תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}
מכירים את הרגע שבו מסתבר לכם שנחלצתם בנס מאסון נורא, או שהבדיקות שהרופא הורה לכם לעבור יצאו תקינות בניגוד לתחזיות הקודרות. הרגע שנולד ילד בריא והצרחה הראשונה שלו מגדילה את העולם. הרגע שאתה קולט שהנה סוף, סוף נכנסת לך משכורת ואולי תתחיל לנשום. ולא תהייה שוב שבוי של בני אנוש, כי הרי עני חשוב כמת.
והתחושה שמאפשרת קיום, גודשת תמיד את הסרעפת ואז עולה במעלה התודעה היא הודיה עצומה. לבורא. לו בכבודו ובעצמו. כי לולא הוא, מי אתה ולאן אתה הולך.
ואז חולפים הימים והתחושה מתחילה להתמסמס, ההודיה הופכת לתלונה. הילד לבכיין, על האסון כבר דילגתם, ולא הכי חשוב הבריאות, אלא המינוס החדש שצברתם בבנק כשהחלטתם שאתם חייבים לחיות כמו השכן, כמו חיים, כמו מעמד ביניים שיכתבו – כתבו עליו עוד כתבה בדה מרקר. לפני שמיואש שלא תפס כותרות – לפני שהמוכה גורל הזה עשה מעשה נואש. והבנו שאולי אנחנו לא המסכנים הקשים בעסק. וכן, יש לנו על מה להודות.
תקראו לזה שחיקה, כי זה מה שזה. יש האומרים פיכחון, אני מציאותי, כי הם משווים את הבורא לאיזה לבן ארמי אנושי, שלו אין חשק להודות. הוא עוד ינצל את המצב ויהפוך אותי לעבד שלו. אז לא. אני אזכור לו איך בשנת האלף לספירה שקעתי בגללו במרה שחורה. וחוץ מה אין אסיר גדול יותר מאסיר התודה. אז אני חופשי לנצח. מכירים את זה?
ואני שחשה כרגע הודיה לבורא כלומר בשל תקופה לא פשוטה שעברתי, שנמשכה שנים, הייתי אומרת, מבקשת שלא אפסיק להודות, שתמיד אזכור כמה לא טוב היה לפני. שאבין שאכן הבריאה מתחדשת כל רגע, ובהשקה לה ההודאה לו- לקב"ה בכבודו ובעצמו.
מכירים את נאומי הר מצווה, בת מצווה, ותודה להורי שהביאו אותי עד הלום. עם כל כח הקיטש הגלום בטקסט שהכתבנו , תחשבו מה היה קורה לנו כהורים, אם לא היינו שומעים אף פעם את המילה הזו. וכמה אנו נמסים למרות שאנחנו יודעים ש" אילצנו" את הילד. וי. אז הבורא הוא לא אנושי. אך אני כן, ולא בא לי לחזור להיות יצור עמוס קיטורים, רחמיים עצמיים, ותלונות. "מציאותי" יש המכנים את עצמם. ואני הייתי אומרת. אומלל. וספק רב לי אם אני טועה.
אנא השם, שאומר תמיד " מודה אני לפניך.." ולא אאבד את המשמעות ואת הפתיחות הנפשית שמאפשרת לי האמירה הזו.
שלום אביטל
טוב לשמוע שאת כבר אחרי ושהכול בסדר
אני בטבעי איש של תודות
ותמיד אשתדל מכול מצב לראות את הטוב
במוצאי שבת הקשה בסוף הערב כשכבו האורות ברחוב קפלן
הלכתי לאחד מבתי הקפה לקנות שתייה
אביו של המוכר יצא מתוך המטבח מזיע אמר כמה חם !
כמה קשה החום הזה!
אמרתי לו למה תאמר קשה שהרי איך תדע להעריך את קרירות הסתיו
וכשיבוא הקור בחורף אתה שוב תבקש
אז תגיד תודה שכול דבר שאתה חש מבהיר לך ומעצים לחיוב תחושה אחרת
סך הכול אביטל אין הבדל גדול בינינו
שהרי גם את מודה וגם אני מודה
ההבדל הקטן ביננו הוא שאת מודה לאחד ואני להרבה
אתה אכן איש כזה. גם על זה צריך להודות, וגם על הקיום שלנו כאן,הנה אנו לא נרדפים על ידי הפריץ, הוא לא יכול להטיל אותנו לבור כי מתחשק לו, הוא לא יבזה אותנו ברחובות העיר ויכריז על פוגרום, המצב שלנו כה שונה. לכן צריך למצוא את הנקודות הטובות בזולת ולהצליח לחיות יחד.
..
והלוואי ונדע לברך על כל יום בלי להיות נאלצים להחלץ מתהומות. ככה סתם נודה… אשריך שאצלך זה מוטבע וחקוק ככה בלי הגבלה.
מצטרפת לבקשה שלך שלא תגמר לעולם ההודיה הזאת
יפה כתבת אביטל
טקסט מקסים ונוגע
תודה לך חנה, תודה גדולה.