סופרת, מתרגמת, מבקרת ספרים בעיתון הארץ ועורכת עצמאית
מחברת הספרים:
אמסטל (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2007)
דיונות החול של פריז (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2013)
הוטל מלטה (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2015)
לכי, רצפי את הים (הקיבוץ המאוחד 2018)
מרצה בארץ ובחו"ל
Edna Shemesh is the Author of:
Amstel, stories, Hakibbutz Hameuchad Publishers, 2007
The Sand Dunes of Paris, Hakibbutz Hameuchad Publishers, 2013
Hotel Malta, Hakibbutz Hameuchad Publishres, 2015
Edna Shemesh is a translator, editor and literary reviewer at Haaretz daily
Gives Lectures in Israel and abroad about the influence her being second generation to holocaust survivors has had on her life and writing
וואוו, שחר! האסוציאציה לסצנה האלכס-ליבקית היא מחמאה גדולה מאוד בשבילי.
המון תודה, זה מעודד אותי מאוד להמשיך ולצלם פיסות מציאות מתוך זווית הראייה האישית שלי,
תודה רות, ובאמת יש איזה תן וקח בינה לבין הפוסטר.
אגב אולי זה מעניין לציין שראיתי את האישה הזאת הולכת ברחוב (צילמתי ברחוב לוינסקי קרוב לקניון תל אביב) והיא עוררה בי עניין, אבל היות שהיא חלפה על פני מהר מדי לא הספקתי לצלם אותה. אחרי אולי שעה שוב ראיתי אותה – הפעם עומדת ככה, מהרהרת, מחכה, לא יודעת לְמה, ודרור קרן שבפוסטר שר לה שיר ואני ידעתי מיד שהפעם "תפסתי" אותה…
הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
LoL
מבריק, עדנה. תפסת פוזיציה רחובית א-לה אלכס ליבק.
וואוו, שחר! האסוציאציה לסצנה האלכס-ליבקית היא מחמאה גדולה מאוד בשבילי.
המון תודה, זה מעודד אותי מאוד להמשיך ולצלם פיסות מציאות מתוך זווית הראייה האישית שלי,
אז שוב תודה,
עדנה
נ.ב.
מה זה LOL?
Slip of the pen
או שיש לכך משמעות?
הסקרנות הרי הרגה את החתול…
LOL = laughing out loud
מעין: גרמת לי לצחוק. נמצא בדרגה אחת מעל לאייקון של הסמיילי.
🙂
זה סוג של סלנג אינטרנטי, משמש לתקשורת מתווכת-מחשבים או טלפונים ניידים.
עכשיו החתול יכול להמשיך בשגרת חייו…
🙂
תודה מריו,
בהחלט למדתי עוד משהו…
LOL sounds great!
תמונה מעניינת ,עדנה. האשה [בחורה] נראית מלאת אינפורמציה כמו המודעות בלוח שלצידה. מענין שהפכנו לכותבים ולכתובים…
תודה רות, ובאמת יש איזה תן וקח בינה לבין הפוסטר.
אגב אולי זה מעניין לציין שראיתי את האישה הזאת הולכת ברחוב (צילמתי ברחוב לוינסקי קרוב לקניון תל אביב) והיא עוררה בי עניין, אבל היות שהיא חלפה על פני מהר מדי לא הספקתי לצלם אותה. אחרי אולי שעה שוב ראיתי אותה – הפעם עומדת ככה, מהרהרת, מחכה, לא יודעת לְמה, ודרור קרן שבפוסטר שר לה שיר ואני ידעתי מיד שהפעם "תפסתי" אותה…
היי עדנה
חווית המתבונן
יקום בתוך יקום…
הוא שר לה, היא מתביישת מהאינטימיות, ככה עומדת לא מתבוננת בו.
קשה לבחורה ששרים לה.
להתראות טובה
עדנה מקסים!