תנו להם כנפיים

חברתי הטובה חולה מאד, אך גאה לא פחות, תמיד תפקדה בצורה מושלמת. היא נישאה, ילדה ילדים תוך סיכון אבריה הצעירים, גידלה אותם במסירות, עבדה.. צדקתם, יש לה משמעת עצמית נדירה.
 
אך מאחר וזו מחלה אכזרית, היא החלה להשתלט על עוד ועוד שטחים בגופה, מכרסמת בהדרגה את התשתית עליה בנתה את חייה.

אני זוכרת ויכוחים אין- סופים שנהלנו.

אני טענתי: " את חיה בהכחשה."

והיא אינטלגנטית כתמיד, ענתה:" אין לי על זה שליטה."

ואכן, היו תקופות שהיא טפלה בעצמה, והיו תקופות בהן זלזלה.

בשנים האחרונות, הדרדר מצבה עד לבלי היכר, והיא מתהלכת בחשש, מודדת על קצות אצבעותיה הנפוחות  את האדמה .

כשאדם סובל כל כך הרבה, מתייסר, כואב, ולצערי אף זוכה פעמים רבות כל כך ליחס עוין מצד מערכות רפואיות שאמורות לטפל בו, הוא מתחיל להתייאש. הרי  לטענתן : " המחלה שלך כרונית, אין לה מרפא," וכנראה שרק כסף מזומן ששולשל מתחת לשולחן, גרם לרופא מן המנין להתאמץ עבורה, וכן הרבה כספים כאלה נתנו ועדין מפוזרים לכל עבר למטרת הצלתה. כי אוהביה לא רוצים לותר על אף יום במחיצתה. אבל היא תמיד מרגישה אשמה. 

אבל אתם, האם הייתם פועלים אחרת?

ובכל זאת, נפשית היא החלה לאבד כוון, וכך הלכה  מדחי אל דחי, נובלת בחשאי. מאבדת לחלוטין את התשוקה להיות.

אם כי, בתוך כל הכאוס הזה, נמצאו הכוחות המסייעים ששלו אותה מן המצולות.

היא החלה להתקרב אל חסידות חב"ד ולהתעמק ב'תניא', ועם כל מצבה הבלתי אפשרי, אף מצאה דרך לסייע לאחרים.

ובמקביל, כאילו משמיים, נפתחה עבורה דלת, נשלחו אליה " כנפיים".

חברתי למרות כל מצבה הקשה, נתמכת על ידי האגודה הזו, שנותנת לכשרונות האומנותיים שלה משמעות ודחף למימוש. והממוש גורם לה לרצות להתעורר אל עוד יום, שכולו מלא במאבקים על חייה הלא פשוטים.

אני מדביקה כאן קישור -בו מוסבר הקמפין המסחרי שאיני תומכת בו.

אולם בה, איני יכולה שלא לתמוך.
 
תנו לה- להם- כנפיים.