כל זמן שהנר דולק

הזמן הוא הדבר החשוב ביותר, נכס שהשליטה שלנו עליו חמקמקה. כעת אנו נמצאים בזמן ספירת העומר, לא רק השבועות נספרים, אלא הימים קודם כל, ובכל יום אנו חייבים לזקק איזו מידה בתוכנו.

אומרים שבני ישראל נטמאו במצרים במ"ט שערי טומאה ונגד זה נחשבת להם ספירת העומר, שבסופה יקריבו קורבן חיטים ויחגגו את האיחוד עם הקב"ה.

רבי נחמן אומר: אין לו להאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה שעה שעומד בו, כי יום למחרת הוא עולם אחר לגמרי.

גם בחסידות חב"ד מיחסים משמעות לזמן, מסופר על אחד האדמו"רים שהקהל ביקש ממנו לומר וורט חסידי וכנהוג לפני זה השמיעו ניגון.

האדמו"ר גער בקהל שלא הקדישו תשומת לב לכל תו בניגון אלא חלפו על המנגינה במין פזיזות לא אחראית , מזדרזים להגיע אל הוורט.

אכן לא זו ההנהגה הרצויה לו לאדם, כל מעשה צריך להיעשות בשילוב הראש והלב, האדם צריך להיות מונח במעשים, ולא לחשוב על מה הלאה.

היום קשה להסביר את זה.הרבה משום שההספקים שלנו  לכאורה מטורפים,  אנשים מזפזפים בערוצים, בוהים במסך הפייס בוק ואז מקבלים הודעה בווטס אפ, כל זה בזמן שוהים עם הדבר היקר להם מכל, הצאצא שלהם.

בבני ברק סיטי עוד נהוג לנתק ניידים וטלפונים בין ארבע לשש, כי אחרת אימא אחת לא תגיע לזמן איכות עם אף ילד.

אבל גם שמבשלים לשבת קודש, כדאי להיות מונחים בסירים ולא במקום אחר, כמה שזה לפעמים נראה מוזר.

 מתי אין זמן, או המימד מטשטש, שאתה מתבודד בשדה עם השם, אז כל שיח לך לוחש, ואז אתה נקלע לבעיה אחרת, הזמן נעצר וגם המילים פתאום מבקשות להיות אחרות. מאווררות, לא מצומצמות.  

כל כך מעט זמן איכות יש לך עם הקב"ה וכשאתה עושה את המאמץ הנכון להתקרב אליו, אתה מגלה שהמון זמן בוזבז לשווא ואין לו תקנה.

אבל אל ייאוש, על כך אמר רבי ישראל  מסלנט: כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.

ועד מתי הוא ידלוק, זה לחלוטין לא בידנו.