֶּשֶׁת לְאַן שֶׁנִגֶּשֶׁת
וְהָיְתָה מְזַמֶּרֶת לְכָאן וּלְכָאן
וְהָיְתָה נְהֶנֵית מִכָּל
דָּם קָטָן
עַד שֶׁהָיְתָה קוֹרֶנֶת לְגַמְרֵי וְ
לְרֶגַע הָיְתָה יוֹצאת מִגִּדְרָהּ וְ
לְרֶגַע הָיְתָה חוֹזֶרֶת מִיָּד
עַד שֶׁהָיְתָה גוֹרֶמֶת לָהּ נֶזֶק מֻחְלָט
וְכָל הַכְּנִיסָה הָיתָה גַּם יְצִיאָה וְגַם
פִּתְאֹם נְעֶלֶמֶת
כְּמוֹ בְּחַג שָׁבוּעוֹת,
בְּאֶמצַע הַצֹמֶת
כּשֶׁכֹל הַתּוֹדעָה רִחפה בַּמַּרְאָה
הָמַּרְאָה בַּמִּדְרוֹן
הֶמִּדְרוֹן בַּרוּחַ
וְכָל התוֹדָעָה נֶהֶפְכָה לָהּ פִּתְאֹם
לְמִין גּוּשׁ נוֹצֵץ כָּזֶה
כְּמוֹ
חֲלוֹמוֹ שֶׁל יֶלֶד
מתוך ספר השירים "אני רוצה רק להגיד לךְ", 1985, ספרית פועלים
הי חדוה, ברחת מהר, לא הספקתי לומר לך כמה ריגשה אותי הקריאה שלך (עד דמעות, למען האמת, שהפתיעו אפילו אותי) הערב בפסטיבל. תודה רבה, את מופלאה!
איזו אווירה קסומה.
האסוציאציות שלי ריחפו הישר אל ביאליק. לא זוכרת איזה שיר בדיוק, אבל נדמה לי שיש שם משהו עם בריכה ונשמתו של ביאליק הילד שיצאה לרחף.
גם כאן וגם שם יש חווית ילדות של ריחוף הנפש, סוג של התעלות, יחד עם משהו נוסף מעט חבוי. משהו קודר. דם קטן. חיים ופצע. שמחת חיים וכאב.
מרתק הרעיון שגם התודעה חולמת,
אולי גם החלום מתעורר.
יפה התנהלות התודעה הלא מודעת, משנת הצורה ומצבי הצבירה. התודעה האובדת ומוצאת עצמה כ'מין גוש נוצץ כזה
כמו
חלומו של ילד.'
איך התודעה מתגלגלת ודוהרת בשירך מלבוש ללבוש מגלגול לגלגול
מזכיר את "הבריכה" של ביאליק אבל הרבה יותר דינמי
שיר יפה
שיר מוצף חושניות תודעתית וחדשנות לשונית