שני שירים
*
הַשֶּמֶש מָדְהָה אֶת צִבְעֵי עינֶיךָ.
הִיא מָדְהָה אֶת הַשָּמַיִים
בְּאֲהָבָהּ אֶת קְטִיפַת הַלָּיְלָה.
עִוְרוֹן צְבָעִים אֵינוֹ מָכְאִיב
אִם קֶשֶת הַתְּחוּשוֹת בַּאֶצְבָּעוֹת גוֹבֶרֶת
וְצָ"ארְלִי צָ"פְּלִין מִצְטָרֵף אֵלֶיךָ בִּצְחוֹקָיו
*
גשם שוּב קולֵעַ צָמותַּיִים
עַל הַכְּבִיש. חֲשְרָה דוהֶרֶת,
עֶרֶב רַךְ נולָד
ומָה שֶהָיָה בָּךְ מֵדֶיאָה
עֲכְשָיו הוּא אַתְּ בִּלְבָד.
הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
vhהיי
אוהבת וצ"רלי צ"פלין מצטרף אליך
זאת דמות שנותנת לשיר עומק.
להתראות טובה
איזה יופי של דימויים ומטאפורות ושלל אמצאות לשוניות ודמיון יפהפה. בשביל כל זה כותבים שירה (ונהנים ממנה).