תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
ככה אהבו אותך
לא כמו בציור
על הדף
שביל מרוצף
בית עם גג רעפים
שמיים מחויכים
כזאת אהבה
על ספסלים
אהבה ששורדת גנים ציבוריים
שבקת לך בין נים לפליטה
בין פיתוי לצריחה
בין ריצוי לחצות.
אבל אתמול החלטת לרזות
להשיל מעליך שאריות רעבות
של מין אהבה שכזאת.
אביטל, אני מודה שלא הבנתי בדיוק את הסמר, אבל זה יפה גם בלי הבנתי.
תודה.
בלי שלוש השורות האחרונות, הבנתי כך:
יש אהבה כמו בציור, אידאלית (בית עם גינה וכל השאר), ויש אהבת רחוב פרועה, והיא בחרה בשנייה. השאר – חידה.
יש לך רעיון למאטפורה אחרת לגמילה מאהבות " רעות".
חשבתי שזה כמו אוכל.
אשמח לכל רעיון.
אין גמילה מאהבות רעות, להיסחף כמו במערבולת, להסתובב עם הכיוון, לא להתנגד, לקבל את החבטות והסחרור, לשקוע לאט ולצאת מלמטה… מוכה אבל בחיים.
אבל כשחוזרים על זה שוב ושוב זה מחייב גמילה לא?
לדעתי, אהבה על ספסלים איננה רעה אלא אם היא עושה למישהו רע. אולי היא נראית רע בעיניי החברה אבל לפעמים זה מה שאנשים צריכים. נכון שזה לא כמו בציור ולא כמו באגדות אבל לפעמים חיים של בית ומשפחה וחצר פורחת זה לא בדיוק מה שהנערה צריכה. יתכן המשך לשיר לאחר אותה החלטה. היא תשיל מעליה שאריות רעבות ותרזה ויבואו לה שנים שבעות באהבה מצויירת ואז מה? לא תמיד זה וחיו באושר ועושר. לדעתי, מי שאוהבת על הספסלים בין פיתוי לצריחה , בין ריצוי לחצוּת, נמצאת במקומות הרבה יותר גבוהים וקרובים לאלוהים מאשר בתוך שקט ושלווה.
השיר מקסים בעיניי ומזכיר לי את השיר "נערת רוק" של ריקי גל מתוך התוכן המשותף ביניהם ומתוך שהם לא מעוררים בי התנגדות לדרך חיים שכזאת כלל ועיקר.
אולי סיגל?
יש חיי משפחה הרוסים נכון?
מאידך יש לי חברות שחיו בדרך הזאת ובגיל ארבעים פלוס הן משום מה חשות מנוצלות ושזה היה בזבוז זמן.ויש להן דיונים נוקבים עם עצמן .
עובדה אני בקשר איתן ואין לי בקורת בכלל. זה משריש הרגלים רעים לחיות רק סיפוקים רגעיים שחולפים ככל שאת מזדקנת.
את מכירה אחרות?
ותודה על תגובותיך הכנות ואהבת השיר.
ראיתי פעם באיזו תוכנית טלוויזיה אישה בת שמונים ושבע וגבר בן שבעים, כשנושא התוכנית היה ויתור על חיי זוגיות וילדים למען אהבת העצמי שלהם ו/או קריירה. האישה הזאת לא נראתה לי כמרגישה שהיא פיספסה משהו. נהפוך הוא. היו לה את העיניים הכי נוצצות בעולם. היא חייתה על פי החשקים שלה ונראתה כמו ילדה קטנה ומאושרת. המנחה ניסה לשדך בינה לבין אותו זקן ,והיא ציחקקה ואמרה שהוא ילד. הזדהיתי כל כך עם האישה הזאת, עד כי יכולתי לראות אותי אותה ,והתאים לי כל כך עד שאין לי דרך לתאר את ה"כל כך" הזה בלי להשמע שקינאתי בה בטירוף. (קינאה עם פירגון ובלי כאב, חשוב לי לציין). כמובן ,ששניה אחרי כן נח מבטי על ילדיי המקסימים ,וידעתי שלו הייתי צריכה לבחור ,הייתי בוחרת בהם שוב ושוב ,גם אם לא אהיה זקנה בת שמונים ושבע ,ששולחת מבטים שובביים מלאי מתח מיני אלי זקן צעיר בן שבעים. אני מאמינה ,שהיא נמצאה בעברה בין פיתוי לצריחה ,והיה לה מספיק טוב ומספיק חצוי, על מנת למצוא שם בפנים את האחת, שמוותרת על הציור המשפחתי הנוח ,ולעשות רק מה שבא לה, כמה שבא לה ומתי .
סיגל בכולנו האישה הזאת חיה ובועטת .מי יותר או פחות. אני חיבת לומר שהוקל לי שמאז הכובע מפלס המבטים ירד כלפי ואז מבחינתי אין שום פיתוי .
וגם לא צער שאוטוטו זה יעבור לדור הצעיר . כלומר זה עובר בפועל..
מי שמוותרת מראש אשריה , אבל הרוב רוצות בדרך כלל גם את הצד השני .
ממה שראיתי כשאת עוברת מכאן לשם , עם עבר כזה..זה לא פשוט לא נהלת קשר יציב , אין לך מושג מה זה? את עוד חולת ריגושים? הכל משעמם ומהר.
דווקא הייתי רוצה להאמין שכשעוברים מצד ה"ספסלים" אל הצד המצוייר זה בגלל שמחליטים שדי עם זה ובוחרים במשהו אחר. ואז בעצם נמצאים באותה נקודת מוצא של "ילדה טובה מבית טוב" שמתחילה קשר זוגי. הנסיון נרכש עם השנים ואם זה לא מצליח אז זה לא בגלל העבר אלא בגלל שהיום כל קושי הכי קטן ושולפים את קלף הרבנות. וכאן אני רוצה להודות לך אביטל כי מעבר לדברים שכתבתי הבנתי לעצמי משהו מאוד חשוב ולמרות שלא אוכל לשתף הרי ברצוני שתדעי שהשיחה גרמה לי לראות משהו שפיספסתי בעצמי. אז שוב תודה לך.
בבקשה מתוקה. ולא פספסת כלום הטוב והרע והלא נעשה רק מלמדים אותנו.
אין פיספוסים וזה כבר כתבתי בפוסט על ההצלחות, הכל הצלחה . אין חרטות , כי זאת בדעבד הייתה הדרך הנכונה.