קלמר

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

וכבר אמרתי, שהפעם הראשונה שגנבתי הייתה בין כתלי בית הספר.

 נורית הייתה ילדה ג'ינג'ית עם צמות עבות. היא ישבה לידי ונהגה להתרברב בקלמר חדש מעץ שקיבלה בגן, על הקלמר רשמה הגננת המסורה את שמה הפרטי וסביב לאותיות הוסיפה שלל פרחים צבעונים. אני תיעבתי את הקלמר שקנתה לי אימי, היה בו משהו משרדי הוא היה עשוי מגומי תעשייתי ונסגר עם רוכסן.

הקלמר של נורית, היה מתוחכם יותר, כפיס העץ נע על גבי מסילה שנפתחה ונסגרה, תוך כדי נסיעה. חשקתי בקלמר. שנאתי את העובדה המייסרת, שהגעתי מגן דתי אל בית ספר חילוני ובניגוד לשאר ילדים לא עשיתי כל הכרות מוקדמת עם המוסד הנכבד ובטח שלא ציידו אותי בקלמר מעץ

נורית בכתה כשגילתה שהקלמר לא אצלה, אבל היא הייתה בכיינית כרונית, ולכן רינה המורה רק אמרה לה שתבדוק את כל התיקים של כל הילדים, ואחר כך המשיכה את השיעור כרגיל.

את הקלמר הגנבתי הביתה, בשעת צהריים עמומה, החבאתי בין הבגדים המרשרשים של אמא, ומידי פעם הייתי מציצה בו, פותחת וסוגרת אותו בנקישה רכה..

כשספרתי הכל לחוה'לה השכנה שלימדה אותי קריאה, היא אמרה שיש מי שמתחיל לגנוב ביצה אבל את ישר עם קלמר התחלת.

עד היום אני מודה לה על שביישה אותי כך, עד עומק נשמת הקלמר. ממש.