גם אימי הייתה יפה ומפוסלת,
שבירה ומרוסנת ,
תאבת חיים ומזימה,
אפופת שדיים וחסודה .
המכונית נוסעת
ומן המושבים עולה ריח של אבן
את נוהגת ומלהגת ,
מלהגת ונוהגת ,
את נוהגת ומלהגת ,
מלהגת ונוהגת ,
שפתייך מתבוססות בלובן צווארה,
עינייך רוקדות למשמע קולה ,
גם אימי ברחה כשקראתי בשמה.
ערפד מיומן מסיט את כף רגלך מן הדוושה ,
גם אימי אהבה גם כשלא אהבה .
את מתנגשת במראה
ומדממת אל תוך דמותה .
וואו.
השיר הזה מאוד תפס אותי, שאב אותי פנימה לתוך המכונית המתרסקת.
אני קורא אותו כדיבור פנימי בין שתי דמויות באותה אישה, המתעמתות עם דמות האם. אבל אולי אני טועה.
מה זה משנה . אין טעויות זה מה שהבנת אני התכוונתי לעוד משהו , אבל למדתי לכבד את הקורא ואני שמחה שמשורר כמוך מגיב לזה.
מאד יפה. לי זה מזכיר את מה שאומרים שאת לא יכולה לברוח מדמות האם שנמצאת בך גם אין אהבה ביניכן. אני רואה את אימי בתוכי לפעמים , כמה שאני לא מנסה לברוח מזה ולא להיות כמוה (חוץ ממראה פיזי די זהה גם גם)
אביטל, שיר חזק הדימום הזה, אנחנו רוצות להיות שונות מאמותינו, ייחודיות לעצמנו, גם אם האם היתה טובה. מחפשות את השוני בינינו.ופעמים רבות אם לא אנחנו אז אחרים מוצאים בנו את אמא שלנו,וכן זה מתסכל שאין לאן לברוח.
זה מאד מעניין מה שאת ואילנה אומרות . אני תמיד חשתי שאבי מדבר מפי והשיר נכתב בהקשר אחר אבל כנראה שאני קצת מכחישה את האם – אימי שבתוכי וזה בלט כאן.
תודה שהגבתן חברות למסע אם- בת .
מבטא יחס-קשר בת אמא באופן חזק ביותר.
תודה איציק.
סימביוטי, חזק וה"מדממת לתוך דמותה"- אלים מאוד.
תודה על התגובה ,אסתי .