הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
נתקלתי בשני השירים האלה של רפאל אליעז באתר של איגוד הסופרים. עולה מהם ריח של ילדות, ריח געגועים לאבא. הם יפים בעיני, לכן הבאתי אותם כאן בשבילכם, להנאתכם:
החייט הכחול
מאת רפאל אליעז
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל
וְכָךְ הָיוּ עֵינָיו בְּיוֹם שַׁבָּת.
בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיוּ עֵינָיו
שְׁקוּעוֹת בְּתוֹךְ הַבַּד
וְכָל אֲשֶׁר הָיָה שַׁיָּךְ לְאַבָּא
הָיָה, בְּדֶרֶךְ-כְּלָל, שָׁחֹר:
מִלִּים שְׁחֹרוֹת יָצְאוּ מִפִּיו,
וְחִיּוּכִים שְׁחֹרִים עַל שִׂפְתוֹתָיו.
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל.
מִשֶּׁהִשְׁחִיל בְּקִפּוּלֵי הַבֶּגֶד
מַחַט שֶׁל כֶּסֶף קְטַנְטַנָּה
הָיָה נִשְׂרָט הַסִּיד שֶׁבַּתִּקְרָה
וּלְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת הָיוּ
חוּטִים שֶׁל דָּם רוֹקְמִים
פְּרָחִים דַּקִּים וּמְשֻׁנִּים:
מֵעֵין אָבִיב שֶׁל חַיָּטִים.
עָמַד אָבִי בְּפֶתַח הַחֲנוּת,
סִלְסֵל שָׂפָם שֶׁל עֲלוּקָה
וְהַרְפַּתְקוֹת חַיָּיו הַנִּפְלָאִים
סִפֵּר לְכָל בָּאֵי בֵּית-הַמְּלָאכָה.
בְּהִתְבַּשְּׂמָם מִסִּפּוּרָיו,
שֶׁרֵיחַ הַמַּגְהֵץ עָלָה מֵהֶם,
הָיוּ חוֹמְקִים הָרְחוֹבָה
וּמְחַפְּשִׂים אֶת רִיסֵיהֶם הַחֲרוּכִים
בַּזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת הַשּׁוּק.
בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיָה אָבִי
מַלְבִּישׁ נַעֲרֵיהֶם שֶׁל עֲשִׁירִים
וּבְשַׁבָּת הָיָה מַטְלִיא
חֲלִיפָתוֹ הַיְּחִידָה
וְאַגַּב כָּךְ הָיָה הוּא נֶאֱנָח
וְדַעְתּוֹ נוֹתֵן
עַל נְעָרָיו שֶׁלּוֹ הָעֲרֻמִּים.
לוּא כָּל הַיְּלָדִים שֶׁאֲהֵבוּהוּ,
הָיוּ חוֹלְקִים כָּבוֹד אַחֲרוֹן לוֹ,
הָיְתָה דַּרְכּוֹ לַקֶּבֶר רְפוּדָה
כְּמוֹ מַרְבַד-טְלָאִים סַסְגּוֹנִיִּים.
בָּנָיו הַיְּתוֹמִים, שֶׁלֹּא זָכוּ
לְבֶגֶד חַג בְּמוֹעֲדָם,
שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְעֹמֶק עִצְּבוֹנָם
שֶׁל חַיָּטִים כְּחֻלִּים,
דְּמָעוֹת שֶׁל כַּפְתּוֹרִים הִזִּילוּ
וְנִפְרְדוּ מֵעֲפָרוֹ לָנֶצַח.
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל
וּפַעַם בְּשָׁנָה הָיָה אָדֹם.
בְּיוֹם אֶחָד בְּמַאי
הָיָה תּוֹקֵעַ אֶת הַמַּחַט
בְּתוֹךְ כָּרִית קְטִיפָה קְטַנָּה
וְשָׁר עִם עֲמִיתָיו הַחַיָּטִים:
"אָנוּ תּוֹפְרִים תַּכְרִיךְ שֶׁל שַׂק
לְעוֹלָמֵנוּ הַיָּשָׁן..".
כְּשֶׁקּוֹלוֹ טִפֵּס עַד לְפַאלְסֶט,
הָיָה שָׂמֵחַ וְנִלְהָב
וּבְהַרְכִּינוֹ גּוּפוֹ הַדַּק עָלַי
עַל דַּשׁ מְעִיל שֶׁלִּי הַמְּרֻפָּט
נָעַץ צִפֹּרֶן אֲדֻמָּה.
סמטת המעדנים
מאת רפאל אליעז
גַּן עֵדֶן בִּזְעֵיר אַנְפִּין
בִּשְׁבִיל בָּאֵי עוֹלָם בִּזְעֵיר אַנְפִּין.
עָלָיו אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, בּוֹרֵא הַהַפְתָּעוֹת,
בְּשֵׁם הַנְּעָרִים הַמְּשַׁיְּטִים בְּנַחֲלֵי־סֻכָּר,
בְּשֵׁם הַנְּעָרוֹת הַמַּפְלִיגוֹת
בְּתוֹךְ מִפְרָשִׂיּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ!
מִמַּעֲבֵי הַצֵּל שֶׁל הַבָּתִּים הָעֲקֻמִּים
גָּחִים הַנְּעָרִים,
יוֹרִים עֵינֵי סַפִּיר,
יוֹרִים עֵינֵי פֶּחָם
אֶל דּוּכָנִים פְּרוּשִׂים, הַמַּצִּיעִים
כָּל מַאֲפֵה-תַּנּוּר בִּלְבוּשׁ פּוּרִים:
גִּידֵי בָּצֵק נַחְשׁוֹנִיִּים
עוּגוֹת פְּרִיכוֹת עִם שֶׁלֶג מְמֻתָּק,
סַהֲרוֹנִים מְשֻׂמְשָׂמִים,
סֻפְגָּנִיּוֹת מֻקְצָפוֹת,
דֻּבְשָׁנִיּוֹת עִם כֶּתֶר־דֻּבְדְּבָן בּוֹצֵץ,
לֵצִים שֶׁל שׁוֹקוֹלָד,
דֻּבִּים מִפֻטָּמִים פֵּרוֹת־גָּבִישׁ,
בּוּרֶקַאס אֲבוּסוֹת גְּבִינָה וָתֶרֶד,
וְעוֹד הַבְלֵ-עוֹלָם, שֶׁבִּזְכוּתָם
הַבִּלְתִּי־מְעֻרְעֶרֶת מַפְלִיאִים לְהִוָּלֵד
יִצְרֵי-לֵבָב טְמִירִים, שֶׁמִּכֹּחָם
נִרְקֶמֶת הֲוָיַת חַיֵּינוּ
לְמִן מִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים וְעַד
גִּלּוּי הַמַּצֵּבָה עַל גּוּף עָרוּךְ
כְּעֵין שֻׁלְחַן-מִשְׁתֶּה לְתוֹלָעִים.
סִמְטַת מַעֲדַנִּים, כָּזוֹ,
שֶׁמֵּעָלֶיהָ לֹא יִכְבֶּה הַסַּהַר
מִיְּמָמָה עַד יְמָמָה,
לֹא דִּמְיוֹנִי הַמְּיֻחָם בַּדָּהּ.
אִמִּי מָשְׁכָה אַחַת לְחֹדֶשׁ אֶל הַשּׁוּק,
אֶת שְׁנֵי בָּנֶיהָ, צֶמֶד תְּאוֹמֵי־כִּעוּר,
אֲשֶׁר בְּנָעֳצָם הָאֶצְבָּעוֹת
בְּנַקְנִיקֵי–רַחַט לוֹקוּם,
עַכּוּזֵיהֶם הָיְתָה צוֹבֶטֶת
וְאֶת פְּרוּסַת הַמַּעֲדָן – דָּבִיק וְרַכְרוּכִי –
לוֹעֶסֶת בְּעַצְמָהּ.
יַלְדוּת שׁוֹחֶרֶת טֶרֶף בְּהָרֵי חַלְבָה,
תּוֹקַעַת סַכִּינִים שֶׁל עֵץ בְּשַׂק שֶׁל תְּאֵנִים,
עִתִּים יוֹרֶדֶת לְרַחְרֵחַ בְּאַבְקַת רוֹכֵל,
שֶׁרַק בְּגַּן-הַתַּבְלִינִים נִמְכֶּרֶת.
רִבַּת הַשּׁוֹשַׁנִּים זוֹחֶלֶת אֶל חִכִּי
וּמַעֲלָה אֶת חֲלוֹמִי אֶל עָב שֶׁל קְטֹרֶת
וְעַצְמוֹתַי מְצַלְצְלוֹת
וְהַסִּמְטָה שׁוּב מִתְאַכְלֶסֶת שִׁגְעוֹנוֹת שֶׁל דְּבַשׁ קָלוּי
וּנְחָשִׁים שֶׁל אִזְמַרְגָּד רוֹתֵחַ
רָצִים בַּדּוּכָנִים!
לָשׁוֹן דַּקָּה שֶׁל חֲתוּלָה רוֹשֶׁמֶת
וְרָדִים אֲדַמְדַּמִּים עַל פְּנֵי הַנְּעָרוֹת
שֶׁבָּאוּ לְהָצִיץ בַּמַּמְתַּקִּים.
וּכְשֶׁבַּרְנָשׁ חָצוּף מַצִּיעַ בְּחִיּוּךְ שֶׁל קֶמַח
כִּבּוּד־חִנָּם, כָּל הַכִּכָּר דּוֹעֶכֶת
וְהֵן שָׁבוֹת הַבַּיְתָה לְסַפֵּר וּלְסַפֵּר.
מֵעֵבֶר לִזְגוּגִית שְׁלוּגָה
גְּבִינוֹת עַנְבָּר מַעְפִּילוֹת
גִירַלְדוֹת שֶׁל נַקְנִיק מַעֲלוֹת גֵּרוּי
לִנְגֹּס, לִקְרֹעַ, לִנְהֹם מֵאֹשֶׁר פִּרְאוֹנִי,
רִירִים חַמִּים וְשַׁאֲגַת עֶרְגָּה
הוֹרְסִים מִצְווֹת שֶׁנִּלְמְדוּ בְּרֹב עָמָל.
הַנְּעָרִים רוֹמְסִים בְּשִׁנֵּיהֶם
עָלִים שֶׁל כְּרוּב מָלֵא קָצוּץ,
פְּתוֹתֵי תֶּרֶד עִם בִּצְבּוּצֵי שַׁמֶּנֶת.
דִּגְדּוּג נָעִים מַרְטִיט דָפְנֵי הַחֹטֶם
חֶרְדַת דְּמָמָה וְלַעַס מְכֻנָּס מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן.
דְּמָעוֹת שֶׁל תַּאֲוָה עוֹטְפוֹת אֶת טֶרֶף הַגֶּפֶן
וְהַקֵּבָה אוֹמֶרֶת חַג.
הָעַרְמוֹנָר קוֹרֵא: "יוֹקְדִים, יוֹקְדִים!
"מַפּוּחַ זַעֲרוּר שׁוֹרֵק בַּגֶּחָלִים.
הָעַרְמוֹנִים מְפַצְפְּצִים בְּסַבְלָנוּת קְדוֹשִׁים,
קְלִפּוֹת חוּמוֹת רֵיחָנִיּוֹת
עוֹנוֹת מִן הַבִּירָה בְּדִקְדּוּקֵי צִיּוּץ
וּמִתְהַפְּכוֹת כְּמוֹ רַקְדָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת
וּמִתְעַלְּפוֹת מֵעֹצֶם רֵיחַ קִנָּמוֹן.
לרבים מוכר המשורר רפאל אליעז בעיקר בזכות תרגומיו לשירי לורקה ולמחזות שקספיר.
אולם, בצד פעילותו האינטנסיבית כמתרגם כתב אליעז שירה ודרמה. שירתו המוקדמת כונסה
בסוף שנות השלושים ובאמצע שנות ה-40 בשני קבצים: "שמש בדרכים" ו"אהבה במדבר".
אך למן הופעת כרך שיריו השני הלך והתמעט פרסומם של שיריו, אף כי יצירתו לא פסקה.
השירים שכתב נותרו בעזבונו עם מותו בגיל 69 בשנת 1974, והם הופיעו כעבור שנה
בעריכת חיים נגיד בחמישה כרכים, בספר "הגוף חולם" (הוצאת ספרא) כוּנס מבחר מתוך
חמשת הכרכים הללו. ביניהם ימצא הקורא שירים שלוקטו מתוך יצירתו המאוחרת של אליעז –
שירי האהבה וכאביה, שירי הגות ליריים, בלדות ושירים על השירה. בצדם הובאו כאן גם שירים
משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, וביניהם שירי זמר שהפכו לסימני דרך
בתולדות הזמר הישראלי, כמו "זמר על הרועה הקטנה", "שיר רועים", "שיר העמק".
יפה עשית עדנה בהבאת השירים שלא נס ליחם של המשורר והמתרגם, הכמעט נשכח, המוכשר להפליא, רפאל אליעז.
שני שירים מדהימים ביופיים
תודה עדינה על שני השירים היפיפים.
(הראשון פשוט מהמם)
תודה,
עדנה (לא עדינה…)