הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
אָקוּסְטִיקָאֵרוֹטִיקָה
אז מה יש לנו
במאוזוליאום של החיים?
הכול או לא-כְלוּם? ומה כבר ישוּמָר
לכשיסתיים הכול בקול תרועה דקה?
תינוק פָּטוּם, ראשו גדול מִמִּידותָיו,
שדיים עֲטִירֵי חלָב
זב-חוטֶם, מֵנִיקָה,
כֶּתֶם פִּטמותיו
וּבטן תיכוֹנָה, עֲקוּדה וּרְפוּיה, וְחֹמֶר הרעָב
שאין להם עונָה, yes,
וּמֶתֶק אֶביונָה שמהתֵל ומתמוסס
מעֶבר לִמחיצת-העץ שבין האזבסטון
שלי לאזבסטון שלךָ,
נוזל כְּמים שָפִירִים אל רִצפַּת הבֶּטון
והאישה המרטִיטָה
שאתה מענג, yes,
בַּחֲריקות מיטה וּבְנעֲנוּעֵי אגן
זולֶגת אלי בְּאֶביונָהּ שהיא עונְיִי, שהיא אוֹנְךָ,
כִּמערסֵל תינוק בַּעריסה,
מוֹר-מוֹר עובר בְּחור המנעוּל,
חודֵר בַּקִּיר ממוּל,
נעֲנוּעִים, בְּאמצע המסע,
לא רוצָה להקשיב, אבל אוזני כְּרוּיָה,
לא רוצָה לחֲשוב, אך מחשבתי הֲרוּיָה.
אני אוהב את זה
תודה, אני שמחה!
יפה ומרגש במתח המציצנות (הווירטואלית לגמרי כאן). לטעמי אפשר לשפר כמה פיצ"עפקעס: לאורך השיר כדאי לשחרר את האמירות מן הסוגריים, ושתי השורות האחרונות נראים מיותרות. אפשר היה לסיים ב"לא רוצה לחשוב, אך מחשבתי הרויה" (בלי הסוגריים ומה שבתוכם) – סיכום מפתיע למעשי האהבים שמעבר לקיר האזבסטון.
הנה הקשבתי לך והורדתי את הסוגריים.
אגב, למה אתה חושב שהמציצנות פה היא וירטואלית?
לפעמים מאחורי שיר יש סיפור…
(-:
עדנה, לא חשבתי אחרת. התכוונתי למציצנות שלנו, הקוראים.
לגבי סוף השיר, כוונתי היתה כך:
לא רוצָה להקשיב, אבל אוזני כְּרוּיָה,
לא רוצָה לחֲשוב, אך מחשבתי הֲרוּיָה.
אהבתי את היסוד החושני בשיר וגם את הערותיו של המשורר אמיר אור.
גם אני…
OK . שינוי מעניין, אם כי כמובן ה-"וגו"" הוא קריצה
מבין, אבל נראה לי שלא צריך להקהות את האמירה החזקה והרצינית של "מחשבתי הרויה". ואם היא הרויה, מה הוא עוד פעם גומר? השיר כבר עבר את השלב הזה.
יש די קריצות מוצלחות (גם בכותרת, אבל דווקא שם הייתי שוקל זאת במחשבה שניה). אם עושים את זה יותר מדי זה עלול לפעול כהפחתה של האמירה.
אגב, האם השורות המודגשות – גדולות יותר במכוון, או שזה המחשב? לא הבנתי למה.
לא אמיר,
לא אמיר, השורות בכלל לא היו אמורות להיות מודגשות וזו הארוכה לא צריכה להיות ארוכה. זה מוזר, כי בטקסט אצלי השיר מופיע כמו שצריך ואילו בפוסט הוא מופיע כמו שאתה רואה אותו – עם הפגימות האלה. אנסה לכתוב אותו שוב, אולי הפעם ייצא כמו שאני רוצה.
נ.ב.
צ"ל "שהיא עניי, שהיא אונך"
אמיר,
תודה על דקות האבחנה, תיקנתי.