עוד מיתוס נשבר

בניגוד למיתוס – משרד החוץ הגרמני היה שותף פעיל ומלא בביצוע ובתכנון "הפתרון הסופי"

כך חושף דו"ח חדש של ועדת חקירה בין-לאומית בהשתתפות היסטוריון מהאוניברסיטה העברית

דו"ח חדש של ועדת חקירה בין-לאומית, שחובר בשיתוף ההיסטוריון הפרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית, מנתץ עוד מיתוס שרווח בעם הגרמני ביחס לשואה. מסקנות הוועדה מערערות על הדימוי שיצר משרד החוץ הגרמני לפיו הוא היה בית לאופוזיציה הגרמנית כנגד היטלר ושמר על הגינות במשטר שהיה פושע. הדו"ח חושף לראשונה את העובדה כי אנשי המשרד בכל רמות הפעולה היו מעורבים פעילים ומלאים בתכנון ובביצוע "הפתרון הסופי" ועוד לפני המלחמה הציעו פתרונות קיצוניים לבעיה שאותה כינו "בעיה גרמנית או בעיה כלל-אירופית".

המחקר עוקב אחר גורלם של השותפים לפשע וחושף עד כמה לאחר המלחמה הייתה רדיפתם והענשתם מקרית ומועטה. הדו"ח, שאורכו כ-1000 עמודים, יוגש היום, 28 באוקטובר 2010, על ידי החוקרים – בהם פרופ' נורברט פריי ופרופ' קונצה מגרמניה  – לשר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה.

הוועדה הוקמה בעקבות בקשת שר החוץ הגרמני דאז יושקה פישר אשר בשנת 2005 גילה כי בביטאון המשרד מתפרסמים הספדים לאנשי המשרד, נאצים לשעבר, שהלכו לעולמם. פישר החליט אז על הקמת ועדת היסטוריונים בין-לאומית שתחקור את תולדות מעורבותו של משרד החוץ בפשעי הרייך השלישי וביחסו לעבר הנאצי אחרי מלחמת העולם השנייה.

"במשך שנים ניסה משרד החוץ ליצור בקרב הציבור הגרמני דימוי לפיו הוא שיחק תפקיד של משרד הגון בכל הקשור ליחס כלפי היהודים ולפשעים נגד האנושות במלחמת העולם השנייה", מסביר פרופ' צימרמן, ראש מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה העברית. ואולם, המחקר שערכה הוועדה מראה כי עובדי משרד החוץ בכל הדרגים היו מעורבים בנושא וכי לא רק שהדיפלומטים הגרמנים באותה תקופה פעלו להגן על המדיניות האנטישמית של הנאצים ברחבי העולם, אלא הם גם סברו שתפקידו של משרד החוץ הוא להפיץ את האנטישמיות בעולם. "הדיפלומטים שהוצבו ברחבי אירופה ואפילו במזרח אסיה, היו למארגנים, מבצעים ושותפים לתכנית להשמדת היהודים" אומר פרופ' צימרמן.

בין היתר, חושף הדו"ח את גודל מעורבותו של מנכ"ל המשרד בזמנו ארנסט פון וייצזקר, אביו של נשיא גרמניה לשעבר, אשר בניגוד לשם שיצא לו כמתנגד פעיל להיטלר, שיתף פעולה עם מדיניות השמדת היהודים. החוקרים מציגים מסמכים שעליהם חתום המנכ"ל לאישור גירוש של יהודים מצרפת לאושוויץ. זאת ועוד – הדו"ח מגלה כי במשרד היו "מומחים לענייני היהודים" שהקדימו ברעיונותיהם אפילו את המשרד לבטחון הרייך: אחד מהם ניסח בינואר 1939, עוד בטרם נאומו המפורסם של היטלר על השמדת היהודים, תכנית לרדיפת היהודים בקנה מידה בין-לאומי. "מומחה" אחר היה הראשון להכין את תכנית ההגליה של יהודי אירופה למדגסקר והשתתף אחר כך בפועל ברצח יהודים ביוגוסלביה.

"הגרמנים לומדים עם הזמן שאין תחום בגרמניה שלא היה נגוע ומעורב בתכנית לחיסול היהודים. גם אנשים שחשבו אותם להגונים יותר, כמו משרד החוץ, מתגלים כמעורבים בזרוע המבצעת של הפתרון הסופי" מסכם פרופ' צימרמן.

הדו"ח מגלה גם כי חלק מהאנשים שהיו שותפים לפשע ברייך השלישי המשיכו בקריירה במשרד החוץ לאחר שהוקם המשרד מחדש ב-1951. למרות ששר החוץ וכמה מהפקידים הגבוהים של המשרד, ובכללם וייצזקר, עמדו לדין בנירנברג מיד אחר המלחמה, מגלה המחקר כי רבים מהאחראים למעשי הפשע כנגד האנושות וכנגד היהודים, לא הועמדו לדין, זוכו או אף זכו לשוב ולשרת את גרמניה כדיפלומטים.