המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
הלילה האחרון של אוטו ויינינגר
אחת ההנאות הגדולות שלי היא לקרוא מחזות, ולא משנה לי אם ראיתי את המחזה או לא. השבת קראתי שניים שראיתי " ילדי הצל"/ בן ציון תומר, נידמה לי שראיתי בנעורי, ו " הלילה האחרון של אוטו ויינינגר/ יהושע סובול. שראיתי לפני מספר שנים. לא זכיתי לראות את המחזה שקודם ניקרא " נפש יהודי " והוצג בתאטרון חיפה בשנת 1982 אף שכל כך רציתי, לא הזדמן.
♦
חושך מוחלט, ירית אקדח,
אוטו ויינינגר ואדלה סוכנת הבית מנסים לפתוח את דלת החדר אותו מעונין ויינינגר לשכור. זה הלילה האחרון לחייו, הוא יודע, בחדר הזה מת לודוויג ואן בטהובן.
כל המחזה עוסק בזכרונות ובהזיות של ויינינגר לאחר שירה כדור אחד סמוך לליבו ( מענין שהוא לא בחר לירות בראשו, נראה לי שיש ביריה על יד הלב סימליות ) בלילה שבין ה- 3-4 באוקטובר 1903 והוא בן 23 בלבד, אך כבר נושא תואר דוקטור בפילוסופיה .
ביום בו מסר אוטו ויינינגר את התיזה הוא המיר את דתו לפרוטסטנטית, וכך קיווה להשתחרר מן היהדות ולהכנס אל העולם והחברה הארית אותה העריץ.
מאוחר יותר ויינינגר הוציא לאור את סיפרו "מין ואופי" ובו הוא מרחיב את התיזה שלו ומקצין את תפיסתו על ההבדלים בין נשים וגברים, הרחיב את האנלוגיה בין הנשי- העם היהודי,( הרכרוכי, חסר האופי, ויחד עם זאת ערמומי, ויצרי, המאשים אחרים במחדליו, וכמו שאין לאישה נפש כך גם אין לעם היהודי נפש). ובין הגברי -הגזע הארי האצילי, החזק הרציונלי שיש בו ניצוץ אלוהי.
זמן המחזה כאמור הוא הלילה האחרון לחייו. יהושע סובול יורד אל תוך נפשו המסוכסכת בשינאה עצמית, שינאת הנשי והיהודי שבו שהיתה כל כך אכזריות עד שהוליכה אותו אל מותו הבלתי נימנע.
מאחר והוא עצמו קבע בסיפרו שהיהודי לא יכול להשתנות כלומר גם המרת הדת לא תועיל וגם הציונות ,למרות שיש בה ניצוץ אלוהי, תיטבע בביצת היהדות, כי יהודי לעולם ישאר יהודי, ( ומאחר שגם סיפרו עורר הדים קלושים, הוא כנראה חש בפגיעה נרקיסיסטית ) הוא הגיע למצב של אין מוצא, רק המוות יכול היה לשחרר אותו מייסוריו ולגאול אותו מן הבושה ומיהדותו ואולי ככה באופן לא מודע קיווה לחבור אל ה – אחר הגדול -(במושגים הלאקניאנים ) הגזע הארי שהוא מתאווה לקבל ממנו הכרה ולהיות מושא האיווי שלו, ולא להיות לו כפילגש, או בן חסות כפי שמציעה הסביבה הארית במקרה הטוב.
מאחר והוא עצמו קבע בסיפרו שהיהודי לא יכול להשתנות כלומר גם המרת הדת לא תועיל וגם הציונות ,למרות שיש בה ניצוץ אלוהי, תיטבע בביצת היהדות, כי יהודי לעולם ישאר יהודי, ( ומאחר שגם סיפרו עורר הדים קלושים, הוא כנראה חש בפגיעה נרקיסיסטית ) הוא הגיע למצב של אין מוצא, רק המוות יכול היה לשחרר אותו מייסוריו ולגאול אותו מן הבושה ומיהדותו ואולי ככה באופן לא מודע קיווה לחבור אל ה – אחר הגדול -(במושגים הלאקניאנים ) הגזע הארי שהוא מתאווה לקבל ממנו הכרה ולהיות מושא האיווי שלו, ולא להיות לו כפילגש, או בן חסות כפי שמציעה הסביבה הארית במקרה הטוב.
לקראת סוף המאה ה -19 קיבלו היהודים שיוויון זכויות בגרמניה ,ע"י ביסמרק 1871,ועוררה ביהודים תקוות להיות חלק מהעם הגרמני, אך דוקא ניסיונות ההשתלבות וההתבוללות עוררו ביתר שאת את אנטישמיות והגזענות, במסווה של מחקרים ותאוריות מדעיות.
נראה שיהושע סובול עשה עבודת מחקר מקיפה ומעמיקה בטרם כתב את המחזה המרתק והמזעזע הזה. בפרק הבא אנסה להתחקות אחר עיקבותיהם של כמה מן הדמויות המופיעות בספר, אשר עוזרות לסובול לנתח את דמותו המיוסרת של אוטו ויינינגר.
צפיתי במחזה זה בהפקה שנערכה בבית צבי. מאוד התרגשתי ונפעמתי מיופיו. אני שמחה שהעלית את הפוסט הזה. צריך מדי פעם להיזכר בו.
זה באמת מחזה מיוחד, כתוב מבויים מרתק, קריאה שלמחזה מאפשרת להיכנס לתוך הענין יותר עמוק, ואיפשרה לי להבין יותר לעומק את מה שחלף במשפט אחד בהצגה תודה חגית.
ספור חשוב, סיפורו של אוטו ויינינגר. גאון צעיר יהודי שבז לדתו , יש לזכור שהתקופה בה הוציא את הדוקטורט שלו, במקום בו הוציא אותו, אוניברסיטת וינה 1903 היא הערש האינטלקטואלי של האנטישמיות על בסיס גזע. בלהט שטפו התפיסות הללו את הצעירים הסטודנטים הלומדים במוסד.
לא ראיתי את המחזה של סובול אך קראתי חלקים מתוך "מין ואופי". דווקא האנלוגיה מזעזעת אבל חלק מהאבחנות שלו על נשיות וגבריות מבריקות ונבונות מאוד.
כדאי גם לציין שהיתה לכתביו השפעה עמוקה על היטלר ועל בכירים נוספים במנגנון הנאצי. ואומרים עוד שחלק מהפקודות שקבלו חיילי הרייך במלחמה"ע השניה, ביחס להתנהלות מול העמים הסלאביים, והעמים השונים שכבשו, התבסס על כתביו של ויינינגר שערך השוואה כזו (גם הסלאביים לא יוצאים נקי תחת עטו), ונסה להתחקות אחר היררכיה.
שלום איילה, אכן נכונים דבריך ויינינגר נחשב לגאון וטופח בעיקר ע"י אביו עד שהפך לנרקיסיט , וכמובן שזה היה לו לרועץ בעיקר כאשר סיפרו לא עורר תגובות נילהבות. אני סבורה, שהתאוריה שלו על היהודים לא היתה בסיס מרכזי לאנטישמיות, תורת הגזע כבר פרחה בשנות השמונים של המאה ה 19, לכאורה על בסיס מדעי. לכל היותר הנאצים השתמשו בתאוריה של ויינינגר כדי לאשש את תפיסתם הנטצית, ובעיקר לגחך, כי אם יהודי כך מדבר על היהודים הם כבר לא צריכים להוכיח דבר בגנות היהודי. שנה טובה, ותודה שניכנסת לבקר. אורה
אני לא נמשכת לקריאת מחזות, אבל האישיות של אוטו כפי שפרשת אותה על פי המחזה מושכת אותי מאוד. אני מניחה שהנפש המסוכסכת הצעירה הובילה את היד המקפדת אל עצמה.
ללבנה, אני סבורה שנפש מסוכסכת שמעורבת בה השינאה העצמית והשלכת השינאה על המוצא האתני , מצויה גם בימינו ויש הרבה מאד סיפורים בכל עדות ישראל, כנראה מתוך הפנמה של אשמה, גם אצל פינסקר, ברנר, אלבר ממי, ושלל עדות ישראל ממזרח וממערב, אבל מכאן ועד המקום אליו הגיע ויינינגר יש מרחב שהוא חצה אותו עד כדי התאבדות.
אורה, יפה כתבת על המחזה של יהושע סובּול ועל גיבורו. אף אני אוהב לקרוא מחזות ולא לראותם בלבד. זוכר היטב את "נפש יהודי", מחזה חזק כשלעצמו ובקורפוס הרחב של סובול אחד משלושת או ארבעת הטובים. את "ילדי-הצל" של בן-ציון תומר הנפלא אי אפשר לשכוח. לא ראיתי, קראתי אותו בתיכון והוא סוג של "יציאה" – יצירה סינגולרית מרגשת ונדירה. מקווה שתכתבי גם עליו. להוציא את דן לחמן שכותב יפה מאוד על תיאטרון בכלל ועל התיאטרון העברי/ישראלי בפרט, חסרה לנו התייחסות לתיאטרון כאן בבלוגייה. שנה טובה, רני.
תודה רני, ומסכימה איתך שלקריאת מחזות יש ערך מוסף, אך גם מענין איך הבמאי תפס את המחזה וביים, ומה התפאורה נותנת למחזה, יש הצגות שהתפאורה ממש בנישמת המחזה, כמו זו של "צחוק של עכברוש למשל"
לאורה נהנתי לקרוא את הכתבה שלך שהיא מאוד מיוחדת, מסתורית ומסקרנת.
אני אוהבת לראות את המחזות במיוחד את התלבושות. רציתי לשאול אותך היכן ניתן להשיג חומר על ההצגה הנ"ל.