הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
איך אומרים יום האישה הבינלאומי בעברית? / עדנה שמש
יום האישה הבינלאומי הוא חגיגה-לכאורה, אפליה מתקנת, משהו כמו יום הזיכרון לשואה – כלומר יום נישה ,לנשים. אבל יש משהו שחי איתנו כל היום וזו השפה העברית – המפְלה כל השנה ומקבעת זה דורות את מקומה ומעמדה (ההולך ומשתנה, נכון) של האישה בחברה. הנה כמה דוגמאות: איש (man) ואישה (woman), כשהם נישאים הם נעשים לבעל (husband) ואישה (wife). המילה 'רעיה' מיוחדת, משום מה, רק לנשותיהם של בעלי השררה. ברדיו ובעיתונות תמיד מכנים את שרה נתניהו 'רעייתו' של ראש הממשלה. לקרוא לה 'אישתו', הוא פחיתות כבוד כביכול. במילים אחרות, בעוד שלמעמדו המשתנה של גבר עם נישואיו התייחדה מילה חדשה לתיאורהּ, כמעט אין בעברית מילים שמייצגות את מעמדה המשתנה של האישה – המילה המתארת את מעמדה המשפחתי נשארת 'אישה'. האישה, אגב, אף פעם אינה 'נושאת' גבר אלא רק 'נשואה' לו, אחר כך, לעתים, רק 'מגורשת' על ידו, לעולם לא 'מגרשת' אותו.
ואיזו מילה יש בעברית המקבילה למילה 'גבר'? כמובן, שוב: אישה. המילה 'גברת' שהיא בהחלט לא היפוכה של המילה 'גבר' במשמעותו הזכרית והמילה 'מרת' שמעניקות לכאורה לאישה מעמד מסוים, נגזרות, איך לא, מן המילים 'גבר', ו'מר'. ואם יש לה רכוש או מעמד כלכלי כלשהו היא 'אדונית' או 'הבעלים של'. על פי התפיסה המתבטאת היטב בשפה, אישה היא 'אישה' באשר היא היפוכו של גבר/איש/בעל ואין לה בעברית מילים מבחינות או מבדילות משלה. למילה 'אישים' למשל כלל אין צורת נקבה. האם שמעתם על 'אישוֹת' חשובות באחרונה?
המשמעות התודעתית של כל זה היא שייחוסה ומעמדה של אישה יכולים לבוא בעיקר מהסתפחותה אל גבר/בעל. קרוב לוודאי שמישל אובמה לא תסכים להיות מוצגת כ'מיסיס ברק אובמה', אבל נשים רבות מוצגות כך בארצות-הברית, על פי רוב במדינות השמרניות בה, שם נגזל מהן זיהוי אישי ומעמדי משלהן. לא פלא שאחד מאופני ההשתחררות של הנשים בארצות-הברית היה התמרדותן כנגד השימוש במילים 'מיס' ו'מיסיס' שמעידות מיד על מעמדן המשפחתי בעוד שהמילה 'מיסטר' אינה מגלה אם האיש נשוי או רווק. אז הן המציאו את 'מיז'.
גם אחרי שהגיעה מרב מיכאלי, והציעה את 'אנשוֹת' כצורת הרבות למילה 'אנשים', מתוך ניסיון נכון וצודק לעשות את השינוי התודעתי שיביא לשוויון בהתייחסות הלשונית המגדירה והמגדרת, עדיין גם 'אנשות' וגם 'נשים' נגזרות שתיהן מצורת הרבים 'אנשים'. השוויון היחיד מצוי אולי במילים 'בן' ו'בת' ובמילים 'זכר' ו'נקבה' המגדירים את ההבדלים הביולוגיים בין בני האדם (לא שמעתי אגב שאישה היא 'בת חווה' – היא תמיד 'בן אדם' כזה או אחר ולמילת העגה 'כּוּסית' אין מקבילה המתארת את הסקסיות של גבר באמצעות איבר מינו. שמעתם בזמן האחרון על בחור שהוא אשכרה זִיונִי?). וכאשר רוצים להדגיש שהיילוד הוא במין הרצוי אומרים שנולד 'בן זכר' ולעולם לא אומרים שנולדה 'בת נקבה'.
לאחר שהאקדמיה ללשון העברית החליטה שתהיה לנו ראשת ממשלה, הגיע הזמן שהיא תרים את הכפפה ולכל הפחות תמצא מילה חדשה למילה 'בעל', על כל קונוטציות הקניין המתלוות אליה, מילה שאינה ראויה עוד לשימוש במאה העשרים ואחת כדי להגדיר את מערכת היחסים הממוסדת בין אישה לגבר.
מאמר מרתק, עדנה. באופן אישי אני לא מסוגלת להגות את המילה בעלי (בועלי?), ותמיד השיחה עם הצד השני מסתיימת בתיאור בן-זוגי, שמעלה אחריה סימני שאלה רבים מדי
אכן אם החיים והמוות ביד הלשון אז מכאן כל שאר הנגזרות ומשמעויותיהן. ואגב, שכחת שיש מילה אחת לגבר סקסי והיא כוסון – על משקל סוסון. העיקר שתמשיך להיות מודעות לעוולות ולהפליות (שאגב בדרך כלל תכליתן להסתיר את האמת ההפוכה – במקרה זה אין עלינו הנשים!) – ורק לא במלחמה ובלי שום שריפת חזיות. זה די שובניסטי
אללי רק לא חזיות, אני משקיעה בהן הון רב. אולי שניצלים במקום ותחתיות של סירים? וכל היתר, מסכימה, לחלוטין
תודה על התגובות – ושירלי יש לך אחלה חוש הומור – אבל שימי לב: בדלתא יש לא פעם יופי של מבצעים : חזיות מצוינות – שתיים במאה – אז אפשר לחסוך גם על השניצלים וגם על הסירים
(-:
תודה על התגובות – ושירלי יש לך אחלה חוש הומור – אבל שימי לב: בדלתא יש לא פעם יופי של מבצעים : חזיות מצוינות – שתיים במאה – אז אפשר לחסוך גם על השניצלים וגם על הסירים
(-:
לא מכירה כוסון – מה לעשות אני גרה ברחובות, עד שמילים חדשות מגיעות לכאן בתל אביב זה כבר פאסה (-:
בתל אביב זה כבר כמעט פאסה, אז כנראה שהמילה תקועה בפקק לרחובות יחד עם כל הכוסונים. תפסי מחסה, עדנה
יפה ובחכמה כתבת עדנה יקרה כל הימים המוכרזים האלה ובינהם יום האישה הבינלאומי תפלים בעיני הם בבחינת עלה תאנה קמוט ומעוך על ערוות החברה הלא מתוקנת שלנו וכינויי האישה מעידים על כך -סקסיסטיים מאוד
דרוש לנו בדק בית של בין לבין אישי בטרם נצאה במחולות כתבתי על פוסט בפייס ורוצה לצרף קישורית בו למאמר הזה שלך שבת יפה עדנה יקרה
נכון מאוד חנה.
וטוב שיש לנו כאן קצת חוש הומור על נושא רציני ביותר – כלומר על קיבוע האפלייה והמגדריות בעומק השפה העברית.
ואני כמובן מודה לך מראש על הקישורית בפייסבוק. כי אני מאמינה שכל שינוי הלכה למעשה מתחיל בשינוי תודעתי – וזה מה שאני מנסה לעשות במאמרים שלה, בכללם גם זה.
אגב, שמתם לב איזה שקט עולה מהמין החלש (השני)?…
התכוונתי כמובן "במאמרים שלי"